שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    עיבוד מחשב: מיכל וולבה

    הנוער לשלטון: מהפכת השחקנים הצעירים באנגליה

    ג'יידון סאנצ'ו פרץ את הדרך דווקא בגרמניה, ועכשיו גארת' סאות'גייט בונה על הדור הבא שיוביל את שלושת האריות להצלחה בינלאומית. בשבת (19:00) המסע נמשך מול בולגריה

    בזמן שהכותרות הראשיות באנגליה עוסקות בדו קרב הפרטי בין מנצ'סטר סיטי וליברפול, והפער הגדול שהן יוצרות מול כל יתר הקבוצות, מתרחשת לה מהפכה לא קטנה בכדורגל האנגלי, שמשפיעה באופן ישיר על הנבחרת הלאומית.

     

    לא פחות משמונה משחקני הסגל שזימן המאמן הלאומי גארת' סאות'גייט למשחקים בשבת (19:00) מול בולגריה וביום שלישי מול קוסובו הם בני 22 או פחות, כאשר הצעיר מכולם, ג'יידון סאנצ'ו, הוא גם המוכשר מכולם.

     

    ג'יידון סאנצ'ו (צילום: AP)
    חתום על השינוי הגדול. ג'יידון סאנצ'ו(צילום: AP)

     

    והרבה בזכות ההחלטה האמיצה של סאנצ'ו לעזוב בגיל 17 את החממה של מנצ'סטר סיטי ולעבור לבורוסיה דורטמונד, המהפכה הזו מתרחשת.

     

    סאנצ'ו, כמו פיל פודן, חברו בקבוצת הנוער של מנצ'סטר סיטי, היה אחד השחקנים המצטיינים בקבוצה ובנבחרות הצעירות של אנגליה לפני שנתיים. אולם הוא ידע שאין לו כמעט סיכוי לעשות את הפריצה בקבוצת עמוסת הכוכבים הבינלאומיים של פפ גווארדיולה.

     

    פרץ את הדרך

    באוגוסט 2017 סאנצ'ו עבר לדורטמונד הגרמנית, ההחלטה הטובה ביותר שכנראה יעשה בחייו. בגרמניה הוא קיבל את ההזדמנות שאותה כמעט בוודאות לא היה מקבל בסיטי, הפך לאחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה ושל הליגה הגרמנית כולה, ובזכות הצטיינותו זומן לנבחרת האנגלית הבוגרת.

     

    כשסאות'גייט קיבל את משרת אימון הנבחרת לפני כשנתיים, הוא דיבר לא מעט על מיעוט הכישרונות מהם הוא יכול לבחור שחקנים לסגל שלו. הוא אפילו דיבר על כך שהוא נאלץ לחפש שחקנים בליגה השנייה, כי בפרמייר-ליג משחקים יותר מדי זרים.

     

    גארת' סאות'גייט (צילום: AP)
    שמונה שחקנים מתחת לגיל 22 בנבחרת. גארת' סאות'גייט(צילום: AP)

     

    האבחנה של סאות'גייט לא הייתה מדויקת, כי באנגליה היו גם אז כישרונות צעירים אדירים, ולראייה הזכייה של הנבחרות עד גיל 17 ועד גיל 20 באליפויות העולם ב-2017. הבעיה הייתה שאותם שחקנים כישרוניים לא קיבלו את ההזדמנות להוכיח את עצמם בקבוצות הבוגרות. במקרה הטוב הם התייבשו על הספסל. במקרה הפחות טוב הם המשיכו לשחק בקבוצות המילואים.

     

    קחו למשל את פיל פודן בן ה-19, שגווארדיולה לא מפסיק להרעיף עליו שבחים. הוא אפילו אמר עליו שהוא הכישרון הגדול ביותר שיצא לו לאמן (מעניין מה לאו מסי חושב על כך). פודן נבחר לשחקן המצטיין בנבחרת האנגלית שזכתה בגביע העולם עד גיל 17 לפני שנתיים ואז גם ערך את הופעת הבכורה במדי הסיטיזנס.

     

    בעונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת הוא שיחק חמש פעמים בפרמייר-ליג כמחליף. בעונתו השנייה הוא פתח בשלושה משחקים ובעוד עשרה נכנס כמחליף. עם כל הכבוד, עם 327 דקות בלבד בעונה שלמה בפרמייר-ליג, אי אפשר להתקדם. בטח לא להגיע לנבחרת הבוגרת. ולא יעזרו כל הפירגונים של פפ.

     

    אימון נבחרת אנגליה (צילום: getty images)
    לא קיבל יותר מדי הזדמנויות אצל פפ. פודן (משמאל) באימון הנבחרת(צילום: getty images)

    סאנצ'ו, שמבוגר מפודן בחודשיים בלבד, פתח בשנתיים האחרונות פער עצום מחברו לשעבר. הוא שיחק בעונה שעברה ב-34 משחקי בונדסליגה, מהם 26 בהרכב, וב-2,462 דקות הבקיע 12 שערים ובישל עוד 14. הוא הוכתר כמלך הבישולים של הליגה הגרמנית ודרכו לנבחרת אנגליה הייתה סלולה.

     

    סאנצ'ו לא היה היחיד שעשה את הצעד הלא מקובל עד אז של שחקנים אנגלים צעירים, לעבור לליגה אחרת. ריס נלסון ואמיל סמית' רו עזבו את האקדמיה של ארסנל ועברו לגרמניה כדי לשחק באופן סדיר בקבוצה בוגרת. נלסון בן ה-19 עשה זאת בהופנהיים, אליה הושאל, כבש בעונה שעברה שבעה שערים ב-23 משחקי ליגה – ומיד הוחזר לארסנל כדי לשחק העונה בהרכב של אונאי אמרי.

     

    סמית' רו הושאל בינואר האחרון ללייפציג, אם כי נפצע מיד לאחר מכן ובינתיים חזר לארסנל. אבל בלייפציג נדלקו על הרעיון ורכשו מאברטון ב-18 מיליון אירו עוד שחקן ממצטייני נבחרות הנוער של אנגליה, את אדמולה לוקמן, שכבר שיחק בקבוצה לפני שנתיים כמושאל.

     

    השם החם ביותר כרגע מבין השחקנים האנגלים הצעירים הוא מייסון מאונט, שהפך לאחד משחקני המפתח של צ'לסי החדשה של פרנק למפארד.

     

    מאונט בן ה-20 עזב את האקדמיה של צ'לסי לפני שנתיים, כשידע שאין לו סיכוי לפרוץ לקבוצה הראשונה, שהייתה אז האלופה. הוא עבר בהשאלה לוויטסה ארנהיים ההולנדית ועשה עונה נהדרת. בגיל 18 הוא שיחק ב-32 משחקי ליגה, הבקיע 14 שערים והוכיח לכל מי שצפה בו שהוא מוכן ומזומן לשחק ברמות הגבוהות ביותר.

     

    ועדיין, עבור צ'לסי הוא עדיין לא היה מספיק מוכן. הקבוצה השאילה אותו שוב, גם בעונה שעברה, הפעם לדרבי קאונטי מהליגה השנייה. זו הייתה עוד עונה מצוינת לקשר המוכשר, ששיחק בכל 38 המשחקים בהרכב הפותח של למפארד – שכמובן הביא אותו לסטמפורד ברידג' כשחתם שם בקיץ.

     

    מספר מועט של משחקים במדי הבלוז שיכנעו את מאמן שלושת האריות שמאונט כבר מספיק טוב כדי להיות בסגל הנבחרת. וברור לכולם שזה לא היה קורה אם הוא היה נשאר בצ'לסי ולא יוצא לוויטסה ולדרבי.

     

    אברהם, למפארד ומאונט (צילום: רויטרס)
    עונות ההשאלה השתלמו. אברהם ומאונט עם למפארד(צילום: רויטרס)

     

    אפקט דומינו

    מבלי שהוא התכוון לכך, הצעד של סאנצ'ו, שהפך לאחרונה לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של הבונדסליגה שמבקיע 15 שערים, גרם לאפקט דומינו.

     

    סאנצ'ו הפנה את הזרקור אל הכישרונות האנגלים הצעירים, שחלקם הלכו בעקבותיו ועברו לגרמניה או להולנד כדי לקבל דקות משחק וחשיפה. המאמנים באנגליה הפנימו והבינו שאין מה לחכות. אם יש כישרון, מה זה חשוב אם הוא בן 17, 19 או 21. מי שטוב צריך לשחק, ולא חשוב הגיל.

     

    ואכן, חוץ ממאונט מי שמרשים בתחילת העונה בצ'לסי הוא החלוץ טמי אברהם, שגם הוא היה מושאל בעונה שעברה לאסטון וילה מהליגה השנייה. אברהם בן ה-21 הבקיע אשתקד 26 שערים בצ'מפיונשיפ וסייע לווילה לחזור לפרמייר-ליג, אבל כעת הוא בצ'לסי, קבוצתו המקורית, ולזכותו כבר ארבעה שערים בארבעה משחקי ליגה.

     

    המבקיע הבולט של מנצ'סטר יונייטד העונה הוא החלוץ הוולשי בן ה-21 דניאל ג'יימס (שלושה שערים) ולצידו משחקים באופן קבוע בהרכב של אולה גונאר סולשיאר החלוץ בן ה-17 מייסון גרינווד והמגן ארון וואן-ביסאקה, שנרכש מקריסטל פאלאס תמורת 55 מיליון אירו.

     

    בארסנל, מלבד נלסון, אמרי נותן לעוד צעירים לשחק, כמו הקשר בן ה-20 ג'ו ווילקוק ואיינסלי מיטלנד-ניילס בן ה-22. ובווסטהאם מי שמצטיין הוא הבלם דקלן רייס בן ה-20, ששיחק בעבר בנבחרות הצעירות של אירלנד אבל החליט לשחק בבוגרים של אנגליה.

     

    ריס נלסון (צילום: getty images)
    עכשיו הוא מקבל את הקרדיט בארסנל. ריס נלסון(צילום: getty images)

     

    סאנצ'ו אמר השבוע: "תמיד היו לנו באנגליה כישרונות, אבל מה שחשוב זה דקות משחק, להרגיש בנוח לשחק בליגה מלחיצה כמו הפרמייר-ליג. זה עושה את כל ההבדל כשאתה משחק על בסיס שבועי. אני מרגיש שהמאמנים סומכים יותר היום על השחקנים האנגלים. המעבר שלי לגרמניה הוכיח למנג'רים שהם יכולים לתת לצעירים את ההזדמנות. אני מקווה שהתהליך הזה יוביל לכך שנבחרת אנגליה תזכה בתארים חשובים".

     

    סאנצ'ו, מאונט, וואן-ביסאקה וכמובן טרנט אלכסנדר ארנולד בן ה-20 מליברפול, נמצאים בסגל הנוכחי של הנבחרת האנגלית. טמי אברהם כרגע נעדר אבל הוא כבר שיחק פעמיים במדי "שלושת האריות", נגד גרמניה וברזיל בנובמבר 2017.

     

    הכל מתוכנן

    חייבים לומר, ההצלחה של הנבחרות האנגליות הצעירות בשנים האחרונות אינה מקרית. ב-2012 החלה ההתאחדות האנגלית בתכנית רב-מערכתית שמטרתה להכין נבחרת שתתמודד ואולי גם תזכה בגביע העולם ב-2022 בקטאר.

     

    ראשית הוקם מתקן אימונים מודרני בסיינט ג'ורג' פארק, לא רחוק מלונדון, שכולל 13 מגרשי כדורגל ומגרש מרכזי שהוא העתק מדויק של משטח הדשא בוומבלי. כל הנבחרות האנגליות מתאמנות שם בתנאים הטובים ביותר.

     

    טד קרוקר, מנכ"ל ההתאחדות האנגלית, אומר: "צרפת הקימה את מרכז האימונים הלאומי בקליירפונטיין ב-1988. עשר שנים לאחר מכן צרפת זכתה בגביע העולם. התכנית שלנו דומה".

     

    "לא ניסינו להמציא מחדש את הגלגל", הוא מוסיף. "למדנו ממדינות כמו הולנד, ספרד, צרפת, גרמניה וגם מענפי ספורט אחרים, אם זה אופניים והוקי בבריטניה או פוטבול בארה"ב".

     

    מטרה ברורה של ההתאחדות היא לנסות ולדאוג שהשחקנים הצעירים יקבלו כמה שיותר דקות משחק בקבוצות כדי שיגיעו מוכנים ועם ביטחון עצמי לנבחרת הבוגרת.

     

    המצב באנגליה היה רע מאוד בקשר לשילוב של שחקני בית בהשוואה לליגות האחרות. בין השנים 2009 ל-2017 23.6 אחוזים משחקני הליגה הספרדית היו מתוצרת עצמית של הקבוצות, בצרפת 23.2 אחוזים, בגרמניה 15.1 אחוזים ובאנגליה רק 14.1 אחוזים. באנגליה נמצא גם האחוז הגבוה ביותר של שחקנים זרים מבין כל הליגות הבכירות, 69 אחוזים.

     

    קון אגוארו (צילום: רויטרס)
    הכישרונות האנגלים בולטים בהיעדרם בפרמייר-ליג. קון אגוארו(צילום: רויטרס)

     

    קרוקר אומר: "אנחנו יודעים שזו רק ההתחלה. אבל אין ספק שרואים התקדמות לכיוון הנכון". ואכן אנגליה תחת גארת' סאות'גייט הגיעה לחצי גמר המונדיאל ברוסיה וסיימה במקום השלישי בליגת האומות.

     

    סר ג'ף הרסט, גיבור האומה שהבקיע שלושער בגמר מונדיאל 1966 כשאנגליה זכתה בגביע העולם, התואר היחיד בתולדותיה, אוהב מאוד את מה שהוא רואה כעת.

     

    "בתקופה שלי היית צריך לשחק לפחות שנתיים או שלוש בקבוצה שלך כדי שיזמנו אותך לנבחרת", אומר הרסט. "אני למשל הבקעתי לא מעט שערים במדי ווסטהאם, זכיתי בגביע ובגביע המחזיקות, ועדיין לא זומנתי לנבחרת במשך שלוש שנים. היום זה השתנה ושחקנים מוזמנים לנבחרת למרות שכמעט לא בעטו בכדור בפרמייר-ליג, וסאות'גייט עושה עבודה נהדרת. הוא הוכיח שהוא יודע לזהות את הפוטנציאל של הצעירים הללו, לקדם אותם ולייצר הצלחה".

     

    אז נכון, עדיין מוקדם לומר אם ג'יידון סאנצ'ו ויתר הצעירים יוליכו את נבחרת אנגליה להצלחה ביורו בשנה הבאה, כשחצי הגמר והגמר יהיו בוומבלי, שלא לדבר על המונדיאל בעוד שלוש שנים. אבל לאנגליה יש לפחות תקווה מבוססת להצליח עם הדור הצעיר הזה יותר מאשר ב-53 השנים האחרונות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: getty images
    ג'יידון סאנצ'ו
    צילום: getty images
    מומלצים