שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המכתב שגילה: גם ב-1959 לימין לא הייתה תשובה
    כמעט עשור לפני ששת הימים תהה תיכוניסט חירותניק תמים מה נעשה עם מיליוני הערבים שנספח, אם וכאשר. היו"ר מנחם בגין התקשה לענות לו

    כשהיסטוריון נובר בארכיון הוא נתקל במסמכים רבים שאינם מעניינים. הם לא נכתבו על ידי איש או אישה ידועים, אין בהם פרטים שלא ידענו עליהם קודם והם לא החלו שרשרת אירועים גורלית. אבל לפעמים, בגלל האופן שבו התגלגלה ההיסטוריה, יש מסמכים "לא חשובים" כאלה שמספרים סיפור מעניין על המציאות של ימינו.

     

     

    מסמך שכזה הוא המכתב ששלח יצחק גרונולד למזכירות תנועת החירות (הגלגול הקודם של מפלגת הליכוד) ב-1959. גרונולד היה אז תיכוניסט חובב פוליטיקה וימני, שכנראה נהג להתווכח עם חבריו לכיתה על מהי הדרך הנכונה שישראל צריכה לצעוד בה. אלא שבוויכוחים האלה, כתב גרונולד, עלתה שאלה שהוא לא הצליח להתמודד עמה.

     

    צריך לזכור: השנה היא 1959, גבולות המדינה בת ה-11 לא כוללים את השטחים, אבל תנועת חירות לא ויתרה על היום שבו הם יקיפו את "ארץ ישראל השלמה" ואפילו את השטח שמעבר לנהר לירדן. וכאן מתגלה הבעיה של גרונולד, כפי שהוא כותב זאת: "השטח אותו נכבוש מאוכלס בתושבים אשר לא נוכל... לקבלם כאזרחי המדינה, או אולי כן? בדעתי לשאול מה ייעשה בכל אותם המיליון וחצי או שניים המאכלסים את ממלכת 'ירדן'?".

     

    • לתשובה שקיבל התיכוניסט מחירות ומנחם בגין - לחצו כאן

     

    גרונולד ביקש תשובה "ממצה" ובמקום זאת קיבל מכתב מאיש אגף ההסברה של חירות, שצירף נאום מודפם של מנחם בגין, לימים ראש הממשלה הראשון מטעם הליכוד. הנאום היה למעשה המצע של חירות לקראת הבחירות שהתקיימו באותה שנה והדגיש כמובן את זכותה של ישראל להרחיב את גבולותיה, אבל בנוגע לפרטים ממשיים לגבי מה ייעשה עם אותם בני אדם שבמקרה חיים בפיסת הארץ הנחשקת הזאת – בגין עמום משהו.

     

    המכתב ששלח התיכוניסט יצחק גרונולד:

    יצחק גרונולד מנחם בגין סיפוח אפרטהייד ()

    אם קוראים את המסמך מקרוב, בגין רומז שם לאפשרות, במסגרת של שלום כולל עם העולם הערבי, למתן אזרחות לאותם תושבים שישראל תשלוט עליהם כאשר גבולותיה יתרחבו. בחלק אחר בנאום הוא מדגיש שממשלה בראשותו תנסה לפתח מערכת יחסים שיוויונית יותר עם אזרחי ישראל הערבים מזו שקיימה מפא"י.

     

    ואמנם, כשנבחר לראשות הממשלה ב-1977, וישראל כבר שלטה על השטחים, תמך בגין באפשרות למתן אזרחות ישראלית לפלסטינים במסגרת תוכנית אוטונומיה כוללת ביהודה, שומרון ועזה, אלא שהתוכנית התמסמסה עוד בתקופת כהונתו.

     

    כמה דברים מעניינים עולים ממסמך התשובה. ראשית, מעניין לראות שבדיוק כפי שהימין מדגיש שוב ושוב שהאיבה הפלסטינית לישראל וחוסר הנכונות להגיע לפשרה עמה הם בלתי תלויים בכיבוש של 1967, מכתב התשובה מהווה ראיה צנועה לכך שחוסר הנכונות לפשרה בהחלט קיימת גם בציונות, ובאופן בלתי תלוי בסרבנות הפלסטינית. היום, הפלג הזה של הציונות מייצג את רוב העם.  

     

    נקודה נוספת היא שלא לחינם העלה גרונולד את עניין האזרחות. הוא הבין שאם מדינת ישראל תחזיק בשטחה אוכלוסייה שלמה כנתינים עם זכויות מופחתות, ללא "חירות" - טוב לא יצמח מזה.

     

    כמו כן, לא מפתיע שבחזונו של בגין למדינת ישראל הגדולה, אזרחות ושיוויון לכל תושביה היו עקרונות מנחים. היום, לעומת זאת, כל החזונות של הימין, מהחלת הריבונות על שטחי C ועד "עידוד" הגירה, בעצם מותירים לפלסטינים שתי ברירות: לחיות כנתינים או כפליטים. זה לא מפתיע שבפני ברירות כאלה, רוב רובם של הפלסטינים תומכים בהתנגדות.

     

    כ-60 שנה אחרי שגרונולד כתב את המכתב, נראה שהוא עלה בתמימותו על בעיה שהימין, למרות הפופלריות שלו וכוחו העצום, עדין לא מצא לה תשובה טובה.

     

    • ד"ר ארנון דגני (@arnondeg בטוויטר) הוא עמית בתר-דוקטורט במכון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תודה רבה לצוות הארכיון במכון ז'בוטינסקי

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים