שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    "46 שנה לא ידעתי שהיית בדרך לחלץ אותי". הגילוי של השר לשעבר שנחלץ מהאש בתעלה

    זבולון אורלב מצא עצמו מפקד על מוצב "כתובה" בפתיחת מלחמת יום כיפור. בתום קרב, אחרי שהיה משוכנע שנזנח, הוא הצליח להיחלץ. בזכות מפגש שיזם ynet הוא הבין שסגן אביהו שפירא היה בדרך לחלץ אותו אבל נפצע קשה במארב. "רק עכשיו אני מבין שמישהו חירף את נפשו עבורנו", הוא מודה

     

    השר לשעבר אורלב והקצין שהיה בדרך להציל אותו    (כתב: אסף קמר, צילום: ירון ברנר, עריכה: דפנה פלד איצקוביץ)

    השר לשעבר אורלב והקצין שהיה בדרך להציל אותו    (כתב: אסף קמר, צילום: ירון ברנר, עריכה: דפנה פלד איצקוביץ)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מלחמת יום כיפור תפסה את סגן אביהו שפירא ב-10:00 בבוקר, 6 באוקטובר 1973, בבסיס רפידים שבסיני. כמפקד מחלקת חרמ"ש בגדוד 79 של חטיבה 14 הוא קיבל הוראה לנוע לכיוון מעוזי התעלה של צה"ל שהותקפו על ידי הקומנדו המצרי. "אנחנו מקבלים פקודה לעלות על הכלים ואני זוכר במדויק את הצעקה של המג"ד, שלמה ניצני ז"ל, 'יוצאים למלחמה!'", הוא משחזר. "אף אחד לא לקח את זה ברצינות אבל היה ברור שהולכים ליום קרב והייתה התלהבות גדולה. המ"פ יחיעם ששון והסמ"פ גלעד דשא ז"ל ארגנו אותנו בשיירה ונסענו צפונה לתעלה". כשהתקרבו חולק הכוח לשלושה, והצוות של סגן שפירא נשלח לחלץ את החיילים במעוז "כתובה".

     

    קודם לכן חצו יחידות קומנדו של הצבא המצרי את תעלת סואץ מערבה לגדה שבשליטת ישראל, ותחת הרעשה ארטילרית החריבו את קו בר לב, מערך הביצורים הכבד לכאורה של צה"ל. במעוז כתובה שהה סמל-ראשון זבולון אורלב מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית, שלאחר המלחמה יקבל את עיטור המופת ולימים יהפוך שר בממשלת ישראל.

     

    "אנחנו, שישבנו על התעלה, שמענו רק ב-13:15 שיש מלחמה", מספר אורלב. "המצרים הבינו את התרגולות שלנו, וקומנדו שחצה את התעלה חסם את כל הצירים. מדובר באזור של ביצות, והטנקים שהיו אמורים להצטרף אלינו לא הגיעו. זה חלק מהמחדל - הטנקים לא היו על הקו".  

    איחוד לאחר 46 שנה בין אביהו שפירא לזבולון אורלב (צילום : אסף קמר)
    פגישה מאוחרת. זבולון אורלב (מימין) ואביהו שפירא(צילום : אסף קמר)

    תמונות מהאוסף הפרטי של אביהו שפירא  (צילום : אוסף פרטי של אביהו שפירא)
    אביהו שפירא במהלך שירותו הצבאי(צילום : אוסף פרטי של אביהו שפירא)

    הקרב הראשון של מלחמת יום הכיפורים ()

    תמונות מהאוסף הפרטי של אביהו שפירא  (צילום : אוסף פרטי של אביהו שפירא)
    המפה ששמר שפירא במשך 46 שנים(צילום : אוסף פרטי של אביהו שפירא)
     

    לאט לאט התחוור לאורלב שהמצרים בדרך לכבוש את המוצב. ההרעשה הארטילרית לא רק בודדה את המוצב, גבתה את חייהם של שני חיילים, כמה נפצעו קשה, ורופא לא היה. מגדוד 9 הודיעו לחיילי המוצב שיגיעו לחלץ אותם, אבל עד מהרה ניתק הקשר. "בהתחלה אמרו לנו שהמצרים רק מבצעים אימון של תרגולות קרב ולא להיבהל, ואנחנו האמנו", אומר אורלב. "גם אחר כך הייתי בטוח שסיירת מטכ"ל בדרך לעזור לנו. רק בגלל זה לא פוצצתי את המוצב".

     

    בינתיים נמצא הצוות של סגן שפירא ושל סגן מפקד הפלוגה גלעד דשא ז"ל במרחק של כמה עשרות קילומטרים מהמעוז שנשלח לחלץ. הם התקדמו מצומת בלוזה עד שנתקלו במארב בקנטרה. "כל מה שאני זוכר מאותו הרגע זו הצעקה 'נתקלנו משמאל, קדימה הסתער'", אומר שפירא. "הייתי על המקלע 0.5 וירינו בכל מה שהיה לנו. אבל בסוף היום כמעט ולא נשאר מהכוח שלנו שום דבר. שני מ"מים של הפלוגה נהרגו ואני נפצעתי באורח קשה. מצאתי את עצמי שוכב בתוך הנגמ"ש כשעליי שני פצועים. רק כשהגענו לנקודת הפינוי משהו החליט לבדוק מה קורה איתי והחליט שאני עוד חי".

     

    כוח החילוץ מן הסתם לא הצליח במשימה שקיבל, אבל לוחמי מעוז כתובה, בניגוד לכל הסיכויים, הצליחו להציל את עצמם באופן עצמאי. אחרי שמפקד המוצב נפצע נטל אורלב את הפיקוד על החיילים במוצב, הורה להם לתפוס עמדות ולהשיב אש, כיוון את הארטילריה הישראלית ובכך - במשך כיממה - מנע את ניסיונות הצליחה מן הצד המצרי.

    תמונות מהאוסף הפרטי של זבולון אורלב (צילום : אוסף פרטי זבולון אורלב)
    תמונות מהאוסף הפרטי של זבולון אורלב(צילום : אוסף פרטי זבולון אורלב)

    תמונות מהאוסף הפרטי של זבולון אורלב (צילום : אוסף פרטי זבולון אורלב)
    העיטור שהוענק לזבולון אורלב אחרי המלחמה(צילום : אוסף פרטי זבולון אורלב)

    שפירא שנפצע קשה בניסיון החילוץ הכושל - לא ידע על כך. כשהתעורר בבית החולים הוא שואל מה קרה לכוח של כתובה אבל קיבל תשובה עמומה וחלקית על כך שאנשים ניצלו, אבל הוא לא ידע הרבה מעבר לכך. לאחר המלחמה הוא הקים בית ומשפחה בקיבוץ עמיר שבצפון והפך לצלם עיתונות מוכר. את קולות הקרב ואת ריח הבשר השרוף הוא השאיר מאחור עד שלאחרונה חזר לעסוק במלחמה. בין השאר הוא רצה לפגוש את חיילי כתובה, שאליהם לא הצליח להגיע.

     

    "רציתי ללחוץ להם את היד ולהגיד – 'שלום, הגעתי'", הוא מסביר. "אף פעם לא דיברת על זה עם האישה והילדים, אלא רק עם האנשים שנשארו מהפלוגה שלי. קיבלתי משימה ולא סיימתי אותה. כל השנים זה שכב לי בבטן. ידעתי שלא עשית את מה שהיה צריך לעשות".

     

    כל השנים האלה הרגשנו יתומים

    46 שנה חלפו, ורק כעת, במסגרת מפגש שהתקיים ביוזמת ynet בגינת דובנוב בתל אביב, התברר לשפירא שהוא מכיר היטב את מי שנשלח לחלץ בתעלה באותו יום: במסגרת עבודתו כצלם "ידיעות אחרונות", הוא תיעד את אורלב כח"כ וכשר כמה וכמה פעמים. אחרי חיבוק נרגש הם שוקעים במפת הקרב המקורית המנוילנת ששפירא שמר בקפדנות כל השנים, משחזרים את האירועים שבהם היו מעורבים והזכירו את שמות חבריהם לנשק שנהרגו.

     

    לדברי אורלב, עד לאחרונה הוא כלל לא ידע שצוות חרמש נשלח להציל את המוצב שלו. "פתאום אני מקבל טלפון מ-ynet שחייל שניסה להציל אותי ונפצע מחפש אותי", הוא מסביר. "זה ריגש אותי כי שנים רבות הרגשנו יתומים. אחרי 46 שנה אני מבין שמישהו הקשיב לנו וסיכן את חייו כדי לעזור לנו.

     

    "בשבוע שעבר היה כנס של הגדוד שלנו, גדוד המעוזים, ותפסתי את כל מי שרק אפשר ושאלתי אם הם יודעים על כוח של נגמ"שים שיצא לחלץ אותנו מקנטרה דרך ציר אשר. אף אחד לא ידע על הכוח הזה. בשבילי זאת הפתעה מוחצת. כי כל כך ציפינו שמשהו יגיע אלינו.

     

    "פתאום אני עומד מול אדם שהיה כמה קילומטרים ממני וחירף את נפשו במטרה להציל אותנו. בטח שאני מבין מה עבר עליו. 46 שנה, לילה לילה, יום יום, אני חושב על המלחמה. בעקבותיה נכנסתי לחיים הציבוריים. היום כשאומרים לי 'בוקר טוב', אני ניגש לחלון לראות שזה באמת בוקר. בכל זאת קרה פה משהו".

     

    לזכרם של לוחמי פלוגה י' ואנשי החרמש שנהרגו בדרך למשימה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום : אסף קמר
    זבולון אורלב ואביהו שפירא
    צילום : אסף קמר
    מומלצים