המעשייה: כך ברצלונה תחזור לגדולה / מר עולם
במשך שנים התפאר המועדון באקדמיית לה מאסיה שסיפקה לו שחקנים לקבוצה הבוגרת. אחרי שנים של השקעה חסרת תקדים בשוק ההעברות – הקטלאנים חוזרים למקורות
בארסה הביסה באותו משחק את לבאנטה 0:4, בזכות צמד של לאו מסי ושערים נוספים של אנדרס אינייסטה וססק פברגאס. ה-11 של המאמן המנוח טיטו וילאנובה היו אז ויקטור ואלדס, מונטויה, קרלס פויול, ג'רארד פיקה, ג'ורדי אלבה, צ'אבי, סרחיו בוסקטס, אינייסטה, מסי, פדרו ופברגאס. נכון, זה היה חד פעמי, אבל למעט מונטויה, שלא שרד יותר מדי זמן בברצלונה, כל היתר היו שחקנים בכירים, כולם בינלאומיים. מה שהוכיח - לפחות נכון לימים ההם - ש"לה מאסיה" היא האקדמיה האיכותית ביותר בעולם.
בארסה הייתה אז בשיא כוחה. היא זכתה בגביע האלופות ב-2009 וב-2011 בניצוחו של פפ גוורדיולה, גם הוא תוצר גאה של "לה מאסיה", כמו גם עוזרו שהפך לאחר מכן למאמן הראשי, וילאנובה. לאף אחד לא היה אז ספק מיהי הקבוצה הטובה בעולם.
אבל השנים חלפו והרבה דברים השתנו. ברצלונה היא כבר לא השליטה הבלתי מעורערת של הכדורגל האירופי. מאז הזכייה בצ'מפיונס ליג ב-2011 היא הגיעה לגמר ליגת האלופות רק פעם אחת בשמונה שנים. לשם השוואה, ריאל מדריד הגיעה בתקופה הזו ארבע פעמים לגמר (וניצחה בכולם), ליברפול, יובנטוס ואתלטיקו מדריד הגיעו פעמיים – שזה יותר מברצלונה.
שוק במקום אקדמיה
מה שעוד קרה זה שבארסה כמעט והפסיקה להתבסס על שחקנים מתוצרת מקומית שרובם לא עלו לה אגורה שחוקה, והחלה לרכוש שחקני חיזוק יקרים בשוק ההעברות. הימים בהם אוהדי בארסה ליגלגו על ריאל מדריד שקונה "גלקטיקוס" במחירים מופקעים, כאשר אצלם מרבית השחקנים הם מתוצרת בית, חלפו מהעולם.
ב-2013 רכשה ברצלונה את ניימאר, הכוכב העולה של הכדורגל הברזילאי. תחילה דווח כי הוא עלה "רק" 57 מיליון אירו, אבל בהמשך התברר שהסכום האמיתי היה כמעט כפול ושולם בין היתר בכספים שהועברו מתחת לשולחן – מה שהביא לבסוף לכניסתו של הנשיא סנדרו רוסיי לכלא. שנה אחרי ניימאר נחת בקאמפ נואו לואיס סוארס, שנרכש מליברפול ב-81 מיליון אירו. סוארס, יחד עם ניימאר ומסי יצרו את שלישיית ההתקפה הטובה בהיסטוריה וביחד הוליכו את בארסה לזכייה האחרונה שלה בליגת האלופות ב-2015.
בבארסה התאהבו בשיטה והמשיכו לקנות שחקנים יקרים, על חשבון הכשרונות שצמחו במחלקת הנוער. במהלך 2016 רכשה בארסה את הקשר הטורקי ארדה טוראן (34 מיליון יורו), את הקשר הפורטוגלי אנדרה גומש (35 מיליון), את שחקני ההגנה הצרפתים סמואל אומטיטי (25 מיליון) ולוקה דין (16.5 מיליון) ואת הספרדים אלייש וידאל (15 מיליון) ופאקו אלקאסר (30 מיליון). למעט אומטיטי, אף אחד משחקני הרכש לא הצליח והם אפילו לא שרדו בסגל הקבוצה.
השיגעון נמשך גם שנה לאחר מכן. העובדה שפ.ס.ז' הסכימה לשלם את 222 מיליון האירו בסעיף השיחרור המפלצתי של הברזילאי, הכניסה את ראשי בארסה לפאניקה. מבלי לחשוב יותר מדי הם מיהרו לרכוש בקיץ 2017 את עוסמאן דמבלה מבורוסיה דורטמונד ב-105 מיליון אירו, ובינואר הוסיפו גם את פיליפה קוטיניו, הקשר של ליברפול, שעבורו שילמו 120 מיליון אירו, לא כולל בונוסים, שהעלו למעשה את הסכום ל-145 מיליון. המטרה המוצהרת, לזכות שוב בליגת האלופות, שוב לא הושגה.
אחרי שנה וחצי של נסיונות, בבארסה נאלצו להודות: קוטיניו היה פלופ, אחד הגדולים בהיסטוריה של המועדון, זה שפעם התגאה בטיפוח השחקנים הצעירים, שינקו מגיל אפס את שיטת המשחק המפורסמת של הקבוצה. הוא הושאל לבאיירן מינכן וקשה להאמין שיחזור אי פעם לשחק בברצלונה. גם דמבלה בדרך החוצה, אחרי שנתיים של מעט הברקות והרבה מאוד מפחי נפש והתנהגות ילדותית. בבארסה היו שמחים לראות את דמבלה עובר לפ.ס.ז' כחלק ממבצע החזרתו של ניימאר לקבוצה. במבט לאחור אפשר לומר שכמעט אף אחד משחקני הרכש שהגיעו לברצלונה בארבע השנים האחרונות לא הצליח, ואנחנו מדברים על השקעה בומבסטית של 630 מיליון אירו.
רוחות של שינוי
ובכל השנים הללו מעט שחקני האקדמיה שקיבלו פה ושם כמה דקות בקבוצה הבוגרת, לא הצליחו לפרוץ קדימה. התחושה הייתה שב"לה מאסיה" איבדו את הדרך. שמנהלי ומאמני האקדמיה כבר לא מצליחים לגדל כשרונות ברמה גבוהה, כפי שהיה בעבר, כאשר בכל שנה כמעט עלו שניים או שלושה שחקנים והצטרפו לסגל הבכיר. אבל האם התחושה הזו אמיתית ומבוססת, או שאולי בקבוצה הבכירה פשוט העדיפו לתת את המקום בהרכב לשחקנים הוותיקים ולשחקני הרכש היקרים?
הדוגמא הטובה ביותר הייתה בגמר הגביע הספרדי, המשחק שחתם את עונת 2018-19. המאמן ארנסטו ואלוורדה העלה הרכב שכלל חמישה בוגרי אקדמיה. הבעיה היחידה הייתה שארבעה מהם היו בני 30 ויותר, והכי צעיר היה סרג'י רוברטו בן ה-27, שעלה לבוגרים לפני תשע שנים. אוהדי ברצלונה לא מבינים איך זה יכול להיות. הרי הקבוצה הצעירה של בארסה זכתה בליגת האלופות לנוער ב-2014 וב-2018. משמע יש כשרונות, יש חומר איכותי. רק שעד עתה הם לא קיבלו הזדמנות של ממש.
אבל אולי משהו בכל זאת משתנה. ביום ראשון השבוע בארסה ניצחה את בטיס 2:5, כאשר בסיום כולם דיברו רק על שלושה שחקנים: אנטואן גריזמן, חלוץ הרכש היקר (120 מיליון אירו מאתלטיקו מדריד) שכבש צמד בבכורה הרשמית שלו בקאמפ נואו, קרלס פרס בן ה-21, שהבקיע את שערו הראשון בקבוצה הבוגרת, ואנסו פאטי, ילד הפלא בן ה-16, שעשה את הבכורה שלו והפך לשחקן השני הכי צעיר בהיסטוריה של בארסה.
מאז המשחק מול בטיס מדורי הספורט בעיתונים ובאתרים הספרדים מלאים בכתבות ובטורי פרשנות על "חזרתה של לה מאסיה". על כך שאולי סוף סוף החלו במועדון לחזור לשורשים, ליסודות עליהם נבנתה ההצלחה של בארסה בעשור הקודם. אז קודם כל, חייבים להזכיר שמסי וסוארס פצועים, מה שאיפשר לארנסטו ואלוורדה להעלות את הצעירים המוכשרים למגרש. כי אם הארגנטינאי והאורוגוואי היו משחקים, ספק אם קרלס פרס היה פותח וספק אם אנסו פאטי היה בכלל בסגל.
ועדיין, העובדה שהם שיחקו והרשימו מלמדת אולי שבכל זאת משהו קורה. הסימן הראשון לכך היה קרלס אלנייה, הקשר בן ה-21 שקיבל את הצ'אנס שלו כבר בעונה שעברה ושיחק ב-17 משחקי ליגה, מהם שישה בהרכב הפותח. פרס, בן גילו של אלנייה, שיחק בעונה שעברה 17 דקות במשחק האחרון של העונה, אבל מה ששיכנע את ואלוורדה לצרף אותו לסגל הבכיר היו משחקי ההכנה בקיץ. הקשר שהבקיע תשעה שערים במדי ברצלונה ב' בעונה שעברה, כבש את הצמד בניצחון 0:2 על ויסל קובה של אנדרס אינייסטה ודויד וייה - המשחק שבו קיבל את החותמת.
כל יתר שחקני בארסה ב' שזכו לשחק במשחקי הידידות בקיץ, כמו אלכס קוייאדו, ריקי פוץ' ואוריול בוסקטס, חזרו לאלמוניות של קבוצת המילואים שמשחקת בליגה השלישית. מבין שלושתם פוץ' נראה כמי שעשוי אולי לעבור בהמשך העונה לקבוצה הבכירה. ברור, זה לא פשוט לעשות את הקפיצה מקבוצת המילואים לקבוצה הבוגרת. וכמה מהכשרונות הגדולים שגדלו באקדמיה של בארסה נשברו והעדיפו לעזוב למקומות אחרים. אחד מהם הוא צ'אבי סימונס, קשר הולנדי בן 16 שהפך לסנסציה ביוטיוב וברשתות החברתיות (גם בזכות רעמת השיער המפוארת שלו) ואשר החליט לעבור לפריז, שהסכימה לשלם לו מיליון אירו בשנה.
והייתה גם סיבה נוספת למשבר של "לה מאסיה": ב-2014 ברצלונה נענשה ע"י פיפ"א באיסור רכישת שחקנים חדשים, לאחר שנמצאה אשמה בהפרת התקנון האוסר החתמת שחקנים זרים צעירים. היה מדובר בעשרה שחקנים בני 13 עד 18. הם נאלצו לעזוב את האקדמיה שחטפה מכה אנושה - גם מקצועית וגם תדמיתית. מבין 10 השחקנים הללו רק אחד, השוער הקמרוני אנדרה אוננה שמצטיין במדי איאקס, הצליח לפרוץ לקריירה משמעותית. הקוריאני לי סונג וו, שנחשב לעילוי וזכה לכינוי "מסי הקוריאני", הוא היום שחקן בינוני ולא משמעותי בסגל של ורונה. כל האחרים נעלמו.
בארסה איבדה באותה תקופה לא מעט ילדים מוכשרים, כמו היפני טקפוסה קובו, ששיחק בקבוצות האקדמיה בין 2011 ל-2014 (ושיתף פעולה בחלק מהזמן עם אנסו פאטי). כשהתפוצצה הפרשה, קובו חזר ליפן, ואחרי ארבע שנים חזר לספרד וחתם ב...ריאל מדריד. קובו בן ה-18, מהמצטיינים של ה"בלאנקוס" בקדם העונה, משחק כעת כמושאל במיורקה, אבל ברור שבסיום העונה הוא יחזור לריאל מדריד. מבחינת ברצלונה מדובר באבדה ענקית.
אין ספק, ברצלונה שילמה ביוקר רב על הטעויות שנעשו ע"י ההנהלה. אז הנשיא ברתומיאו ממשיך לעמוד בראש המערכת, אבל זה לא מקרה שבארבע השנים האחרונות התחלפו ארבעה מנהלים מקצועיים: אנדוני זוביזארטה, רוברט פרננדס ופפ סגורה, שהוחלף ביולי ע"י כוכב העבר אריק אבידל. בשנים האחרונות היו גם לא מעט שינויים בקרב המנהלים המקצועיים ומאמני הקבוצות הצעירות ב"לה מאסיה". בחודש יולי מונה פטריק קלייברט ההולנדי כראש האקדמיה – מינוי מוזר שהתקבל בחשדנות רבה ע"י התקשורת הקטאלונית.
מהפיכה של צעירים
אבל בינתיים, בשקט בשקט, מהפיכת הצעירים של ברצלונה נמשכת. השבוע נודע שבארסה עומדת לרכוש בשישה מיליון אירו מלאס פלמאס את החלוץ בן ה-16 פדרי, שיצטרף תחילה לברצלונה ב' ושצופים לו עתיד מזהיר. לדעת רבים, השחקן הבא שיוקפץ מקבוצת הנוער לקבוצה הבוגרת הוא אילייש מוריבה בן ה-16, קשר יליד גינאה, אשר משחק בנבחרת ספרד עד גיל 17. ב"לה מאסיה" אוהבים להשוות אותו לפול פוגבה. הוא גם יודע להבקיע שערים. בקיץ שעבר הוא כבש שלושער בקלאסיקו של הנוער מול ריאל מדריד.
בעקבות המחטפים שעלו לברצלונה בשנים האחרונות באובדן של לא מעט שחקני נוער מוכשרים, שעברו לקבוצות באנגליה וצרפת, המועדון שינה גישה וכיום מציע לשחקנים הללו חוזים שמנים. כך לדוגמא מוריבה חתם לא מכבר על חוזה שמבטיח לו שני מיליון אירו בשנה. וכך גם פאטי, שסעיף השיחרור בחוזה שלו עומד על 100 מיליון אירו.
אז כן, זה לקח זמן, אבל בברצלונה הבינו שהדבר הנכון לעשות הוא להשקיע בשחקני הנוער המוכשרים, לשלם להם כבר כשהם בני 16 סכומים נאים, כדי להבטיח שיהיו מי שייטלו את המושכות כאשר מסי, סוארס, פיקה וכל יתר השחקנים הוותיקים לא יהיו שם יותר. והיום הזה כבר לא כל כך רחוק.
לפנייה לכתב/ת 
