"חוקרים פרטיים": איך המוח מגיב למצבי לחץ?
המוח האנושי הוא התעלומה הכי מרתקת שיש, ואני פשוט מכורה לתעלומות ותמיד מחפשת את הקשרים בין מה שקורה היום ועכשיו למנגנונים המדעיים שעליהם הדברים מושתתים. איך המוח מסוגל לפקוד על הגוף להגיב במהירות הבזק לסכנות? מדוע התגובות הללו שונות בנשים וגברים? למה יכולתנו להגיב נפגעת בזמן מחלה ועם ההזדקנות? ואיך כל זה קשור אלינו בישראל?
המוח מורכב מרשתות של תאי עצב שמדברות זו עם זו, קצת כמו הרשת הסלולרית שכולנו מכורים לה. אני חוקרת איך תגובות המוח והשרירים מאפשרות היערכות מהירה של הרשתות במצבי לחץ. ההיערכות הזו מופעלת בעזרת מוליך עצבי, חומר כימי שמתווך בין תאי העצב, בשם אצטילכולין. זה אותו חומר שגז עצבים משתק, כמו שקרה לאחרונה לאזרחי סוריה שהורעלו. חסימת התקשורת הורסת את יכולתו של המוח לשלוט בשרירים, כך שמדובר בבעיה של קשיי תקשורת- בעיית סייבר. השאלה שהטרידה אותי הייתה שמצד אחד אני יודעת שתהליכי התגובה לוקחים זמן - עד שהחומר מופרש מתא אחד ונקלט בתא אחר, אבל המוח יודע להגיב מידית לסכנות. אז מי האחראי לכך?
חוקרים פרטיים - לכל הכתבות הקודמות
כדי לאתר את מנגנון הפיקוח על רשת האצטילכולין החביבה עליי, יצאתי לחפש מפעילי רשתות שיודעים להעביר פקודות לביצוע מידי. בקבוצת המחקר שלי באוניברסיטה העברית גילינו את המפעילים הזעירים שנקראים מיקרו-רנ"א. הם פשוט חוסמים את פעולת הרשת וכך גורמים למוח להגיב באופן מידי: כמו שאנחנו יודעים, חסימה של צומת פועלת יותר מהר משינוי כיוון התנועה. חסם כזה של הרשת מופיע בתמונה בכתום.
הוכחנו שמיקרו-רנ"א מסוימים שקיימים בקופי אדם, אך לא בעכברים מפקחים על התגובות המהירות של המוח במצבי לחץ ומשפרים את תפקוד המוח (ואולי לכן עכברים פחות מצטיינים בתגובות לחץ...). מיקרו-רנ"א אחרים מצמצמים את הסיכון להתקפי אפילפסיה ואחרים אחראים על הצטברות שומן בכבד (אולי כתגובת לחץ של הגוף לשימור מקורות אנרגיה, שהייתה חיונית לפרא במדבר אבל עלולה להזיק כיום). כל גילוי כזה מבוסס על מחקר של שנים על ידי תלמידי הדוקטורט המוכשרים להפליא שגאוותי עליהם.
עד כאן הבילוש נראה פשוט, ראשית מצאנו את המפקחים (המיקרו-רנ"א) וכעת אנחנו בודקים על איזה גנים הם מפקחים בגוף ובמוח. עכשיו אנחנו שואלים איזה מסרים הם מעבירים, ומפתחים גישות חדשות לחסימת פעילותם על ידי תרופות דמויות דנ"א - החומר הגנטי שלנו.
אם חושבים על תרופות לטיפול במצבי לחץ, אחת הבעיות היא שמוחותיהם של גברים ונשים פועלים במסלולים שונים, ומייצרים מבחר שונה של מיקרו-רנ"א, כך שחייבים לחקור אותם בנפרד. לצערי, רוב התרופות שאנחנו מכירים מבוססות על מחקר בעכברים זכרים בלבד - מצב שטעון תיקון דחוף, ומספק לנו נושא חדש ומרתק לבילוש.
מעבר להבדל בין המינים - כל אחד מאיתנו נושא דנ"א ייחודי ושונה. מה יקרה לאנשים ונשים שנושאים שינויים בגנים למיקרו-רנ"א או באתרי הפיקוח שלהם? מצאנו שינוי אחד כזה שקשור לעלית לחץ דם, וחוקרים אחרים גילו שינוי שדווקא מעלה את סיכויי ההחלמה של נפגעים בפציעות ראש. בימים אלה אנחנו בוחנים במעבדה שלי את השפעתו של השינוי הזה על הסיכון לסבול מתסמונת פוסט-טראומטית, נושא שנחקר בישראל למכביר מסיבות ברורות.
לסיכום, מעבדות מחקר הן בעצם יחידות בילוש מתקדמות, וכל פענוח מוביל לנושא המחקר הבא ומקדם את התחום כולו- וזה ממש כיף.
פרופ' חרמונה שורק, מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח (ELSC), האוניברסיטה העברית בירושלים.
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית
לפנייה לכתב/ת 
