שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "עזבתי את הפרימיירה לחדר הלידה"
    מאיה קניג ערכה את "קצפת ודובדבנים", הסרט החדש של בעלה, הבמאי גור בנטביץ', שבו הם מגלמים בני זוג. בריאיון ל-ynet היא מספרת על הפרמיירה שבעיצומה נסעה ללדת את ביתם השלישית, על התקפי הלב ששינו את חייהם ועל היחסים עם בן זוג מאותה תעשייה: "החיים והיצירה לגמרי מעורבבים"

    בסצנת הפתיחה של הסרט "קצפת ודובדבנים" זוג נכנס באיחור לאולם הקולנוע. בזמן שהם מחפשים את המושבים שלהם ומפריעים לצופים, אנו מבינים שלא מדובר בזוג אקראי, אלא בבמאי הסרט ובעורכת שלו, בני זוג שהגיעו לראות כיצד הקהל מגיב ומקבל את הסרט. לחרדתם, לא רק שהם מגלים שהקהל אדיש ולא מתעניין, אלא שלדעתו של הבמאי, בגילומו של גור בנטביץ' שגם ביים את הסרט, יש בעיה עם הסאונד.

     

    "זו חוויה נוראית", אומרת מאיה קניג (40), מי שמגלמת את זוגתו של הבמאי ומי שבאמת ערכה את הסרט. וכן, היא גם אשתו במציאות של בנטביץ' ב-16 שנה האחרונות ובמאית בעצמה ("אורחים לרגע"). "גור הרבה יותר אובססיבי בקטע הזה, הוא מזוכיסט. הוא יודע שזה סבל והוא עדיין עושה את זה. אני הייתי אורחת לרגע ב'אורחים לרגע' והבנתי שאני לא יכולה לעשות את זה. הרגשתי כל כך חשופה ואומללה ולא היה לי אומץ להסתכל על אנשים ופחדתי להפריע להם. יצאתי הכי תמהונית, התיישבתי ומיד ברחתי".

    מתוך
    מאיה קניג וגור בנטביץ' ב"קצפת ודובדבנים"(צילום: גיא רז)
     

    וגור נכנס לכל החוויה?

    "כן, הוא עשה את זה בסרט הקודם. מעניין אם הוא יעשה את זה פה כי יהיה לו קשה להסוות את עצמו, מצד שני הרבה אנשים טוענים שהם לא היו מזהים אותו".

     

    כפי שאפשר להבין, המציאות והבדייה כל הזמן מתערבבים בסרט החדש של בנטביץ', דמות בולטת בתעשייה המקומית, שחתום על סרטי קאלט כמו "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי". ב"קצפת ודובדבנים" הוא מגלם את צורי שוסטק, במאי קולנוע שחווה חרדה ולחץ סמוך ליציאת הסרט החדש שלו. במשך לילה מסויט אחד הוא עובר בין תחנות ואנשים שונים כחלק מהניסיון האחרון שלו להציל את הסרט ואולי גם את עצמו. נהג מונית סבלני וחד הבחנה (דובר קוסאשווילי) לוקח אותו מנקודה לנקודה במסע ההזוי והלא פרופורציונלי, בעוד המונה ממשיך לרוץ.

     

    יש משהו מאוד נרקיסיסטי בדמות של גור. עד כמה זה מבוסס על החיים?

    "כן, הוא מאוד מאוד טוטאלי וזה כל עולמו. הוא טוען שאני גם ככה כשאני עושה סרט, לדעתי פחות. מצד שני, מישהו כתב שברור שיש פה נרקיסיזם שזועק לשמיים, אבל שגור הוא הראשון שמודה בזה ומלגלג על עצמו. אבל עדיין, הבית לפעמים מרגיש כמו חמ"ל. כולנו צריכים לעמוד דום. ישבתי עם חברה ועם התינוקת שלי ושלה במקום פסטורלי והוא מתקשר לשאול איזה טייק לבחור בקריינות של איזו פרסומת. אמרתי, 'וואי, משורותיו ישחרר רק המוות'. כל הזמן יש איזה משהו. מצד שני, יש לו את נקודת המבט שלו, אבל הוא הבן אדם שהכי מתייעץ ושומע דעות. הוא רותם אנשים ומוציא מהם את הטוב".

     

    בסרט קניג מגלמת את חברתו לחיים ענבל, הקול השפוי במסע המסוחרר שצורי עובר. זו לא הפעם הראשונה שהיא משחקת בסרט של בעלה, שהשתתף מצדו בתפקיד הראשי בסרט שלה "אורחים לרגע", אולם הפעם הממד הביוגרפי הוסיף משקל לתפקיד. "אני לא זוכרת שהוא שאל אם אני רוצה, אבל כשהוא החליט שהוא ישחק בסרט זה היה ברור שזאת תהיה אני", היא מספרת.

     

    הוא לא תכנן לשחק בסרט מהתחלה?

    "לא. זה היה ברמה כזאת שכל שחקן שהגיע לאודישן אמר לו שהוא צריך לעשות את זה".

     

    היו לך חששות לחשוף את מערכת היחסים ביניכם?

    "דווקא היחסים בינינו הם הכי פחות אוטוביוגרפיים בסרט. נכון שיש אלמנטים מסוימים, אבל בסרט אני אם חד הורית שמגדלת נער ואנחנו בזוגיות קצרת שנים ומאוד רעועה. במציאות אנחנו כבר 16 שנים ביחד, יש לנו ילדה שלישית עכשיו ואנחנו די יציבים. אבל גם בתוך הסרט אני עורכת אותו והוא אומר שזו הדירה שלו, שזה כן משהו שנמצא בדנ"א של היחסים שלנו. מאז שאנחנו ביחד אני עורכת את הדברים שלו".

    מתוך
    "יחסים לא אוטוביוגרפים". מתוך "קצפת ודובדבנים"(צילום: גיא רז)
     

    בסוף הסרט הוא אומר לדמות שלך "בואי נעשה ילד", ועכשיו את יושבת עם תינוקת בת חודשיים.

    "הוא לא רצה ילדים נוספים, ואני לא הייתי בטוחה. אבל בגלל שהוא לא היה בעניין אז כבר הייתי בתחושה שסגרנו את הבסטה. ואז זה קרה בטעות וכבר אחרי הצילומים, אז כשהוא אומר לה את זה בסרט זה נראה הכי רחוק. ואז המים ירדו בפרימיירה".

     

    קניג מדברת על הלידה כאילו מדובר בעוד סצנה אבסורדית שהייתה יכולה להופיע באחד הסרטים שלה או של בנטביץ'. "זה קרה שלושה שבועות לפני הזמן, ממש איך שהסרט נגמר", היא מספרת על מה שהלך מאחורי הקלעים בבכורת הסרט, במהלך פסטיבל ירושלים האחרון. "לא האמנתי שזה קורה".

     

    ואז את ניגשת אליו ואומרת לו שירדו לך המים?

    "אפילו לא יכולתי להגיד לו כי הוא היה בחלק השני של האולם. הוא הלך להגיד את כל התודות. גם לא הייתי בטוחה שזה זה, אבל אז נעמדתי והיה לי ברור שכן".

     

    אולי זה כי מדובר בילד שלישי, ואולי זו האישיות הרגועה של קניג, אבל השניים החליטו לפצל כוחות וגור נשאר לקוקטייל שאחרי ההקרנה. "נסעתי עם דודים שלי והוא נשאר לקוקטייל. הוא היה מסכן, כי אני זאת שאמרתי לו לא לבוא כי זה יקח זמן. הוא הרגיש שכולם שופטים אותו על זה שהוא שותה יין בקוקטייל ואני באיכילוב".

     

    בסוף הוא הספיק?

    "כן, הגיע בזמן. עשה לי מאסג'ים בגב התחתון".

     

    גור בנטביץ' ומאיה קניג בפסטיבל ירושלים (צילום: אביעד טל)
    רגע לפני הלידה. בנטביץ' וקניג בפסטיבל ירושלים(צילום: אביעד טל)

    אז אומנם מערכת היחסים בין השניים היא רק השראה כללית לסרט, והתוספת החדשה למשפחה, יולי אושר בנטביץ', הבליחה לעולם כנבואה שהגשימה את עצמה - אבל בריאותו הרופפת של צורי בסרט בהחלט לקוחה מהמציאות וחופפת לזאת של בנטביץ'. במהלך המסע הלילי שהוא עובר, לא לגמרי ברור אם הוא חווה התקף חרדה או שיש חשש ממשי לבריאות שלו. לפי קניג, שני התקפי הלב שהוא קיבל בעשור האחרון, היו הטריגר לסרט. "הראשון שלו היה לפני עשר שנים בערך, והשני לפני שבע. חבר הביא לו את הרעיון המאוד כללי - לעשות סרט על החוויה של ההתקף".

     

    "זה היה שוק", היא מספרת על ההתקף הראשון שהוא עבר בגיל 45, "הוא באמת התהלך במשך יומיים בלי שהוא ידע מה קורה - אם זה התקף חרדה או וירוס. בשני אתה כבר ישר חושב שזה זה. מאז שזה קרה, החיים מאוד השתנו והמוות מרחף מעלינו תמיד ומעבר לפינה".

     

    מה למשל?

    "כל פעם שמשהו קורה ישר זה מחשבות, זה כן התקף או לא? כי אתה לא רוצה להיות עבד של זה ואתה לא רוצה לרוץ לבית חולים על כל פיפס. זה מצחיק, כשהכרתי את גור, ממש באחת הפגישות הראשונות שלנו, הוא אמר לי שהוא הולך לחיות לנצח. הוא כל כך אוהב את החיים, לא ראיתי דבר כזה. והיה בו גם משהו כמו סמל הבריאות, לא הולך לרופאים, מסוגל להרים הרים. אז זה היה ממש כאפה, לא חשבתי שזה יקרה לו". 

     

    הוא שינה את אורח החיים שלו אחרי?

    "כן. הוא הפסיק לעשן. הכל. שותה הרבה פחות. תזונה אחרת".

     

    ואיך הוא הגיב ברמה האישית?

    "הוא לקח את זה קשה, אבל בגלל שהוא בן אדם מאוד אופטימי וחיובי, הוא המשיך הלאה. יש מחקר שאומר שלכולם יש איזושהי מידה של שביעות רצון מהחיים שלהם בלי קשר למאורע חיצוני. כלומר, אם יקרה לך משהו עצוב אז ברור שתהיה עצוב אבל מתישהו תתאזן חזרה למצב שנולדת איתו. אז אחרי התקופה של הטראומה והדיכאון הוא חזר להיות אופטימי והבין שלא הכל נגמר".

     

    "זה כן שינה אותו", היא מוסיפה, "זה גרם לו להעריך הרבה דברים בחיים אבל זה כן כל הזמן מבקר אותו, וזה סדק בו משהו ללא ספק. יש כאב אמיתי בדבר הזה. פחד, המחשבות על הילדים".

     

     

    מתוך
    "ההתקף שינה אותו". מתוך "קצפת ודובדבנים"

    קניג כאמור לא רק השתתפה בסרט, אלא גם ערכה אותו. "מבחינה אמנותית אנחנו ממש-ממש טובים ביחד. אנחנו מאוד מסונכרנים, וזה אחד החיבורים שהיו בינינו מההתחלה", היא אומרת על העבודה המשותפת, "מה שכן, ריבים שיש לנו בחיי הנישואים, דברים של הבית שלא קשורים לעבודה, נכנסים לחדר עריכה ואותי זה בעיקר משגע. לו זה פחות מפריע כי הוא חדור מטרה לסרט".

     

    איך זה לערוך את עצמך?

    "אני מסוגלת להתנתק ולהפריד כאילו זו לא אני. אבל את הסצנה שלנו בחדר המדרגות היה לי קשה לערוך. אולי כי אני פחות צעירה וראיתי את סימני הזמן עליי. היינו נתקעים על זה וגור היה צועק עליי שאני לא עניינית. אני לא חושבת שארצה לערוך יותר את עצמי, למרות שזה בעצם חלומו של שחקן. היה שוט שאמרתי שאני לא מוכנה שיהיה בסרט ושאני לא מוכנה שאיש בעולם יראה אותו. ובאמת דאגתי שהוא לא יהיה".

     

    מאיה קניג (צילום: גור בנטביץ')
    מאיה קניג(צילום: גור בנטביץ')

     

    שניכם יוצרים, איך בכלל מפרידים בין היצירה בחוץ לבית?

    "זה ממש בתוך הבית, וגם הילדים שלנו בתוך הסרטים. הבת שלנו עושה את הקול של עומריקו והבן עושה את הקול של הילד הדתי. זה לגמרי מעורבב, החיים והיצירה. זה נכנס לתוך החיים"

     

    לאחרונה קניג קיבלה תקציב פיתוח לסרט עלילתי שני, "חלב". "עכשיו אני אעשה סרט, אז זה מעניין מה תהיה החלוקה. כי זה סרט מאוד נשי אז לא בטוח שיהיה לו תפקיד והוא גם לא עורך".

     

    אתם מתזמנים ביניכם מי עושה סרט מתי?

    "האמת שהיה קצת אישיו עם הסרט הזה, כי אני התחלתי לכתוב את שלי לפני שהוא התחיל את 'קצפת ודובדבנים'. אבל מבחינת מימון יצא שהוא כבר סיים אותו ואני עוד לא קיבלתי תקציב. הייתה פה רגישות, כי הייתי בטוחה שתורי וזה לא קרה. ואצלו זה התאפשר. היו פעמים שהייתי מרירה והוצאתי עליו זעם, מצד שני פרגנתי ושמחתי - זה כיף להיות נורא קרוב ליצירה, אבל שלא כל האחריות עליך". 

     

    מתוך
    מתוך "קצפת ודובדבנים"(צילום: גיא רז)
     

    כשאת אומרת רגישות ומרירות, היו לך מחשבות שהוא גבר והוא קיבל לפני?

    "האמת שלא. זה פשוט יצא ככה. פעם קודמת קיבלתי דווקא תקציב מאוד מהר והוא זה שנלחם. זה מאוד תלוי בפרויקט הספציפי".

     

    ומה לגבי הקיטלוג בתור "אשתו של..."? זה משהו שעובר לך בראש לפני שאת יוצאת לצלם סרט? 

    "כן, זה עניין. הוא מאוד דומיננטי ודעתני והיו מצבים כשצילמתי את 'אורחים לרגע' שהרגשתי שהוא מתערב וכופה את עצמו. ואז אחרי זה הוא זכה בפרס השחקן בפסטיבל ירושלים. אז מצד אחד הכי שמחתי, ומצד שני זה קצת צבט לי בלב. כאילו זו דרך להגיד שהוא עשה את הסרט. וגם עכשיו אחרי שהסרט שלו יצא אני חושבת 'וואי, אני בחיים לא אצליח לעשות סרט ברמה כזאת'. אבל אלה מחשבות מפגרות ואני מעיפה אותן כי זה לא עוזר לאף אחד. בסופו של דבר קולנוע הוא לא תחרות".

     

    "לזכותו יאמר, שהוא תמיד דחף אותי ופרגן. מהבחינה הזאת הוא מהמם. כי היית מצפה שבמאי דומיננטי ירצה להיות היוצר היחידי בבית. והוא גם מבין שאם הוא יכבה אותי, אז אני אהיה מרירה וזה לא שווה לו. הוא גם אפשר את זה - אם הוא לא היה ההורה הדומיננטי 'אורחים לרגע' לא היה קורה".

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים