בין ריבוי תרבויות לרב-תרבותיות

מגוון הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית הופכות אותה לחברה הטרוגנית, אך ריבוי התרבותיות שבה לא הופך את החברה הישראלית לרב-תרבותית. שהרי איך אפשר לקיים רב-תרבותיות כאשר חלק מהקבוצות בחברה הישראלית סובלות מקיפוח?

איך רב-תרבותיות יכולה להתקיים בחברה שבמקום לראות בריבוי התרבותיות כחוזקה של החברה, רואה בה בעיה שיש להתגבר עליה? אם לא נקדם את החברה הישראלית לרב-תרבותיות אנו בפתחו של כאוס חברתי.

זעם העדה האתיופית אליו נחשפנו בצורה עמוקה לפני מספר חודשים הוא דוגמא ברורה לכך. המחאה התעוררה מתוך המקום הרדוד ביותר - צבע העור, ובשל סטיגמות גזעניות של המשטרה מול הקהילה. אך במקום שנלמד להכיר טוב יותר את הקהילה האתיופית, במקום לייצר מקום מפגש, יש בתוכנו  מי שבורח, שמקים גנים נפרדים ומדיר את הקהילה הזאת. ההדרה לא בונה חברה אלא מרדדת אותה ומוציאה ממנה את העושר התרבותי.

שמירת הזהות מתוך הכרות של הצד השני

את התפיסה השטחית הזו ראינו גם בקבוצות אחרות, כשהמחקר המעמיק של 'משמר הבחירות האזרחי' גילה שהתרחשו זיופים בקלפיות, האצבע המאשימה כוונה בקלות לעבר החרדים והערבים, והנה בדיקה של מסד הנתונים הראתה שהזיופים התקיימו בכל פלח של האוכלוסייה ובכל מגזר.

הקמפיינים השונים במערכת הבחירות האחרונה עסקו רבות בפוליטיקה של זהויות. אך האם הם הצליחו להציג את העושר הקיים בקבוצות הללו? כדי לייצר חברה מאוחדת ולבנות זהות משותפת עלינו לכאורה לוותר על חלק מהזהות שלנו לטובת שמירת הזהויות של יתר הקבוצות. אך לא זו הכוונה, דווקא השמירה של הזהות של כל אחד מאתנו, מתוך הכרות של הצד השני, תוכל לסייע לנו ליצור חברה עשירה ומעמיקה יותר.

"דווקא השמירה של הזהות של כל אחד מאתנו, מתוך הכרות של הצד השני, תוכל לסייע לנו ליצור חברה עשירה ומעמיקה יותר"(המחשה: shutterstock)

היום אנו נמצאים במצב בו מפגשים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית מתרחשים לראשונה במקרה הטוב בגיל הצבא, וגם אז זה כבר מאוחר מדי. עלינו למצוא את מקומות המפגש המוקדמים יותר כדי שהמפגש בסופו של דבר יהיה טבעי יותר, המפגש בין הזהויות בחברה צריך להתרחש בתוכניות הלימוד כמו גם במערכות החינוך הבלתי פורמליות, בתנועות הנוער ובמרחב הציבורי. ככל שנרבה במפגשים האלו כך נצמיח חברה מכילה יותר.

לא די בלהגיד ש"משהו לא בסדר"

הפתרון הבא מצוי באופן שבו התקשורת מייצגת עבורנו את המציאות, מד הייצוג של הסקטורים השונים יכול לצמצם פערים. הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית מוכרחות לקבל גם ייצוג טוב יותר הן בתקשורת והן בפוליטיקה. במצב הנוכחי בו רוב המוחלט של ההופעות התקשורתיות בהן מוצגת הקהילה האתיופית, הן בדרך כלל בהקשר ספציפי כמו הפגנה או סוגיות משטרה, קל יותר לתייג את האוכלוסייה הזו באותם הקשרים ולקפוץ לסטריאוטיפים והכללות.

תקשורת שמייצגת את מגוון הזהויות ויוצרת חיבור של האזרחים לקבוצות השונות יכולה לצמצם את הפערים ביניהן. ישנם מיזמים התורמים לכך כמו מאגר ISRALIST מבית 'אנו' המורכב ממומחים בעלי ידע בתחומים מגוונים שמגיעים ממגוון הסקטורים בחברה הישראלית – חרדים, נשים, אתיופים וכן הלאה, ומסייע לכלי התקשורת לבנות 'פאנל' מתוך הגיוון וייצוג כלל הקבוצות בחברה.

כדי להביא לשינוי ולהשפיע על מה שקורה סביבנו על כולנו יחד לקחת חלק בשינוי, זו הדרך שלנו לסולידריות. אם מגזר אחד ילחם על האינטרסים שלו בלבד לא תהיה לכך כל השפעה, אך אם כל הסקטורים ילחמו למען ועם אותו מגזר אז כבר תהיה לכך השפעה אמיתית. 

פתרון בעיות של חלקים שונים בחברה הוא האינטרס המשותף של כל הקבוצות המרכיבות את החברה. אם אנשים לא ישמיעו את קולם דבר לא ישתנה, החברה הישראלית צריכה את הכוח האזרחי, לא די בלהגיד שמשהו לא בסדר בחברה הישראלית, צריך לקום ולשנות.

ענת מופקדי היא מנכ"לית ארגון 'אנו  עושים שינוי'