שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העליון: רופא לא חייב למסור מידע דתי למטופל
    הורים לילדה עם תסמונת דאון טענו שרופאי כללית התרשלו כשלא אמרו להם שדת האסלאם לא מאפשרת הפלה 120 יום אחרי ההתעברות. הם נדחו
    בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי חובת הגילוי המוטלת על רופאים אינה כוללת את החובה לגלות מידע שמותאם למאפיינים דתיים של המטופל. הקביעה ניתנה בפסק הדין שדחה את ערעורם של בני זוג מוסלמים, הורים לילדה שנולדה ב-2007 עם תסמונת דאון, שטענו כי בדיקת מי שפיר בוצעה לאם בשלב בו לפי אמונתם אין לבצע הפלה וכי הרופאים היו צריכים להבהיר להם נקודה זו.

     

    במהלך מעקב ההיריון שהתנהל בשירותי בריאות כללית נערכה לאם בת ה-41, שהיה זה הריונה השישי, בדיקת שקיפות עורפית ובה נמצא שיש סיכון גבוה שהעובר לוקה בתסמונת דאון. בייעוץ גנטי שאליו הופנתה הומלץ לה על ביצוע דיקור מי שפיר. היא עברה את הבדיקה כמקובל בשבוע 20 והתוצאות הצביעו על כך שהעובר לוקה בתסמונת דאון. רופא מטעם הכללית הסביר לזוג את משמעות התוצאות והפנה אותם לוועדה להפסקת היריון.

     

    ואולם, בסמוך לאחר מכן פנו ההורים לאיש דת מוסלמי שאמר להם שדתם אוסרת על הפסקת היריון בחלוף 120 ימים מההתעברות. מאחר שהמועד חלף החליטו בני הזוג להמשיך בהיריון.

     

    בתביעה שהגישו ההורים נגד הכללית הם טענו כי בתחילת ההיריון לא הועלתה בפניהם האפשרות לבצע בדיקת Fish שהייתה מאפשרת גילוי מוקדם של מצב העובר. הם הוסיפו שההתרשלות חמורה במיוחד מאחר שמדובר היה במרפאה המיועדת לנשים מוסלמיות, כך שהרופאים היו מודעים למגבלת 120 הימים. לדבריהם, דיקור מי השפיר נערך לאם בשלב מאוחר והיה על הכללית להקדימו על מנת שתוצאותיו תתקבלנה בטרם יחלפו 120 ימים ממועד ההתעברות.

     

    המחוזי דחה את התביעה בנימוק שבהעדר טעם רפואי לדחיפות לא היה מקום להאיץ במערערת לערוך דיקור מי שפיר בשלב מוקדם יותר. עוד נקבע כי לא היה זה מחובתו של הצוות הרפואי לשאול את האם בדבר אמונתה הדתית.

     

    בערעור שהגישו לעליון חזרו בני הזוג על טענתם כי הרופאים התרשלו כשלא שאלו את האם על עמדותיה הדתיות והפרו את חובת הגילוי המוטלת עליו כשנמנעו מליידע אותה על מגבלת 120 הימים.

     

    קופת החולים טענה כי כבר בשלב מוקדם של ההיריון יודעה האם על הסיכונים הרלוונטיים וניתנו לה כל ההסברים הנדרשים על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת. עוד נטען כי אין זה מתפקידם של רופאים לדון עם מטופלותיהם בדבר עמדותיהן הדתיות והמגבלות הנובעות מכך.

     

    ואכן, השופטת יעל וילנר דחתה את הערעור. היא הבהירה כי חובת הגילוי לשם קבלת הסכמה מדעת ממטופל כוללת אך ורק את החובה למסור מידע רפואי. לדבריה, בכל עניין שאינו רפואי, ובכלל זה בענייני אמונה ודת, אין לרופא כל יתרון בידע ובמומחיות על פני המטופל ואין זה מתפקידו לייעץ למטופליו בעניינים אלה.

     

    השופטת הסבירה כי קיים קושי מובנה בהנחת המוצא שלפיה הרופא יודע מהם אותם מאפיינים דתיים הרלוונטיים למטופל האינדיווידואלי. "גילוי מידע כאמור עלול להביא לתקלות רבות, לפגיעה בפרטיות המטופל, באוטונומיה שלו, ואף בטיפול הרפואי עצמו", כתבה. עם זאת נקבע כי כאשר מטופל מבקש מהרופא מיוזמתו לקבל מידע רפואי מותאם למאפייניו הדתיים, רק אז יידרש הרופא לגלות לו מידע מעין זה.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המערערים: עו"ד רון וורמברנד
    • ב"כ המשיבים: עו"ד דורון איצקוביץ, עו"ד שרון הורביץ-שיק
    • עו"ד טל לביא עוסק ברשלנות רפואית
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים