שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הטבח שלא יישכח / עושה היסטוריה
    רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם נזכר באותו לילה ארור באולימפיאדת מינכן בו מחבלים חדרו לביתן הישראלי. המחדלים שזעקו לשמיים, המארגנים האטומים וי"א הספורטאים שלא שבו מהתחרות

    47 שנה לרצח י"א אנשי המשלחת הישראלית באולימפיאדה במינכן. אחת לשנה, במועד שזה קרה, חוזר הזעזוע מ־1972, לביתן הישראלי ברחוב קונולי 31 בכפר האולימפי, לשם הגיעו, רק לכיוון אחד, 11 מאנשי המשלחת הישראלית. הם חזרו בעיצומם של המשחקים בארונות. מדי פעם, כשאני מעלה זכרונות מאותו יום ארור, שואלים אותי מה בדיוק נצרב במוחי מהאירועים. אבל איך אפשר לשכוח אירוע כזה?

     

    ב־4 או 5 לפנות בוקר נקש על הדלת בחדרי בכפר העיתונאים (בסמוך לכפר האולימפי) עמית מעיתון "דבר", ברוך שינברג, והאיץ בי לקום. הבשורות שלו
    היו איומות: חוליית מחבלים פרצה לכפר. יהודי יקר, ראש המשלחת שמואל ללקין (בן 94 כיום, שיבדל לחיים ארוכים), יהודי יקר שהתגורר בצד אליו לא נכנסו המחבלים, גילה תושיה, צילצל לכמה מהעיתונאים הישראלים שכיסו את המשחקים ודיווח על המקרה. אם היו מקשיבים לללקין מספר חודשים קודם לכן, כאשר ביקר בכפר, העיר על מחדלי האבטחה שגילה והזהיר ממה שעשוי לקרות, ייתכן שהאסון היה נמנע. מיקום הביתנים של הישראלים לא נראה לו, כמו לגורמים אחרים שבדקו את אמצעי הביטחון, אבל כרגיל היו מי שאמרו וחשבו ש"יהיה בסדר".

     

    י"א חללי מינכן (באדיבות הוועד האולימפי בישראל) (באדיבות הוועד האולימפי בישראל)
    י"א חללי מינכן(באדיבות הוועד האולימפי בישראל)

     

    והאדישות והזלזול הביאו להירצחם של ספורטאים, מאמנים ושופטים: שופט ההיאבקות יוסף גוטפרוינד (40), מאמן ההיאבקות מוני וינברג (33), המתאבקים אליעזר חלפין (24) ומארק סלבין (18), מרימי המשקולות יוסף רומנו (32), דוד ברגר (28) וזאב פרידמן (28), מאמן הקליעה קהת שור (53), שופט המשקולות יעקב שפרינגר (51), מאמן הסיוף אנדריי שפיצר (27), איש יקר וחבר אמת, שהירצחו היווה עבורי זעזוע גדול (נפגשנו כמעט מדי יום בצריף שליד מגרש הכדורסל ברחוב הרצל בר"ג, סמוך לביתי), ומאמן האתלטיקה עמיצור שפירא (40), שמדי שבת, אחרי ולפני תחרויות אתלטיקה, "ניתחנו" את כל העולם. איך אוכל לשכוח את האנשים היקרים האלה, ולמה? נשארה לי פינה חמה בלב לכל מה שעשו, ואיני מפסיק לחשוב על סופם האכזרי של משפחותיהם.

     

    שנה של זעזוע עברה עליי אחרי המקרה ממנו לא התאוששתי באמת מעולם. התקשיתי להירדם בלילות, וגם כשזה קרה, זה היה אולי ל־20 דקות. היו אלה ימים ארוכים של חרדות, של שחזור הטיסה מישראל דרך ציריך למינכן עם המשלחת, מראה הגופות של הנרצחים, הביטויים האנטישמים ששמעתי במינכן בימים שאחרי הרצח. סיפרתי על הדברים ששמעתי ביום הרצח ואחריו לאחד מחבריי, והוא תהה: "אולי לא הבנת בדיוק את מה שהאנשים אמרו". הבנתי, ועוד איך הבנתי, כי גרמנית היא כמו שפת אם עבורי.

     

    אילנה רומנו. אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    אילנה רומנו. אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו(צילום: רויטרס)

     

    איך אשכח את סיפורי הזועה על וינברג ורומנו שנרצחו כבר בדקות הראשונות של פריצת בני הבליעל לכפר האולימפי, תשעת האחרים שהוחזקו כבני ערובה במשך 19 שעות ובסוף נרצחו? לעולם לא אשכח את המחדלים של המארגנים הגרמנים, שלעגו לאזהרות של ללקין וחבריו לפני המשחקים. לעולם לא אשכח, כי שעה אחרי שהמחבלים השתלטו על הכפר, איפשר לי השומר בשער להיכנס ללא בעיות ומבלי שבדק את אשורי הכניסה שלי. לא אשכח את מה שעשה מתכנן פעולת הטרור, מחמוד דאוד, או את ניסיון הנפל של כוחות הביטחון המקומיים ומשטרת בוואריה לבצע פעולת חילוץ בשדה סמוך לעיר, שבה נהרגו גם שוטר גרמני ו־5 משמונת המחבלים. התברר שמחמוד עבאס (מיודענו אבו מאזן) היה בין המועטים ששותפו בסוד העניין והוא דאג להשתתף במימון הפעולה, למרות שלטענתו לא ידע למה שימש הכסף.

     

    רצח הי"א היה חלק בשרשרת פיגועים מתועבים, והיווה מכה לגרמניה כולה. 36 שנה אחרי אירוח אולימפיאדת ברלין המושמצת בתקופתו של היטלר ו־27 שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, המטרה הייתה להפוך את האולימפיאדה לאירוע דמוקרטי ענק ויוצא דופן. ההיגיון אמר שאחרי רצח הישראלים מפסיקים את המשחקים, אבל הגרמנים התעקשו להמשיך ואחרי יום הפסקה הם חודשו. כל תחנוני הישראלים לא עזרו. 5,000 השוטרים והמאבטחים בלבוש אזרחי שבעצם נכשלו נשארו להמשך המשחקים. המחבלים השיגו את מבוקשם, ופרט לרצח ההמוני, אלה שניצלו חזרו הביתה.

     

    מחדל נוראי של המשטרה הגרמנית (צילום: Gettyimges) (צילום: Gettyimges)
    מחדל נוראי של המשטרה הגרמנית(צילום: Gettyimges)

     

    רק עיוור לא הבחין במחדלים המוקדמים, כאשר כמה מהמחבלים הצליחו להתברג בין עובדי הכפר. אנשי משלחת אורוגוואי, שחבריה התגוררו בביתן הישראלי, טענו כי יום לפני הרצח הבחינו במי שהתברר בהמשך כי הוא אחד המחבלים, מסתובב בביתנים מבלי שאיש העיר לו על כך. המחבלים לא עוררו שום חשד אצל המארגנים וכוחות הביטחון אחרי שנפגשו בתחנת הרכבת המקומית, ובשמירת החפצים השאירו את ציודם: רובים, אקדחם ורימונים. אחרי שאספו אותם בשמירת החפצים יצאו בשתי מוניות לכפר. הם לבשו אימוניות בדגם דומה לזה של משתתפים רבים, ולכן לא עוררו חשד.

     

    בישראל נשמעו קולות וטענות על כישלון האבטחה (גם של הישראלים שבדקו את סדורי הביטחון לפני היציאה ולא העירו על המחדלים). שני אנשי מוסד הואשמו במחדלים והודחו. גם חלק מהגרמנים ששמעו לפני הפתיחה את טענותיו של ללקין על מחדלים צפויים הצדיקו את הטענות, אבל לא עשו דבר. הכל היה שונה לו רק המארגנים היו נערכים לחלק מהאזהרות, כמו אלה של הפסיכולוג גאורג זיבר שבדק את המתקנים, התבקש להכין תסריטים אפשריים לסיכונים ובאחד מה־26 שהגיש ניבא למעשה את שקרה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים