טראמפ ונתניהו כבר לא

כמו שהתהפך ביחסיו מול רוחאני, קים ג'ונג'-און ומקרון, עשה זאת נשיא ארה"ב גם לראש הממשלה, שלמד על בשרו שמדובר במי שמתעניין רק בעצמו

אורלי אזולאיפורסם: 24.09.19 , 12:00

בנימין נתניהו עם דונלד טראמפ (צילום: MCT)

מעריציו הריעו לו כאשר מיתג את עצמו בליגה אחרת, הליגה של דונלד טראמפ. הם ציקצקו בלשונם וחזרו פעם אחר פעם על שמות תואר נשגבים שאהבו להעניק לו: קוסם פוליטי ומלך הקמפיין. אלא שנתניהו לא לקח בחשבון שנשיא כמו טראמפ מתעניין רק באינטרס הצר שלו, בהישרדות שלו, בכמיהתו האינסופית להכרה בכך שהוא שמש העמים, מתנת האל שניתנה לבני אנוש.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אבל נתניהו דהר כל הדרך לחצרו של הנשיא, שברוב העולם מתייחסים אליו כאל מוקיון בלתי אחראי הנתון למצבי רוח, גחמות, וחסר כל הבנה פוליטית מדינית. הוא הוקסם מהיכולת של טראמפ לעשות כמוהו: לקלל את התקשורת, לבוז לשמאל, ללעוג לזרים ולמיעוטים. וטראמפ, שבעבר חיבק את נשיא צרפת מקרון ואחר כך רמס אותו, שלעג לקים ג'ונג און ואיים עליו ואחר כך פתח לו דלת למשפחת העמים, בחר לסובב את הגב לידיד מירושלים דווקא בימים הקשים ולהציג לו כתף קרירה. כאשר זה מתאים לו, טראמפ יודע להתהפך.

במהלך הקמפיין הודיע נתניהו שיספח את בקעת הירדן ויישובים בגדה, והתגובה שיצאה מהבית הלבן הייתה צוננת כמו מימי הירדן בחורף: "ארה"ב לא שינתה מדיניותה". כלומר, אין תמיכה, גם לא מהפה החוצה.

יותר מכך: למרות אזהרותיו של נתניהו, טראמפ החל בחיזור גורלי אחר נשיא איראן רוחאני כדי לפתור את בעיית הגרעין בדרכים דיפלומטיות. נתניהו נעמד על רגליו האחוריות, אולם טראמפ ראה בכך הזדמנות להשיג לעצמו משהו במגרש של הגדולים – ושכח שנתניהו מתנגד. ראש הממשלה, מנגד, כל כך היה שבוי בקסמי הנשיא, שהוא אפילו לא העז לצאת נגד המהלך. אבל ברחבי המזרח התיכון והמפרץ הפרסי ראו את הסימנים: טראמפ ונתניהו כבר לא. איך שלא מסתכלים על זה מדובר במכה לישראל.

טראמפ העביר את השגרירות לירושלים – צעד סמלי בעיקר – ודיבר על נכונות בעתיד לבחון ברית הגנה אסטרטגית עם ישראל, מהלך בלתי ניתן לביצוע הן משום שישראל לא תרצה לשלוח את חייליה להילחם בטאליבן והן משום שארה"ב לא מקיימת ברית כזו עם מדינות שאין להן גבולות מוכרים ושאינן חברות באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. כך שהכול גבבת מילים.

במקביל, קסמו של נתניהו פג והולך בקרב התורמים היהודים כבדי הארנק שמשמנים את הקמפיין של טראמפ במיליוני דולרים. כשהוא דוהר לקראת בחירות לקדנציה שנייה, מה שקובע עבורו זה גובה התרומות, לא סימפטיה, לא ידידות ולא הזדמנויות צילום שאין הישג של ממש לצידן. זו גם הסיבה לכך שלאחר הבחירות בישראל בשבוע שעבר טראמפ אפילו לא הרים טלפון לנתניהו כדי להגיד באמריקנית מנומסת שהוא מקווה להמשיך לעבוד איתו. כך חלפה לה תהילת הידידות.

ואחרי הכול, ההחלטה של נתניהו לשים את כל הביצים בסל של טראמפ הותירה נזק היקפי: ישראל הפכה לנושא שבמחלוקת בפוליטיקה האמריקנית. הדמוקרטים כועסים, יהודי ארה"ב זועמים. בין אם יצליח להקים ממשלה ובין אם לא, נתניהו הותיר בארה"ב אדמה חרוכה.