האכזריות של אי הקופים
באי בווייטנאם קופי מקוק מבדרים את המבקרים בנסיעה על אופנועים, הרמת משקולות ותחרויות שחייה. ארגונים למען בעלי חיים קוראים להפסיק את האכזריות ולחרם של משרדי הנסיעות, אך התיירים לא מפסיקים להגיע
קופי המקוק באי הקופים של וייטנאם נחשבים לאטרקציה פופולרית, שמעוררת כבר שנים התנגדות עזה בקרב מי שקוראים לשים סוף לתיירות החיות בדרום מזרח אסיה.
עוד חדשות מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לעיתים קרובות הקופים שפוגשים את התיירים לוקחים להם את האוכל והשתייה. תיירים שלא מעוניינים שהקופים יטרידו אותם מתבקשים לפגוש אותם בידיים ריקות. לפעמים הקופים לוקחים מהמבקרים גם את הכובעים, החטיפים ואפילו את הטלפונים הסלולריים שלהם. התיירים אמנם מבוהלים, אך עדיין לא מוותרים על הזדמנות לצלם תמונה.
"הם לקחו לי את הביסקוויטים וטיפסו על הגוף שלי", אומרת דין טי הואה ל-AFP שמבקרת באי הקטן במפרץ נה פו בדרום וייטנאם. "לא הספקתי לפתוח את התיק - והקוף לקח את זה ממני ופתח אותו!", היא אומרת, בחיוך.
אי הקופים הוא אחד מאתרי תיירות רבים של בעלי חיים ברחבי וייטנאם. תמורת דולרים בודדים יכולים התיירים בווייטנאם לרכוב על פילים או על יענים, לראות דובים וטיגריסים מופיעים בקרס. בהופעות באי הקופים בווייטנאם קופי המקוק רוכבים על אופנועים, מרימים משקולות וזורקים כדורים לסל. ההופעות מסתיימות כשקופה בחצאית אוספת טיפים מהקהל. במקומות אחרים באי מהמרים על תחרויות שחייה של הקופים.
"הקופים לא בוחרים ללכת על הרגליים האחוריות שלהם, לרכוב על אופנועים או לבצע שלל פעלולים משפילים וחסרי משמעות – הם פשוט למדו לפחד מה יקרה אם הם לא יעשו זאת", אומר ג'ייסון בייקר מארגון PETA לזכויות בעלי חיים. "משרדי הנסיעות והתיירים חייבים להפסיק לקנות כרטיסים למופעים האכזריים באי הקופים".
באי הקטן יש כ-1,200 קופי מקוק. בעבר המדענים הסובייטים ניצלו אותם לניסויים בחיסונים. בשנות התשעים הפך האי לאתר תיירות. טרונג נגויין פוק אן, שמנהל את אי הקופים, אומר שהעובדים לעולם לא יכו את הקופים ושהם דואגים להם – בזכות הדולרים של התיירים. "יש לנו כסף לתחזק את האי ולקנות עוד אוכל לקופים", אמר ל-AFP.
מדי שבוע מגיעים מבקרים רבים לאי, בעיקר מוייטנאם, סין ורוסיה. רבים מהם מרוצים לפגוש את הקופים, ודוחים את הטענות שבני האדם צריכים לעזוב את הקופים לנפשם. "אני חושב שהם שבעים", אומר קיריל, בן 19 שהגיע מרוסיה.
לפנייה לכתב/ת 
