שתף קטע נבחר

אורי קופר

אין שכל, יש דאגות / טור

אנחנו קוראים לזה, בעדינות, "חוסר אינטליגנציה" או יותר בעדינות "בעיית ריכוז", אבל הרצוג עצמו הציג יפה את הכדורגל הישראלי - טיפשות. כל מי שיאשים את האוסטרי חוטא לאמת. להפך. המאמן, בניהול המשחק ובראיון שלו בסיום, שם את המראה הדרושה ישירות בפנים. חבל שאין מי שיסתכל עליה בעניין

 

נבחרת ישראל (צילום: ראובן שוורץ)
באנגליה הוא לא היה משחק עד לסיום העונה. כיאל(צילום: ראובן שוורץ)

 

כל מאמן שתראו לו את התמונה הבאה יהיה מזועזע, ספורטיבית כמובן. התקפה מסודרת של סלובניה, הנעת כדור של הבלמים, ואז מסירה ארוכה לכיוון חלוץ, אותו מנסים לכסות שני ישראלים, אוראל דגני ולואי טהא. לחיצת פאוז על שלט הטלוויזיה מגלה ברגע זה את כל הסיפור. לא רק של השער, אלא אולי של הכדורגל הישראלי כולו.

 

צפו בתקציר ההפסד הדרמטי של הנבחרת לסלובניה

 

מתחת שני שחקני ההגנה הישראלים יש בור, חור שחור. חולמנות, טיפשות, חוסר בהבנת המשחק - תתייגו את האירוע איך שתרצו, אבל גם אפשר לומר שהוא סתם, פשוט סתם. כמו גם השער השני, בטח כמו השער השלישי. "אנחנו לא מקצוענים מספיק", אמר אנדי הרצוג הזועם בסיום. "הטעויות טיפשיות, זה כבר לא מצחיק".

 

באדיבות כאן11 

 

חוסר האחריות של שחקני הנבחרת ()
סיפור הכדורגל הישראלי כולו

זה ממש לא מצחיק, אבל זה בדיוק הכדורגל הישראלי. אנחנו קוראים לזה, בעדינות, "חוסר אינטליגנציה" או אולי, יותר בעדינות, "בעיית ריכוז", אבל הנה, הרצוג עצמו הציג יפה את הכדורגל הישראלי – טיפשות. אין יותר נכון מכך. ביברס נאתכו קיפץ בעצבים עוד לפני שער הניצחון של סלובניה אלא עם איבוד הכדור של בירם כיאל. איזה מילה אחרת, חוץ מזו בה השתמש הרצוג, מתארת את הכדרור המיותר, או את כלל האירוע טוב יותר? אם כיאל עושה דבר כזה באנגליה הוא לא משחק עד סוף העונה. דגני, אגב, הוא זה ששמר על הכובש והחליט לעזוב אותו כשנכנס לרחבה.

 

זה לא עניין חדש. אם להשתמש באותם שני שחקנים שקשורים לשער האחרון אז אותו דבר היה עם אותו כיאל, רק בגרסה צעירה יותר, מול יוון לפני עשור. אותו רעיון הוא עם המסירה של דגני שהובילה לשער המפורסם של זהבי. זה ממש לא הפסד של מאמן, וכל מי שיאשים הבוקר את הרצוג חוטא לאמת. להפך. המאמן, בדרך בה ניהל את המשחק ובראיון שלו בסיום, שם את המראה הדרושה ישירות בפנים. חבל שאין מי שיסתכל עליה בעניין.

 

מכירים את הביטוי "אין שכל אין דאגות"? בכדורגל, מה לעשות, ההפך הוא הנכון. יש הרבה דאגות, והרבה הפסדים. במחצית הראשונה ישראל לא הייתה חכמה גם התקפית, ניסתה ללכת דרך עומרי בן-הרוש, שמתוך 20 ההגבהות שלו בקמפיין, 19 הגיעו לשחקן יריב. אבל הרצוג שינה, וזה עבד. אל-חמיד היה מצוין בצד שמאל (וצריך להישאר שם), 15 מ-18 הדריבלים במחצית השנייה היו מוצלחים, הכדורגל היה מהנה בדרך שאף אחד מהמאמנים הקודמים בישראלים של הנבחרת לא היה מספק. אז הנה, נחזור לדברי הרצוג: "מחצית טובה, אבל מה זה עוזר לנו?"

 

אנדי הרצוג (צילום: AP)
הכדורגל מהנה, "אבל מה זה עוזר לנו". הרצוג(צילום: AP)

 

היא כמעט עזרה, בעיקר כי בצד השני של המגרש, בהתקפה, יש שחקן שדווקא יודע להגיע לרגעי אמת, זהבי כמובן. בשער של נאתכו סימן יאן אובלק שהוא לא ראה את הכדור, הסתירו לו. מאוחר יותר, כשזהבי קיבל את הכדור, אובלק ראה מצוין, אבל למלך שערי המוקדמות זה כמובן לא הפריע. השוער הטוב בעולם? זהבי בעצמו לא רואה בעיניים.

 

לנקודה בסלובניה זה לא הספיק, וישראל, יש להניח, לא תסיים באחד משני המקומות הראשונים, אבל מצב המוקדמות כרגע אמור לסדר לה, או לפחות סיכוי טוב שיסדר לה, מקום בפלייאוף של ליגת האומות (כרגע ישראל היא האחרונה שנכנסת לפלייאוף). משחקי מוקדמות יורו 2020 הם דבר משונה, ליגת האומות די הזויה, ומה שיקבע עד מתי ישראל תהיה בתמונה זה בכלל תוצאות של נבחרות אחרות, לא שלה. אם כן רוצים להתמקד בישראל עצמה, וצריך, אז תעשו טובה ואל תשימו את הרצוג על דוכן האשמים אלא דווקא להיפך - תנו לו לספר לכם את האמת.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אריה מליניאק
מומלצים