הילד ענק וגם האחריות שלו / סיפור מחזור

אנחנו אוהבים לבחון לא פעם כדורגלנים בקטגוריה אותה אפשר להכניס תחת הכותרת של "קבלת החלטות במגרש". זה נשמע מצוין, מקצועי, כמעט מדעי. ומה לגבי קבלת החלטות מחוץ למגרש? יש כדורגלנים מוכשרים שחייבים מדי פעם לעצור את הדריבל המסחרר שלהם, לעמוד בפוזה מהורהרת ואז יתרומם מעל ראשם בלון קומיקס עם השאלה: מה לעזאזל עשיתי?

אחד כזה הוא מאור בוזגלו ואני מוכן לארגן טוש זרחני בוהק ולשרטט עבורו את בלון הקומיקס. אני מת על בוזגלו, כישרון אמיתי, כוכב כדורגל ובמקביל טיפוס חזק שיודע להילחם ולצאת ממשברים ופציעות קשות. ועדיין הוא גם יודע לקבל החלטות גרועות שפוגעות לו בקריירה. אחת כזו היא העזיבה של בית"ר ירושלים והנחיתה בהפועל ת"א. לא צריך להיות גאון גדול כדי לזהות מועדון במגמת עלייה שמנסה לבנות משהו חדש ומלהיב, ויש לו בעלים שלא חושש להשקיע כסף, מול מועדון מסוכסך, שחי על איזו תהילת עבר מנותקת והבעלים שלו מזגזגים את עצמם לדעת.

בחר לא טוב. בוזגלו מאוכזב לצד החברים(צילום: עוז מועלם)

לטעמי, בוזגלו היה חייב להישאר בבית"ר ירושלים, גם במחיר של התפשרות כלכלית מסוימת (אורך חוזה, או שכר עונתי). הוא היה חייב להרים את הראש הרבה מעל לדפי החוזה שהוגש לו ולהסתכל אל האופק של פרויקט משה חוגג – יזם שחושב בגדול ומת להצליח – ואותו מובילים שמות כמו יוסי בניון ורוני לוי. לא בטוח, וגם לא ממש משנה, כמה תצליח בית"ר ירושלים העונה ועד לאן היא תטפס, מדובר במועדון במגמת צמיחה עם בוס שמנסה להוביל מהפכה. בוזגלו תפור על המקום ועל האנרגיות שלו בצורה הכי טובה וטבעית שיש. העובדה שוויתר מהר מדי, היא פספוס גדול. כמו כדורגלן שמסיים דריבל סוחף עם בעיטה לשמיים.

משפחת בוזגלו יכולה לדבר עד מחרתיים על "היחס שווה יותר מכסף" ועל כך שמאור הלך למועדון שבאמת הראה ש"הוא רוצה אותו". אלו קלישאות של מעמד חתימה, לא מעבר. כשמנהלים קריירה צריכים לחשוב מעבר לכותרות שמחזיקות מעמד רבע שעה או מוסיפות כמה עוקבים לאינסטגרם. ולא, אין טעם לעשות לילד הנחות ולהאשים את אבא יעקב שמנהל לו את הקריירה. מדובר בכדורגלן מקצוען בן 31 שאמור לדעת מה הוא רוצה מעצמו. הילד ענק, כך גם האחריות שלו.

גם ערן לוי בעט וולה בדלי

עוד כדורגלן מלהיב שהחמיץ ממטר הוא ערן לוי. זה אמנם היה לפני למעלה משנה, אבל עד היום הוא סוחב את נזקי ההחלטה האומללה שקיבל בקיץ 2018. מרגע שלוי הלך למסלול של פיצוץ מול מכבי נתניה (בה היה לו חוזה חתום לעונה) הוא רק הולך ומסתבך.

ערן לוי. עזב את נתניה ומאז רק מסתבך(צילום: שלומי גבאי, הפועל חדרה)

מהעזיבה של מכבי נתניה, מועדון בו היה קפטן מוערך ודרכו הגיע לראשונה בקריירה לנבחרת ישראל, דרך הגמגום והסיפסול בבית"ר ירושלים, המעבר להפועל קטמון מהליגה הלאומית ועד הניסיונות האחרונים להשתחל להפועל חדרה – מסלול התרסקות מבאס שכולו מתחיל בהחלטה אחת גרועה. בעיטת וולה בדלי ועד עכשיו הוא עדיין רטוב.

זה כבר לא יקרה (ולא צריך לקרות) במכבי נתניה, אבל אני מאחל לערן לוי למצוא מקום שיוכל להכיל את האישיות המורכבת שלו ויידע ליהנות מהכישרון הגדול שלו. מגיע לנו כחובבי כדורגל לזכות בעוד "רגעי ערן". מגיעה לו אפשרות לתקן.

הצביעות של מכבי ת"א

מאמן שמסתכסך עם הצוות הרפואי ומבקש להחליף את רובו, כמות פצועים מתארכת כבר בתחילת העונה, שחקנים שמתקשים

 לחזור אחרי שיקום ואווירה כללית של בית חולים נייד – ועכשיו תדמיינו שכל זה היה קורה נניח בבני יהודה, בית"ר ירושלים או סקציה נס ציונה. כולנו הרי היינו מכריזים בלהט: "איזו שכונה!"

ולדימיר איביץ' והקפטן הפצוע שלו שרן ייני(צילום: עוז מועלם)

כשזה קורה במכבי ת"א (להזכירכם: במסיבת העיתונאים לקראת חגיגות האליפות לוולאדן איביץ' היה דחוף לספר על הצוות הרפואי: "זו אחת הבעיות הגדולות של הקבוצה בשנים האחרונות") זה איכשהו עובר בשקט יחסי. איזו צביעות!

שלוש הערות לסיום

1. תהייה: קחו את לוסיו מהפועל חדרה, שימו אותו במכבי ת"א – ניק בלקמן רואה דשא?

2. במכבי נתניה מתגאים ששמרו על רשת נקייה בכל שלושת המחזורים הראשונים. זה אחלה, אבל אתם מבינים שיש גם את הקטע של לשחק כדורגל?

3. ואפרופו, לראות תיקו אפס בבלומפילד ולהתנחם במתקן המפונפן זה כמו להגיע לטיפול שיניים ולהתלהב מהתמונה שתלויה מעל הראש של הרופא כשהוא עוקר לך את הנשמה.