שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    אז עכשיו אתם טוענים שאני לא יהודייה?

    משוואה חדשה-ישנה התגלתה לקראת הבחירות ביום שלישי: מי שלא שייך למחנה "מסוים", כל אותם מיליונים, הם כבר לא יהודים אלא סתם ישראלים

     

      ()

    "הבחירות האלה הן היהודים נגד הישראלים". את המשפט המפלג במיוחד הזה, ששאוב מתוך דף מסרים מסוים, כתב עיתונאי שאני מעריכה ומחבבת באופן אישי. ואיפה אני במשוואה הזאת? אני מגדירה את עצמי "ישראלית", מילה שצופנת בתוכה זהות מורכבת אבל לא סותרת: יהודייה, צברית, חילונית שמקפידה לקדש עם משפחתה כל שבוע, ומאמינה שהדבר שמעניין את אלוהים יותר מכל הוא שנאהב את הזולת כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו.

     

     

    אבל כנראה שקרה משהו, והנה התברר לי שזה "היהודים נגד הישראלים". מחרתיים אנחנו הולכים לקלפי, ושתי מערכות הבחירות האחרונות הפכו אותי ואחרים שכמותי ל"לא יהודים" במקרה הרע, ולתומכי טרור ושונאי ישראל במקרה הרע עוד יותר.

     

    זה מן הסתם לא סוד שלאורך שנים הצבעתי לליכוד, וכנראה אמשיך גם בבחירות שיבואו מתישהו אחרי יום שלישי. מעולם לא הסתרתי שאני בעד מתקפה קשה על כל מי שפוגע באזרחי ישראל, שאני בעד עונש מוות למחבלים, שאני נגד הישיבה בכנסת של מפלגות תומכות שאהידים. אבל באותה נשימה אני גם בעד לחנוק את הערבים הישראלים באהבה, כי מובן לי שהם כאן כדי להישאר.

     

    אז מה אני – וכנראה עוד מאות אלפים אם לא מיליונים – שמאל? "לא יהודים"? "אויבי העם"?

     

    כמו לכולם, גם לי יש חברים שמצביעים לליכוד, לכחול לבן, לאביגדור ליברמן, למחנה הדמוקרטי, לעבודה, לנפתלי בנט, וזה נהדר, הגיוון הפוליטי הזה, כי הוא החומר שממנו אנחנו עשויים ובזכותו הגענו סוף סוף לארץ ישראל. אוסף האנשים הללו, שכל אחד מגדיר את עצמו פוליטית בצורה שונה, הוא הפסיפס האנושי שממנו מורכבת מדינתי האהובה. אז למה להפוך מישהו שלא חושב כמוך ל"לא יהודי"? או לבוגד?

     

    אז בתשובה למשוואה שצוינה בהתחלה - אני ישראלית, והזהות הזאת כוללת בתוכה מרכיבים שונים: אמנם חילונית, אבל יהודייה (ועוד עם שורשים חרדיים).

     

    ואפרופו שאלת הזהות הזאת, היא מתחברת גם לחברה הערבית בישראל. פלא גדול בעיניי שהאזרחים הערבים - 20% מהציבור בישראל - לא רצים לקלפיות בשיעורי הצבעה היסטוריים, כי רק עם כוח פרלמנטרי ההשפעה שלהם תגדל.

     

    אולי התשובה לחידה הזאת היא שהאזרחים הערבים, בניגוד למייצגים שלהם בכנסת, פחות מתחברים לסוגיית "שחרור פלסטין", ובעצם מעניין אותם בעיקר שילדיהם יקבלו חינוך טוב, שתהיה פרנסה. החיים עצמם. הרשימה המשותפת אמנם עשתה צעד גדול – בעיקר בכיוון הכלכלי - אבל זה לא מספיק. רצוי שבכנסת הבאה הם יזנחו קצת את הדאגה לפלסטינים ויתרכזו בצרכים של מי שמצביע להם.

     

    כל הכתוב כאן מורכב ממילים יפות, וברור לי שבעידן של אמירות קיצוניות שמטרתן להשיג תשומת לב, אין רלוונטיות ממשית לפשטות ותמימות שבאות מהלב. בכל זאת, אסור להרים ידיים ואני לא מוותרת. אין לנו ארץ אחרת.

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים