שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סבתא נזכרת: "לימודים היו מרד הנעורים שלי"

    רגע לפני שנפתחת שנת הלימודים ארבע סבתות נזכרות איך הלימודים שינו להן את החיים. נורמה, ג'ודי, לאה ומרגריטה מספרות איך הן נלחמו בשביל ללכת ללמוד ולהגשים את עצמן

    בשיתוף "מגדלי הים התיכון"

     

    בעלות ניסיון. ג'ודי לוי יצאה לעבוד כבר בגיל בית הספר, נורמה גבינט שחלמה על קריירת אחות, החלה את דרכה כתופרת, לאה אקסר נכנסה לסמינר למורות ומרגריטה רוזמן שעלתה ארצה ניסתה לרכוש שליטה בשפה העברית. את כולן הוביל מסלול החיים למקומות חדשים ושונים שלימדו אותן שיעור או שניים על משברים, קריירה ואפילו אימהות.

     

    הנשים, דיירות מגדלי הים התיכון בבת ים מתבוננות לאחור ומספרות על הבחירה לצאת מהבית, הסקרנות הטבעית ללמוד והרצון להגשמה עצמית. כל אלה אגב, לא פסקו לרגע גם אחרי היציאה לגמלאות. אלה הן כמה מהתובנות שהן הגיעו אליהן לאורך השנים.

     

    עוד במדור 60 פלוס:

    4 סיבות לכך שמבוגרים נהנים יותר

    5 רעיונות למתנות שהנכדים ישמחו לקבל

    לא לבשל כרובית במיקרוגל: 5 מזונות שאכלתם לא נכון 

      

    הנשים  (באדיבות: מגדלי הים התיכון)
    רצתה להיות אחות כבר בגיל 14. נורמה גבינט (באדיבות: מגדלי הים התיכון)
     

    "פשוט רציתי לצאת מהבית וללמוד משהו"

    כשהגיעה לגיל 14 ושאלו אותה מה היא רוצה לעשות בחיים, ענתה נורמה (87) שהיא רוצה להיות אחות. "אבל אחותי אמרה שזה לא תפקיד טוב, כי זו הרבה עבודה קשה. חברה שלי רצתה להיות תופרת, אז אמרתי שגם אני אהיה תופרת", היא מספרת היום.

     

    מאחר שגדלה באנגליה, נשלחה נורמה לבית ספר מקצועי בלונדון ולמדה בו אופנה ותפירה. בהמשך עבדה אצל אישה יהודייה שהיה לה סלון בבעלותה. כשרצתה לעלות ארצה, התברר שאותה אישה מכירה את מעצבת האופנה פיני לייטרסדורף, המעצבת הראשית של חברת משכית. היא המליצה על נורמה, וזו עבדה אצלה במשך כמה שנים.

     

    נורמה מספרת שהיה לה מזל כי באותה תקופה, בשנות ה-50', היה קשה מאוד למצוא עבודה. היא המשיכה לעבוד עד שהתחתנה, כשילדה את שני ילדה פרשה מהעבודה ונשארה בבית.

     

    מה דעתך על שילוב בין קריירה לאימהות? "אני מתארת לעצמי שזה מאוד קשה. בזמננו הוא הלך לעבודה ואני הייתי בבית. כיום שני בני הזוג עובדים, אי אפשר אחרת. אני יודעת שכל אישה רוצה קריירה משלה, אבל אני מניחה שזה לא פשוט".

     

    החיבור שלה לעולם הריפוי התרחש במקרה כשהילדים גדלו. "התחלתי ללכת לכל מיני חוגים, ואיכשהו בנס הגעתי לאוניברסיטת תל אביב ללמוד פיזיולוגיה ורפלקסולוגיה. אפילו לא ידעתי מה זה", היא צוחקת. "זה התאים לי בשעות, פשוט רציתי לצאת כבר מהבית וללמוד משהו".

     

    בהמשך בעלה חלה, והיא החלה לקבל מטופלים בבית שהגיעו אליה מפה לאוזן. "מישהו אחד אמר 'יש לי כאבים, את יכולה לעזור?' ויצא שלמדתי, ובלי כוונה התחלתי לעבוד".

     

    הנשים  (באדיבות: מגדלי הים התיכון)
    לעשות הכי טוב שאת יכולה. לאה אקסל(באדיבות: מגדלי הים התיכון)

    "ההליכה שלי לבית הספר הייתה מרד נעורים"

    "למדתי בבית ספר לאחיות בבילינסון, זה היה בית הספר הראשון של ההסתדרות," מספרת לאה (93). "ההליכה שלי לבית הספר הייתה מעין מרד הנעורים, כמו צעירים שנוסעים להודו. לעשות לא מה שהבית רוצה. הבית לא חשב שאני צריכה להיות אחות, הם היו בכיוון של חינוך והוראה. אמא שלי ואחיותיה סיימו את סמינר לוינסקי, בזמן מלחמת העולם הראשונה. הייתי הבת הצעירה ונכנסתי ישר לסמינר. הבעיה היא שהיה לי פחד קהל, ואחר כך מסיבות משפחתיות הייתי בבית כי אמי הייתה חולה. ואז פתאום ראיתי מודעה שמפרסמת בית ספר לאחיות, ואמרתי הו!".

     

    היו משברים בתקופה הזו? "היה לי מאוד קשה בלימודים". מודה לאה "כולן היו מאוד גדולות ממני, גם במראה וגם בגיל. הייתי גבולית, בת 17 וקצת, וזה היה מ-18. גם העבודה הייתה קשה. עבדנו 8 שעות ולמדנו עוד 4. אבל החלטתי שאני לא נכשלת".

     

    אחרי שסיימה עבדה כאחות בבית ספר עד שיצאה לגמלאות. כעבור מספר שנים בעלה נפטר ולאה שבה לעבוד, הפעם בניהול מרפאת העיניים של בתה. היא המשיכה בתפקיד עד גיל 92. "הפסקתי לפני פחות משנה". היא מספרת בגאווה "עד היום, כשהרופאה עובדת אחר הצהריים, היא שולחת לי מיילים על חולים שבאו ודרשו בשלומי".

     

    איך הסתדרת עם העולם הממוחשב? "בשעתו, כשנכנסו המחשבים והנכדים היו ילדים, חשבתי שיתייחסו אלי כמו אל בורה וזה לא יפה. ראיתי מודעה על קורס למחשבים לאנשים מבוגרים בבר אילן, עשיתי את הקורס הזה ולמדתי קצת לכתוב וקצת לשחק". 

     

    בגיל 88 החליטה שהיא לא רוצה להתרחק מהעולם הממוחשב, ובהתייעצות עם הנכדים הוחלט לרכוש לה טאבלט. היא לקחה מורה שהדריכה אותה, והתאהבה בכתיבה.

     

    "לאט לאט זה ממש מצא חן בעיניי, ובא לי שטף של כתיבה. כתבתי קטעים על אנשים בסביבתי שנגעו ללבי, וככה הוצאתי את הספר הראשון. קראתי לו "לא רק שירה". נתתי את הספר רק למכרים טובים שלי. זה היה כמו לידה. בהמשך הוצאתי שלושה ספרים נוספים".

     

    מה הטיפ שעזר לך להתקדם? "לימדו אותי בבית שמה שאני עושה, שאני אעשה את הכי טוב שאני יודעת. כל דבר שעשית והצליח לך, זו חוויה".

     

    הנשים  (באדיבות: מגדלי הים התיכון)
    לא מפסיקה ללמוד. ג'ודי לוי(באדיבות: מגדלי הים התיכון)
     

    "תמיד אהבתי לעשות דברים חדשים, לנסות"

    ג'ודי (67) התחילה לעבוד בגיל מוקדם כמלצרית בבית הספר, ואחר כך כקופאית בסופר. בארץ עבדה במגוון תפקידים, החל מחנות תכשיטים, דרך פקידות בחברת רהיטים ועד לעבודה במרפאת שיניים. בשלב מסוים חיפשה עבודה ואז הגיעה לבזק, שם התקדמה ובתפקידה האחרון ניהלה מחלקה בחברה.

     

    מהו הרגע הכי משמעותי מבחינתך בקריירה? "כשקיבלתי את תפקיד מנהלת המחלקה". היא מספרת "הייתי בסך הכל ארבע שנים בבזק כשזה קרה. הרגשתי שיודעים להעריך את העבודה שלי ואת היכולות שלי".

     

    איך הצלחת לשלב בין קריירה לבין אימהות? "התאפשר לי להישאר בבית שלוש שנים כשגידלתי את הילדים, אבל אחר כך חזרתי לעבוד. גרנו בבית שחמי בנה כשהוא עלה ארצה, אנחנו היינו בקומת קרקע וחמי וחמותי בקומה מעלי. אז הייתה לי עזרה בצהריים".

     

    כשיצאה לפנסיה מוקדמת מבזק, החליטה לא לעצור ולהמשיך ללמוד ולנסות דברים חדשים. "הילדים כבר השתחררו מהצבא", היא נזכרת "ורציתי ללמוד משהו חדש, אז נרשמתי לקורס של שיווק ומכירות ועבדתי במשך תקופה בחברת הייטק". 

     

    הנשים  (באדיבות: מגדלי הים התיכון)
    הלכה לבית הספר עם הבן הצעיר. מרגריטה רוזמן(באדיבות: מגדלי הים התיכון)

    "עשיתי את שלי, ועכשיו אני יוצאת מהבית"

    כאשר עלתה ארצה מרגריטה הייתה כבר ספרנית, מקצוע בו נדרשה שליטה מוחלטת בשפה העברית. "אבל עברית לא הייתה בדיוק השפה שלי", מספרת היום מרגריטה (77) "אז החלטתי קודם כל לגדל את הילדים ולא לקחת מטפלת. נשארתי בבית 10 שנים, עד שהם גדלו".

     

    כשבנה הצעיר הגיע לכיתה א', גם מרגריטה החליטה ללכת לבית הספר. במסגרת עבודתה כספרנית באותו בית ספר בו הילדים למדו. היא ליוותה אותם מדי יום ללימודים, והמשיכה בתפקיד זה עד שהבן סיים את שבע שנות לימוד ביסודי.

     

    מה עשית בשלב הבא? "ברחתי מהבית. חיפשתי כל עבודה, העיקר לתת להם קצת חופש. כי ראיתי שאני עוטפת ולוחצת עליהם יותר מדי. התחלתי לעבוד בתור קניינית ספרים בחברה גדולה, קצת לפני גיל 40, ועד שיצאתי לפנסיה".

     

    איך היה מבחינתך המעבר מהבית לעבודה? "הרגשתי שעשיתי את שלי בבית, ועכשיו אני יוצאת ממנו", היא מספרת "רציתי לראות אנשים, להתלבש, לעשות".

     

     

     

    המאמר באדיבות הבלוג "מעניין פה" מבית מגדלי הים התיכון. העוסק בתחומי החיים השונים של בני הגיל השלישי

     

     

    צפו במרגריטה וג'ודי המשתתפות בהפקת אופנה ישראלית ייחודית "100 שנים של אופנה"  

     

       (צילום: מגדלי הים התיכון)

       (צילום: מגדלי הים התיכון)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    בשיתוף "מגדלי הים התיכון" 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מגדלי הים התיכון
    באדיבות: מגדלי הים התיכון
    ללמוד זה להגשים את עצמך
    באדיבות: מגדלי הים התיכון
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים