שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    התרבות הערבית לא אלימה. זו ההזנחה
    דור ההורים בקרב האזרחים הערבים לא זוכר חיים בכזה פחד כמו עכשיו. לקראת הבחירות, ואפרופו ההתבטאות של ירון לונדון, כמה דברים שיש לזכור

     

    חשד לרצח: זירת הירי ברמלה  (צילום: דוברות המשטרה )
    זירת הרצח בגן הציבורי ברמלה (צילום: דוברות המשטרה )

    לאזרחים הערבים בישראל אין את הפריבילגיה להתעסק בנפתולי הדרמה הפוליטית לקראת הבחירות – החפרפרת בכחול לבן, השפם של עמיר פרץ – מאחר שכל יום היא חווה אירוע אלים קשה אחר. רק במהלך אוגוסט נרצחו תשעה אזרחיות ואזרחים ערבים. המקרים שונים זה מזה: רצח של אישה בדקירות סכין על-ידי בן זוגה; רצח של בן 20 במקביל להלוויית בן-דודו שנרצח יממה קודם לכן; רצח בגן ציבורי בגלל סכסוך; ירי בשל סיבה לא ברורה או שמא טעות בזיהוי וירי במהלך קטטה בין משפחות. זאת בנוסף לסדרת קטטות, אירועי ירי, מקרי שוד ועוד. בסך הכול קיפחו את חייהם 49 נשים וגברים מהחברה הערבית מאז תחילת 2019.

     

     

    החברה הערבית מדממת. לפי דו"ח הביטחון האישי והקהילתי של יוזמות אברהם שפורסם לאחרונה, יותר משליש מהאזרחים הערבים חשים היעדר ביטחון ביישוב המגורים שלהם. כש-61% מהנרצחים ב-2018 היו ערבים וערביות, פי שלושה משיעורם בישראל, אין זה מפליא שאנשים חוששים לצאת את פתח ביתם.

     

    אלא שבניגוד לשיח המוכר, שבין השאר התעורר השבוע שוב בעקבות ההתבטאות של ירון לונדון, האלימות בחברה הערבית היא לא תופעה "תרבותית", והאמת היא שזו תופעה יחסית חדשה. דור ההורים והסבים בחברה הערבית לא זוכר חיים בכזה פחד.

     

    אבל אחרי עשרות שנים של הזנחה ממסדית, שיטור חסר ויחס לאזרחים הערבים כ"אויב", כשהעוני מתפשט, כשמצוקת הקרקעות גדלה, כשהקונפליקט שנוצר במעבר מחברה מסורתית למודרנית מגיע לשיאו - אנחנו רואות את התוצאות בשטח. הנשק החם הבלתי חוקי מצוי, לפי הערכות, באחד מכל ארבעה משקי בית בחברה הערבית, והוא הופך כל סכסוך קטן לזירה עקובה מדם. העוני וההיצע הזעום של משרות ביישובים הערביים מגדילים את המתיחות בין המשפחות.

    עולא נג'מי יוסף ()
    עולא נג'מי-יוסף ורות לוין-חן

    ואם זה לא מספיק, החיסול המוצלח של ארגוני הפשע בחברה היהודית השאיר חלל ריק שאליו נכנסו בהצלחה ארגוני הפשע הערביים – שבהם המשטרה לא טיפלה בזמן - ואת המחיר משלמים אזרחים תמימים. כל הלוואה בשוק האפור (תוצר של היעדר היכולת של רבים מהאזרחים הערבים לקבל הלוואה מסודרת מהבנקים בשל שיוכם הלאומי), משדכת את הלווה עם עבריינים המגובים בארגוני פשע משגשגים ומטילי אימה.

     

    יש מה לעשות כדי למגר את האלימות בחברה הערבית. יש אחריות למנהיגות הערבית. יש אחריות לחברה. אבל בלי פעולות משמעותיות של הממשלה והמשטרה לא נזכה לראות את התוצאה הרצויה. ראינו צעדים משמעותיים בשנים האחרונות, כגון הקמת המנהלת לשיפור שירותי משטרה בחברה הערבית, והקמת תחנות משטרה חדשות. אבל התקציבים להקמת תחנות נוספות בסכנה, וצעדים נחוצים אחרים עוד לא יצאו לפועל.

     

    נדרשת ראייה מערכתית רחבה שבה יהיו חברים כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, שתטפל בכלל הגורמים לאלימות בחברה הערבית. כדי שזה יקרה, צריך מחויבות של הדרג הפוליטי, וצריך את המחויבות הזו עכשיו.

     

    ערב הבחירות לכנסת ה-22, כל מפלגה וכל מועמד ומועמדת חייבים לזכור את חמישית מאזרחי המדינה, שפוחדים לצאת לרחוב. בזמן שהשיח נסוב סביב ימין או שמאל, האזרחים הערבים יודעים כי ההחלטה אם לפנות ברחוב ימינה או שמאלה עלולה להציל אותם מכדור של אקדח.

     

    • רות לוין-חן ועולא נג'מי-יוסף הן מנהלות מיזם "קהילות בטוחות" בעמותת יוזמות אברהם

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים