לא התקבלה לעבודה בגלל החיג'אב - ותפוצה

רופאת שיניים מוסלמית נדחתה ע"י מנהל מרפאה בנתניה שאמר לה "עם כיסוי הראש זה לא יעבוד". בית הדין פסק לזכותה פיצויים של 50 אלף שקל

עו"ד אלעד פורט | פסקדיןפורסם: 10.09.19 , 07:06

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים של 50 אלף שקל לרופאת שיניים ערבייה שלא התקבלה לעבודה במרפאת "ניו שן קליניק" בנתניה, משום שלא הסכימה להסיר בזמן עבודתה את החיג'אב שהיא עוטה על ראשה. השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי מנהל המרפאה, שחשש שכיסוי הראש ירתיע לקוחות, נכנע לדעות קדומות וסטריאוטיפים והתנהלותו מהווה אפליה אסורה המנוגדת לחוק.

בראיון העבודה שנערך לרופאת השיניים בינואר 2016 שאל אותה מנהל המרפאה אם תסכים להסיר את כיסוי הראש בשעות העבודה והיא השיבה בשלילה. עשרה ימים לאחר מכן התקיימה בין השניים שיחת טלפון שבמסגרתה אמר לה שכולם במרפאה בטוחים שהיא רופאה טובה אבל "עם הכיסוי ראש זה לא יעבוד". היא פנתה עם השיחה המוקלטת לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, ששלחה למרפאה התראה לפני תביעה מחמת אפליה. בתגובה המרפאה התנצלה על שפגעה ברופאה והציעה לה לעבוד אצלה אך הרופאה סירבה.

דיני עבודה

88 אלף שקל לספרית שפוטרה בהיריון מתקדם

מערכת פסקדין

עובדת בחודש ה-7 להריונה הגיעה למספרה ומצאה אותה מלוכלכת אחרי שיפוץ. היא עזבה את המקום ובתגובה פוטרה במסרון. ביהמ"ש קיבל את תביעתה

88 אלף שקל לספרית שפוטרה בהיריון מתקדם

בתביעה שהגישה בינואר 2017 היא דרשה פיצויים של 100 אלף שקל עקב אפליה מחמת דת. לטענתה, לא היה שום טעם ענייני בהחלטת המנהל, שהתבססה אך ורק על סטראוטיפים. לטיעוניה הצטרפה גם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, שהפנתה למחקרים המעידים על האפליה הקשה בשוק העבודה הישראלי כלפי האוכלוסייה הערבית בכלל והנשים הערביות בפרט.

מטעם המרפאה נטען לעומת זאת כי לא הפלתה את התובעת על רקע דתה, שהרי היא זומנה לראיון בידיעה שהיא ערביה, ובמרפאה מועסקים עובדים ערבים ומנהל המקום דוגל בדו-קיום.

נטען כי סוגיית החיג'אב עלתה על רקע המצב הביטחוני הקשה ששרר באותה תקופה רוויית פיגועים, והמנהל חשש שהחיג'אב יעורר קונפליקטים ואף יסכן את התובעת עצמה. עוד התבקש בית הדין להתחשב בכך שמנהל המרפאה פעל בתמימות וניסה לתקן את העוול שנגרם.

השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי השיחה שהתקיימה בין מנהל המרפאה לבין התובעת מעידה בבירור שעטיית החיג'אב היא הסיבה היחידה לכך שלא התקבלה לעבודה. היא ציינה שאף אם המנהל מעסיק ערבים ודוגל בדו-קיום, עדיין התנכרותו לסממן הדתי נחשבת לאפליה אסורה, תוך שהשוותה זאת למקרים שבהם מעסיקים יהודים מסרבים להעסיק חרדים.

הטענה שהסרת החיג'אב הייתה תנאי ענייני לנוכח העדפותיהם של לקוחות המרפאה נדחתה. "הייתכן כי נאפשר למעסיק לדחות מועמדים לעבודה כהי עור כי זו העדפת לקוחותיו?", תהתה והוסיפה כי דווקא כמי שדוגל בדו-קיום היה על המנהל להבין כי טיפול מוצלח אחד של התובעת יכול היה לפוגג את הרתיעה ולמוסס מעט את הסטריאוטיפ.

השופטת ציינה שאינה מקבלת את הטענה שמנהל המרפאה ניסה "להגן" על התובעת מפני הלקוחות. "את ההחלטה בעניין זה יש להותיר בידי הנפגע מהדעה הקדומה", כתבה.

עם זאת היא סברה כי יש הצדקה להקטין את הפיצוי המבוקש מאחר שלהתרשמותה המנהל לא היה מודע להתנהגותו המפלה, והצעתו המאוחרת נבעה מהכרה אמיתית בטעות. משכך נפסקו לתובעת פיצויים של 40 אלף שקל בתוספת 10,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.