הצצה ליחידה הסודית שפועלת במעמקי הים
הם פועלים מתחת למים בחשאיות גמורה ומתמחים בהפעלה ונטרול של חומרי נפץ ופצצות ימיות. אבל ליום אחד התכנסו לוחמי ילת"ם - היחידה למשימות תת־מימיות של חיל הים - לצלילה מרגשת במיוחד: טקס החלפת הפיקוד. גיא מלמד הצטרף ועל הדרך שמע מהם על הפעולות והמבצעים המיוחדים
שעת בוקר מוקדמת. סירת מנוע רחבת סיפון המכונה דיונון לוקחת אותנו אל עבר הים הפתוח. נחבטים בגלים בקפיצות עדינות. עגורני הנמל מתרחקים מאיתנו. חיפה והכרמל נפרשים במלוא הדרם בגוון אדמדמם של זריחה. סביבנו אוניות סוחר עצומות הממתינות לפריקה או העמסה ניצבות כהרים בלב ים. "אנשים חושבים שהמשימה שלנו זה לצלול, אבל זה לא נכון", אומר לי מקס, לוחם ביחידה למשימות תת־מימיות (ילת"מ). "זה כמו שתאמר שהמשימה של שליח זה לנסוע על קטנוע. הקטנוע זה הצלילה, זאת רק הדרך לבצע את המשימה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- "עצמתי עיניים לגופות" - לוחם 669 מדבר
- כך חשפו ה"מפלצות" את המנהרות של חיזבאללה
- כך עובדת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל
הוא בן 23, מקריית־מוצקין, לוחם בפלגת החבלה. זקן סבוך מעטר את פניו, הוא לובש את חליפת הצלילה שלו, ובדיוק מסביר לי על המשימות המורכבות של היחידה, המערבות מוקשים וחומרי נפץ מתחת למים. אנחנו יושבים עם הציוד, מחכים לצלילה. עוד מעט נשקע במים, בעולם שכולו שקט.
יש בך פחד כשאתה מבצע משימה אי־שם במעמקים?
"ההכשרה שעברתי כדי לבצע את המשימה היא כל כך אינטנסיבית, שאני בטוח ביכולותיי במאה אחוז. אין בי טיפת חשש".
"אני דווקא חושב אחרת", חולק עליו שחר, לוחם מיקנעם, חברו לצוות של מקס. השניים למדו יחד בבית הספר לקציני ים בעכו ומאז לא נפרדו. מהכיתה הם התגייסו יחד לצבא והמשיכו למשימות מסתוריות על קרקעית הים. "אני דווקא חושב שיש פחד, אבל אין בהלה. ללוחם ילת"ם אסור להיבהל, אבל כדאי לו מאוד לפחד. זה מה שמזכיר לו כמה מסוכנת ומורכבת העבודה שלו. הפחד הוא ששומר עליו, שומר עלינו".
לא תשמעו עליהם ביומיום, אבל הם גאים בדממה. בימים שבהם זירת הים הפכה למורכבות אינסופית של אנרגיית גז וניסיונות טרור - ילת"ם נמצאים בלב הסערה. והיום הצלילה מרגשת במיוחד - הצטרפנו אל לוחמי ילת"ם לטקס החלפת הפיקוד על היחידה. אלא שבניגוד ליחידות אחרות בצה"ל, בילת"ם הטקס נערך כולו מתחת למים.
היחידה הקטנה, שהפכה לעצמאית ב־1963, אפופת מסתורין ומורכבת משלוש פלגות. פלגת החבלה, שלוחמיה מתמחים בשימוש ובנטרול חומרי נפץ ופצצות ימיות, מטפלת במוקשים ימיים ובאיסוף פצצות, גם מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. פלגת הצוללים מתמחה במשימות בעומקים שדורשים מיומנויות ייחודיות. העומקים אליהם נדרשים אנשי הפלגה לרדת עלולים להישמע לאדם מן השורה כדמיוניים - תשעים ואף מאה מטרים מתחת לפני הים. הפלגה השלישית היא פלגת ההדרכה, המכשירה את לוחמי ולוחמות היחידה במסלול האינטנסיבי הנמשך כשנה.
עוד לפני שאנחנו צוללים למעמקים ניגשת אליי לוחמת צעירה ואומרת "היי, אני שרה ואני אחראית שלא תמות היום". היא מפקדת במסלול ההכשרה ושותפתי לצלילה היום. החיוך והחן של שרה מוליכים שולל. "עם שרה לא מתעסקים, לא החיילים שלה וגם לא מפקדיה", לוחש באוזניי אחד הקצינים רגע לפני שאנו קופצים למים לטקס החלפת הפיקוד. "היא הכי רצינית בכל פלגות הלוחמים, השחיינית הכי טובה ביחידה ואפילו הוענק לה אות מצטיין הנשיא. אבל כמה שהיא רצינית - כך היא צנועה".
באיזה מובן?
"מפקד היחידה היה צריך להילחם איתה כדי שתסכים לקבל את האות היוקרתי. היא בחיים לא תתגאה בעצמה".
שרה, שלא מבחינה בשיחה עליה, מפטירה לעברי במפגן של הכנסת אורחים "ואם תעשה שטויות אני אסגור לך את מיכל האוויר".
אני חוגר את מאזן הצלילה עם מיכל האוויר על גבי ומתיישב על דופן הסירה, מתכונן לירידה למים. כהרף עין אנשי היחידה נעלמים מהסירה לתוך המים. שרה מאיצה בי ואנו קופצים למים החמימים של הים התיכון. היא מצביעה באגודלה כלפי מטה, לסמן ירידה אל מתחת לפני הים, ובבת־אחת אנו נעלמים אל תוך הדממה האינסופית הכחולה, הבית והסביבה הטבעית של אנשי הילת"ם.
טקס החלפת הפיקוד על היחידה הוא יותר מעוד צלילה עבור לוחמי ילת"ם. היחידה הקטנה הזאת מתנהלת כמו משפחה. כולם מכירים את כולם, כולם יודעים על כולם את הכל. גם סא"ל עדו קאופמן וסא"ל אורון ענבר, שני המפקדים שמעבירים את השרביט ביניהם, התחילו את הדרך לפני שנים.
הם נפגשו בפעם הראשונה לפני 22 שנה. ההיכרות ביניהם נערכה על ספינת מלחמה צרפתית שעגנה בישראל במסגרת תרגיל בינלאומי. בזמן שהשניים לגמו קוקטיילים על הסיפון הציע עדו - שהיה אז מפקד בפלגת ההדרכה בילת"ם - לאורון להצטרף ליחידה. אורון, מקיבוץ יגור, שנראה כמו שחקן כדורמים, לא היסס לרגע. "כבר כילד בקיבוץ אהבתי לעבוד עם הידיים - ריתוך, נגרות, הכל", הוא אומר. "כשעדו הציע לי להצטרף אליו הייתי צ'יף (קצין מכונות) בסטי"ל. האתגר של לקחת את האהבה שלי למלאכה למעמקים, אולי המקום הכי מורכב שיש, קסם לי מאוד".
כך החל אורון את דרכו בילת"ם. אף אחד מהשניים לא דמיין שיבוא יום ועדו יעביר לאורון את דגל הפיקוד על היחידה בטקס המסורתי על קרקעית הים.
אנו שוקעים אט־אט לקרקעית. אני צולל לצד עשרות אנשי היחידה הקטנה. סביבנו הריסות של ספינה טבועה. אצות ודגים צבעוניים מכסים את המרחב כמו שמיכת צמר עבה בעלת חיים משלה. זרמי הים הפתוח גורמים לכולנו לנוע כמו ענפים של עץ ברוח. את הפלאברות, ביטוי של חיל הים לדיבורים וצחוקים, החליפו בועות אוויר המרחפות מעלה כעשן אנושי מכל צוללן.
אנשי היחידה נפרשים בשתי שורות ארוכות במעין מסדרון. מקצה המסדרון האנושי מגיחים אורון ועדו בשחייה איטית. השניים שוחים לעברנו בטילוף עדין. אורון אוחז בידו בדגל ישראל ועדו בדגל חיל הים. השניים מתייצבים על הקרקעית בקצה השני של הקירות האנושיים. מצלמה נשלפת ומתעדת את המעמד. אפילו בהרמוניה המימית השלווה ניתן לחוש את ההתרגשות של השניים ושל כלל הסובבים. עדו מסיים חמש שנים כמפקד. בשל הנישה הייחודית של הילת"ם, שאין שנייה לה בצה"ל, מפקד היחידה נדרש לשרת בתפקיד התובעני תקופה ארוכה יחסית. קדנציה של מפקד יחידה בצה"ל היא לרוב שנתיים עד שלוש שנים.
לפתע השקט האינסופי של הים נקטע באבחה חדה. "עדו, היית מפקד נערץ", נשמע פתאום קול מהדהד ברחבי הים. "אורון, המון בהצלחה בתפקיד. אני בטוח שתוביל את היחידה לשיאים חדשים", נשמע קול אחר. אני מביט בתדהמה על שורות האנשים. לכל צולל יש בפה וסת המספק לו אוויר לנשימה, איני מבין כיצד הם מדברים. אולם אנשי הילת"ם הם הדבר הכי קרוב לדגים אנושיים. אם מישהו יכול לדבר במים - הרי שזה הם. שרה מבחינה בשעשוע בתדהמה שלי מכך שהחבר'ה מצליחים לדבר מתחת למים, ומפנה את תשומת ליבי לרמקול קטנטנן המשתלשל מהסירה שמעלינו.
מקום משכנם של הילת"ם הוא בפאתי בסיס חיל הים העצום בחיפה. בין הצוללות וספינות הטילים הענקיות מסתתרת לה היחידה במתחם מגודר קטנטן על שפת המים. מבנה מגורים לבן ומפקדה רבת קומות מרוחקת חמישה צעדים מקו המים. לכל אחד מהלוחמים והלוחמות ארון ציוד גדול המכונה כלוב ובו ציוד הצלילה האישי שלו. על הארונות תלויים חלוקים צמריריים הממתינים להם ליציאה מהמים. "אנחנו מחפשים תכונות ספציפיות אצל הלוחמים והלוחמות ביחידה", אומר שגיא, רב־נגד ותיק המשמש כמדריך הראשי של פלגת ההדרכה. הוא יורד ים בכל רמ"ח איבריו, מהיישוב גבעת אלה שבעמק יזרעאל. היום הוא אחראי בין היתר על איתור החיילים בעלי הפוטנציאל להיות לוחמים. "אנחנו מקבלים את כל הנתונים מהצו הראשון ותחילת השירות הצבאי, ומגיעים לגיבוש של סנפיר (יחידה אחרת בחיל הים שמהגיבוש שלה ניתן להגיע לילת"ם), כשאנחנו כבר יודעים מי האנשים שאנחנו צריכים לשים עליהם עין".
כמה שנים אתה צולל?
"תלוי איך סופרים, אבל התחלתי לצלול בגיל עשר".
עשר?
"כן, ככה זה כשאבא שלך הקים את הילת"ם", הוא משיב בחיוך. "גיל עשר זה לא כזה צעיר. הבן שלי התחיל לצלול כבר בגיל שש".
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5586404~9475291","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/09/10/9475291/9475291_0_0_980_734_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: דו"צ"}}חיילי היחידה נחשבים ללוחמי חוד לכל דבר ועניין. במחזור ההכשרה הקרוב צפויים לסיים 11 איש - שש בנות וחמישה בנים. "אם לא תבקשי לעצמך יחס מיוחד בשל היותך אישה, אף אחד לא ייתן לזה חשיבות", אומרת שרה, ומי כמוה יודעת. במחזור ההכשרה שלה היא הייתה לוחמת בודדה לצד עשרה גברים. "לא עושים כאן הנחות לאף אחת. אנחנו דורשים מבנים ומבנות את אותו הרף בדיוק. יש משימה וצריך להיות מוכנים לה".
משימותיה של היחידה מגוונות מאוד. החל מטיפול בפצצות בעומק ועד חיפוש אחר גופות במשימות הומניטריות, כפי שהתרחש במשלחת של צה"ל לברזיל בתחילת 2019. "האחריות שמוטלת על הלוחמים ביחידה היא עצומה", אומר עדו. "למשל, אחת המשימות שלנו זה לסרוק צוללות מתחת למים ולזהות דליפה של אוויר. הלוחמים והלוחמות סורקים את הצוללת בקפדנות וחותמים על כך שהיא כשירה לצאת למבצע. אם העבודה לא נעשית ביסודיות, האויב יגלה את מיקום הצוללת בקלות".
אורון מוסיף: "בשל הייחודיות של המקצוע שלנו, לעיתים קרובות משתמשים בנו כדי לקדם את היחסים של צה"ל וישראל עם מדינות אחרות. לדוגמה, לאחרונה פיתחנו יחד עם מקבילים מצבאות אחרים בנאט"ו מענה בינלאומי ראשון מסוגו לצוללות במצוקה".
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5586404~9475297","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/09/10/9475297/9475297_0_0_980_736_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: דו"צ"}}עדו, עכשיו כשאתה אזרח תוכל לטייל בעולם בלי מדים. יש תכנון לטיול גדול של אחרי צבא?
"זה כבר לא נתון לשליטתי. אני יכול לרצות ולבקש, אבל יש מפקדת אחת בבית, שרונה קוראים לה והיא תחליט", הוא עונה בחיוך.
בסוף הצלילה אנחנו יוצאים רטובים מהמים, עולים לסירה ושטים לחוף. שרה מספרת לי שגם באזרחות היא לא עוזבת את הים, ובסופי שבוע היא הולכת לשחות. אני שואל אותה איך לא נמאס לה מהים, והיא משיבה בביטחון: "יש לנו ביחידה מונח שנקרא תשליך. שחיית בוקר בים שמתלווה לריצה על קו החוף. השחייה בים מנקה אותך, שוטפת את מה שהיה אתמול ונותנת הזדמנות לפתוח דף חדש. כל יום הוא דף חדש בזכות השטיפה של הים. לכן אף פעם לא נמאס לי מהים, זה כבר חלק בלתי נפרד מחיי".
