שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    "חוקרים פרטיים": על נעליים, שמות ומשפט בינלאומי
    לאישה שהתגרשה מבעלה מותר להשתמש בשם משפחתו? תלוי איפה. ומה הקשר למותג הנעלה?

     

    הדמיה (צילום: Justin Groep on Unsplash)
    הדמיה(צילום: Justin Groep on Unsplash)

     

    לפני כ-12 שנים קראתי כתבה על הגירושין של סוזן וכריסטיאן בירקנשטוק (כן, אלה מהכפכפים). בכתבה סופר שלאחר שבני הזוג התגרשו התעורר ביניהם סכסוך עסקי בקשר לשימוש בשם בירקנשטוק. בשולי הכתבה הוזכרה העובדה שלפי החוק שהיה נהוג בגרמניה עד לפני כמה שנים, מר בירקנשטוק יכול היה לדרוש מאשתו לשעבר להפסיק להשתמש ב״בירקנשטוק״ כשם המשפחה שלה. אולם מפני שהחוק השתנה, הדבר אינו אפשרי עוד.

     

    "חוקרים פרטיים " - לכל הכתבות הקודמות

     

    הסיפור נשמע לי מוזר ומעניין, משום שהוא ביטא רעיון לפיו שם אינו עניין פרטי בלבד, ולפעמים השימוש בו עשוי להיות כפוף לרשות של אדם אחר. כבר אז, כתלמידת מחקר צעירה, התעניינתי בהבדלים בין הדינים של מדינות שונות, והתגלית שבגרמניה יש רעיון משפטי שאני לא מכירה מישראל, אנגליה או ארה"ב הייתה מרגשת מאוד. השנים עברו, אבל הסיפור של הזוג בירקנשטוק המשיך לעניין אותי. לבסוף החלטתי לבדוק את הנושא.

     

    גיליתי שבעולם המערבי יש דרכים שונות לחשוב על שמות. בסוג אחד של מדינות, שכולל למשל את ישראל, אנגליה וארה"ב, ומכונה שיטות המשפט המקובל, שמות הם עניין פרטי, שקשור להגדרה עצמית ולמנהל תקין בלבד, וכמעט אין לו משמעות משפטית. לכן בשיטות האלה נוצרו מעט מאוד כללים משפטיים לגבי מתן שמות לילדים, שינוי שמות לרגל נישואין או מטעמים אישיים - וגם הם היו גמישים מאוד. למשל, ניתן לתת כל שם, לבד משמות פוגעניים במיוחד; ניתן לשנות שם לפי בקשה בלי להציג סיבה.

     

    החשיבות לשמות

    לעומת זאת, במדינות כמו גרמניה, צרפת ואיטליה, המכונות שיטות המשפט הקונטיננטלי, התייחסו לשמות כעניין משפטי וכסוג של נכס, ויצרו כללים נוקשים ומפורטים למצבים שונים של מתן שמות ושינויים. למשל, בשיטות אלה אישה שהתחתנה קיבלה "רישיון" להשתמש בשם המשפחה של בעלה, אבל הרישיון פקע במקרה של גירושין, והבעל יכול היה לדרוש את שמו בחזרה.

     

    הכללים שחוקקו שיטות אלה לגבי שמות ושינויים ניסו להגן על האינטרסים של הציבור ושל בעלי השמות - בגלל החשיבות שייחסו לשמות. עם הזמן, הכללים ברוב המדינות האלה שונו והתרככו, אבל גם היום גבר איטלקי, למשל, יכול לדרוש מאשתו-לשעבר להפסיק להשתמש בשם המשפחה שלו אם היא מתנהגת באופן שמבזה את שם המשפחה.

     

    לבסוף, מדינות אחרות, כמו איסלנד, התייחסו לשמות כעניין של זהות לאומית, ולכן העניקו מעט מאוד חופש במתן ושינוי שמות. עד כדי כך שהייתה תקופה באמצע המאה ה-20 שבה מהגרים לאיסלנד נדרשו להחליף את השם שלהם לשם איסלנדי. עד היום יש באיסלנד יש רשימה של שמות מותרים, והורים איסלנדים לא יכולים לתת לילדיהם שמות שלא מופיעים ברשימה.

     

    ד״ר שרון שקרג'י  (צילום: Douglas Guthrie)
    ד״ר שרון שקרג'י (צילום: Douglas Guthrie)

     

    העובדה שלמדינות שונות יש חוקים שונים היא צפויה. הבעיה היא שחלק מהמדינות לא חשבו כיצד להתמודד עם ההבדלים בין הדין שלהן לזה של מדינות אחרות. כך למשל, הורים עשויים לגלות שמדינות שונות קוראות לילדם בשמות שונים (כפי שקרה לילד ספרדי-בלגי אחד שספרד קראה לו בשם משפחה אחד, ובלגיה באחר - וההבדל השתקף בכל המסמכים שלו, כולל מסמכים רפואיים וכדומה ויצר קשיים רבים), או שאחת מהמדינות שהם קשורים אליהן אינה מכירה בשם שנתנו (כפי שקרה לילדה איסלנדית-אנגלית אחת שאיסלנד סרבה להכיר בשם הפרטי שלה, הרייט, ולכן בדרכון האיסלנדי שלה היא הופיעה כ"ילדה" קרדו, ולכן למעשה לא יכלה להשתמש בדרכון שלה).

     

    תחום המחקר שלי, משפט בינלאומי פרטי, עוסק בפתרון בעיות כאלה, דרך כללי ברירת דין, שהם כללים המתאמים בין חוקי המדינות השונות וקובעים מי מהם שולט בכל מקרה. המחקר שלי מציג שיקולים שצריכים להנחות מדינות בעיצוב כללי ברירת דין לשמות, ומציע שבכל מקרה של מתן שם או שינוי שלו, יהיה אפשר לבחור מראש לפי איזו מדינה נוהגים.

     

     

    כך, כשזוג איטלקי-אנגלי יתחתן, בני הזוג יוכלו לבחור שהדין האיטלקי ישלוט בשם המשפחה שלהם, ולכן גם יתגרשו והאישה תעבור לאנגליה - הבעל יוכל למנוע מהאישה להמשיך להשתמש בשמו. אבל הצדדים יוכלו לבחור גם בדין האנגלי, ואז הבעל יידע שגם באיטליה אין לו זכות בעלות על השם.

     

    לזוג בירקנשטוק המחקר שלי כבר לא יעזור - הם פתרו את הסכסוך, והגברת בירקנשטוק נאלצה לקרוא למותג הנעליים המתחרה שהקימה בשם אחר (Beuatystep). אבל לזוגות אחרים פתרון כזה יציע בחירה בין אפשרויות ברורות, ואפשרות להגיע להסכמות שמתאימות ליחסים ביניהם ולחסוך סכסוכים מיותרים.

     

    ד"ר שרון שקרג'י, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית

     

    המאמר נשוא הרשימה עתיד להתפרסם בכתב העת American Journal of Comparative Law. טיוטה שלו ניתן לקרוא כאן

     

    חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית ".  

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים