בא לך נרביץ איזה דואט?

לפני 13 שנה חזר שלומי שבת מניו-יורק לישראל. עם עיניים עצובות, תסרוקת שהתפרצה לכיוונים בלתי אפשריים וגיטרה בפסים של שחור לבן, הוא נראה כמו זמר אבוד. אף אחד לא הניח עליו כף יד אבהית מלטפת וליווה אותו להצלחה. שבת צריך היה לעשות הכל לבד - בעצם לא בדיוק לבד, אלא בעזרת אחותו המחוננת לאה, שעמדה מאחוריו ופיצתה אותו בנדיבות בלחנים מופלאים.

מאז הוא נשבע שלא ישאיר אף כשרון צעיר לצעוד גלמוד; הוא הבטיח לעצמו שיהיה שם בשבילו, יסרוג לו דואט ויכסה אותו בלילה. השבוע יצא האלבום "שלומי שבת וחברים" בו מתארחים זמרים אלמונים כמו ירון כהן, סימה עמר, רובי לוי, יוסי אזולאי וזרח יוסף, כולם מבצעים עם הבייביסיטר הלאומי שירים מקסימים שבהם מתגלה שבת כמלחין עצוב וכמעבד רומנטי חובב כינורות. כל הזמרים המתחילים נושאים את עיניהם להצלחה המדהימה של ליאור נרקיס עם "לכל אחד יש", הצלחה שרשומה בטאבו על שמו של שבת. ראוי לציון מיוחד הוא הדואט "ראיתי בעיניך" עם סימה עמר, שאת מילותיו כתב איתן נחמיאס-גלס ובביצועו משתתפים הנגנים המחוננים אמיר שהסר וזוהר פרסקו.

האלבום הוא תערובת בין שירים חדשים שנרקחו על ידי שבת במיוחד לבין שירים ידועים שאת רובם לא הלחין אלא נלקחו מאלבומיהם של שותפיו לדואטים, ביניהם לאה שבת, אבי סינואני, איציק קלה, ליאור נרקיס, גידי גוב וארקדי דוכין. השבוע נשבע החונך הלאומי שזאת הפעם האחרונה, הקץ לדואטים; "שלומי שבת וחברים" יהיה אלבום הדואטים האחרון שלו.

יש ערימה של חבר'ה באולפן

כיצד הגיע שבת למעמד של מקדם הכשרונות הצעירים במוזיקה המזרחית? הכל התחיל מזה ששבת, חובב חברותא וטיפוס נוח לבריות, שונא לשיר לבד. שבת תמיד היה בעד ערימה של חבר'ה על הבמה, ולא פיתח מעולם מאניירות של סופרסטאר אקצנטרי. מה שהתחיל כתחביב, היה למקצוע.

שבת נכנס לחלל ענק שנפער במוזיקה המזרחית מאז שאביהו מדינה, מטפח הכשרונות בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, החל כותב רק לעצמו. לאחר מכן נכנס יוני רועה, שילוב של איש עסקים ומוזיקאי, למשרה חלקית בגילוי כשרונות. אבל עיקר שאיפתו של רועה היא לדחוף את הזמרים המזרחים לשטחי המרעה של דץ ודצה ולכיוון הרבה שירי הורה - לא משהו שמרבית הזמרים המזרחים היו שלמים איתו.

גם אתניקס נכנסו לעסקי החונכות יחד עם אייל גולן, אבל הם לא מוכנים ללכת באש ובמים עם כל זמר מתחיל, אלא בוררים לעצמם שמות חמים. יואב יצחק, דואטן ידוע, לא כותב לחנים, אלא רק נותן את קולו באלבומיהם של מתחילנים, ומקסימום כותב קצת מילים. נשאר שבת הצנוע והמשקיען, שכאילו משום מקום היה למלחין פורה ומבוקש.

מאמי לאומי

אבל יש לשבת נקודת זכות נוספת: מתברר שבשנים האחרונות לא רק שתפס את מקומו של מדינה, אלא גם את זה של בועז שרעבי, המאמי הלאומי. רק בשנים האחרונות התברר שלחניו, המשלבים תערובת ייחודית של מוזיקה תורכית, לטינית ורוק, אהובים על כולם. שנים רבות לקח עד שפרסומאים החלו לקטלג אותו במחלקת הסלבריטאים ולהשתמש בדמותו כדי לפרסם מוצרים.

בנערותו ניגן שבת רוק ואף הספיק להופיע במועדוני רמלה של תחילת שנות ה-70. באמצע שנות ה-80 הוא נסע לניו יורק, שם הופיע במועדונים ישראלים ודווקא שם, בניכר, התחבר למוזיקה המזרחית עליה גדל. אחרי שנים של שיתוף פעולה עם אחותו ולעיתים בעזרת ארקדי דוכין ומיכה שטרית, החל לזכות סוף סוף להערכה כמלחין וכמעבד ודווקא בזכות מועדון הנוער שפתח עם החניך המצטיין ליאור נרקיס. עכשיו הוא זוכה להפוך לכהן הגדול של המוזיקה המזרחית – הרבה יותר מעוד זמר מוכשר.