בנתיב החיים: תרגישו חופשי לבחור
יש האומרים שהכל כתוב מראש לא משנה באיזו דרך נבחר ויש הטוענים כי הרשות לבחור נתונה בידינו. יצחק אהרון מסביר על הבחירה האישית, כיצד היא יכולה להשפיע על עולם ומלואו ומה הקשר לחגי תשרי
שורשיו של עם ישראל נטועים במקרא, בדברי הנביאים ובספרות התורה שבעל פה. לאורך ההיסטוריה דורות שלמים הצמיחו אילנות של חכמה, אמונה ומסורת בשרשרת אנושית על זמנית. מבצע אנושי של שיתוף פעולה שהחל בימי קדם ומשתרע על פני ההיסטוריה.
מאז הופעת הכתב התחלנו לתעד ולשמר את מחשבותינו ולשלוח אותם הלאה הרחק במרחב ובזמן. קהילה של מוחות שמעבירה את לפיד "סיפור האנושות" מיום לידתה, ממורה לתלמיד ומאב לבנו. כל דור, לצד לימוד דברי קודמיו, ניסה מחדש לתת פשר לשאלות הקיומיות המתרוצצות במוחו ובנפשו של המאמין בהתבוננו על עצמו ועל העולם, ובעמידתו מול בוראו ותורתו.
המוח האנושי רוצה להבין את העולם ולא תמיד מצליח לספק תשובות המניחות את הדעת. אחד המאפיינים המייחדים את המין האנושי קשור בשאלות סבוכות המבקשות מענה בסוגיות קיומיות ומגוונות להפליא, שהבולטת ביניהן עוסקת בשאלת הבחירה החופשית.
הדיון על מידת החופש שיש לנו על מנת לבחור את גורלנו, סוער משך אלפי שנים וייתכן שימשך עוד מילניום. ישנם רבים האומרים שהבחירה החופשית בין טוב ורע הוענקה לאדם מצד בוראו, כך שכולנו אחראים למעשינו. אבל זרמים מסוימים טוענים שהאל מתווה את מסלולינו מלידה ותסריט החיים כתוב מראש. שלל התיאוריות והחוכמות הבאים מפי אנשי דת, רוח, פילוסופיה ומדע מובאים בניסיון לפצח את הקוד המגדיר נכונה את מטרת החיים והגשמת העצמיות.
לטורים נושאים בתחום הקבלה
כל אלה נפגשים בצומת מחשבתית רב תרבותית מגוונת ומלאת עניין. כל אחד אוחז בדעתו ולמען האמת לא משנה מי צודק, בהחלט מתקיימת בנו התחושה של רצון חופשי. אך כמה חופש יש לנו באמת, אם בכלל, האם כולנו בובות תלויות על חוטים בלתי נראים, אסירים של הגורל? מה אם נאמר שהאמונה שיש לנו בחירה חופשית הכרחית להישרדותו של המין האנושי?
בין אם היקום שולט בגורלנו או לאו, בני האדם תמיד יהיו מוכרחים לשאול "למה זה קורה?" ובהיעדר תשובה מניחה את הדעת תמיד נפעל ליצירת שינוי, כי אפילו אם הנתיבים שלנו קבועים מראש, לעולם לא נדע מה הם.
התפיסה האלילית הקדומה גרסה שמה שהיה הוא שיהיה, השנה והמציאות כולה היא גלגל סובב בעולם, אין לצאת ממנו ואין למה לשאוף. האדם חלק מהטבע וכפוף לחוקיו הנצחיים - אחרי החורף יבוא האביב, ואחרי הקיץ יגיע הסתיו וחוזר חלילה. כפי שתיאר אייזיק ניוטון את היקום – שעון ענקי אבל צפוי לגמרי.
בשורת היהדות לעולם הביאה את המחשבה לשיאים ופסגות שלא נודעו קודם לכן. הרעיון הפילוסופי של 'חופש הבחירה' הוא מיסודותיה העיקריים של היהדות. האדם עומד כל יום בפני דילמות מוסריות והחלטות מאתגרות. זהו תהליך דינמי ומתמשך של בחירה בין ברכה לקללה ובין חיים ומוות.
כולם נדרשים לבחור באופן חופשי בין טוב ורע ולכל אדם אוטונומיה מוסרית ואחריות אישית למעשיו.
עדות לכך נמצאת בתפיסת העולם המקראית המאשרת את הבחירה החופשית, כדברי הכתוב: "הנה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע" . אמירה מפורסמת של רבי עקיבא בנושא זה היא: "הכול צפוי והרשות נתונה" ובכך מחדדת את האבחנה שעל אף שהכול צפוי כבר בעיני הבורא, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו.
ישנם כאלו שפירשו את "הכול צפוי" לא מלשון ניבוי וידיעת העתיד אלא מלשון נראות. קרי, הבורא צופה בכל, ככתוב: "עיני ה' משוטטות בכל הארץ" ולפי פירוש זה המאמר לא מבטא את הסתירה שבין הידיעה והבחירה.
המסקנה העולה מכך היא שרק כאשר יכיר אדם בכוחו, בחירותו ובאחריותו המלאה – יוכל לסגנן ולעצב את חייו בעצמו. אם ירצה להטות עצמו לדרך טובה הרשות בידו ואם ירצה להטות עצמו לדרך רעה - גם כאן הרשות בידו.
חכמת הקבלה גורסת כי רצונו של הבורא הוא אך ורק להיטיב עם ברואיו מתוך אהבה מוצהרת וברית כרותה בינו ובין עמו ישראל. עתידם של בני האדם איננו נקבע ע"י בית דין שמיימי שכן העולם פועל מראשיתו על פי חוקיות ברורה ומוסדרת של סיבה ותוצאה.
כמובא בזוהר: "הנה מונחים לפני האדם שני חבלים, האחד חבל דקדושה והשני חבל דטומאה והבחירה חופשית".
במלים אחרות, מעשה טוב יגרור תוצאה חיובית ולהפך. בבחינת מידה כנגד מידה. משכך, מעשיו של האדם הם שיכריעו את הכף ויקבעו את מציאות חייו. הכוח להרוס או לבנות, למשוך את האור והשפע אל החיים או להישאר בעלטה מונחים לפניו וכאמור, הבחירה חופשית.
האומנם אפשר להתגבר על השפעות הסביבה ועל ההרגלים הישנים שלנו, ובאמת להשתנות? נפלא לגלות שספר הזוהר מלמד שכל חגי ישראל הם ביטויים של רוח האדם, בהתייחסה למחזור הטבע ולחודשי השנה, וייחודו של חודש תשרי מתבטא בשינוי, בהתחלה ובבריאה חדשה. אם כן, מוטיב-העל של ראש השנה ויום הכיפורים הוא המסוגלות להשתנות ולהשתחרר מדפוסי ההתנהגות המלווים אותנו ומעצבים את אישיותנו.
כשהרעיון העומד מאחורי זה הוא "אחריות אישית", לבחירה החופשית מתלווה משמעות כבדה ואנחנו נושאים על כתפינו את עול האחריות למעשינו ואיננו חיים בריק.
מציאות חיי האדם מורכבת תמיד משלושה גורמים: מחשבה, דיבור ומעשה. כך ששינוי של אחד מהם לפחות, יוכל לברוא מציאות חיים שונה.
חיזוק לכך מתקבל מדברי ר' נחמן: "דע שלמחשבה יש תוקף גדול מאוד ואם האדם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר ועניין שבעולם יוכל לפעול שיהיה כך". עוד מוסיף רבנו ואומר: "צריך אדם להתחזק ולהתחיל בכל פעם מחדש, ואל ייפול לזקנה.. שנדמה בעיניו שכבר נזקן". פרשנות לזקנה המובאת כאן אינה נוגעת לגיל ולשחיקת הגוף אלא מתייחסת לזקנה כתופעה המתרחשת כאשר צרותיו של האדם מכניעות את חלומותיו ותקוותיו.
אם כן, חכמי הקבלה גורסים שלא נגזר עלינו משך כל שנותינו על הארץ לצעוד במסלול טבעי, חד גוני וקבוע ויש לנו את היכולת, אם רק נבחר בכך, לחשב מסלול מחדש ולזנוח את כל אותם הרגלים שהזמן והשגרה כפו עלינו.
השלב הבא הוא כמובן הוא האמונה הפנימית שצריך וניתן להשתנות. אך ראוי שנדע קודם כי אין ביכולתנו לשנות את העולם כרצוננו וכל שנוכל הוא לשנות רק את עצמנו. אם לא נניע בתוכנו את השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם, העולם יישאר בעינינו בלתי משתנה, מפני שכדי לשנות צריך קודם להשתנות.
זהו התהליך הנכון לריענון והתחדשות. ממש כמו בחילופי עונות, בשעות הדמדומים של השנה החולפת שתיאסף אל שק הזיכרונות, בעוד האדמה הסדוקה מייחלת לגשם הראשון שיפיח בה חיים חדשים, במרחב העדין והבלתי נראה שבו מתמזגים הישן בחדש והחדש בישן, טרם ייפרדו לעולם, צפים ועולים ממעמקי הנפש הרהורי סיכום שנה חולפת.
אנחנו חוזרים אל המעבר המוכר דאשתקד, שבין הייסורים והקללות לבין תפילה לבשורות טובות. "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה". בשעת בין השמשות, שוקעת שנה וזורחת לה שנה חדשה שמתקבלת בהתרגשות, בציפייה ובשמחה. בתפר בין סופה של שנה לתחילתה קיים מעבר חד בין ישן לחדש ובין ייאוש לתקווה, בין אכזבות וכישלונות ובין ציפייה לבשורות טובות.
בשבילנו ראש השנה הוא הזדמנות חדשה לתגלית ולהתחדשות ומזכיר לנו לקחת שליטה על גורלנו בין אם זו אשליה או לא.
יצחק אהרון, "חכמה ", מרכז לקבלה
לפנייה לכתב/ת 
