כך תזהי אם הדייט שלך כשיר לפתח אינטימיות
מתי לומד האדם לפתח אינטימיות וכיצד הצצה על התנהלותו ברשתות החברתיות יכולה לחשוף בפנייך עד כמה הוא כשיר לניהול מערכת יחסים אינטימית ובריאה? מבט מבפנים
את ההגדרה הטובה ביותר למילה 'אינטימיות' שמעתי במהלך סדנה שהעברתי, כששאלתי את המוזמנים מה עובר להם בראש כשהם שומעים את המילה הזאת. אחת הבנות אמרה שאינטימיות זה "להיות אותנטי מול הבן אדם שמולך, בלי מסכות, פשוט להיות מי שאתה ולהרגיש בנוח עם זה", וצעירה נוספת השלימה, "זו היכולת להבין מישהו באמצעות מבטים, גם כשהוא לא מדבר".
הן צודקות. ולמרות שהנטייה הראשונה שלנו היא לחשוב על אינטימיות בהקשרים רומנטיים, אינטימיות אינה נוגעת רק בקשר זוגי אלא בכל קשר בין שני אנשים. היא מתרחשת כשאנחנו חושפים את עצמנו ומאפשרים לעצמנו להיראות על ידי האחר. אינטימיות דורשת אותנטיות, שיתוף שלא מגיע מתוך ניסיון להרשים, אלא מתוך רצון אמיתי לשתף בתחושה שאני מרגיש באותו רגע, עם משפטים כמו, "ממש התרגשתי לקראת הפגישה", "אני קצת נבוך", או "רציתי לשלוח הודעה ופחדתי שזה יבהיל אותך".
מצד שני, מומלץ שהשיתוף לא יהיה חושפני מדי על תחילת הקשר. נניח, אל תספר בפגישה הראשונה שלכם שאתה לוקח כדורים או את כל הלכלוכים מתוך תהליך הגירושים שעברת. אינטימיות היא גם כלי שיש לרכוש. פסיכואנליטיקאי בריטי בשם בולבי טען שהיכולת לייצר אינטימיות מתבססת כבר בשנה הראשונה לחיי התינוק, כאשר הוא מבסס את הקשר עם אימו. או במילים אחרות, את דפוס ההתקשרות עם האם או עם ההורה המטפל.
בולבי פיתח את התיאוריה שלו בשנות ה-50, באותה תקופה, אנשי מקצוע בתחום סברו שהבסיס לקשר בין האם לתינוק הוא הצורך המאוד בסיסי בהזנה, בסיפוק הדחפים והצרכים הפיזיים הבסיסיים. בעקבות ההפצצות על לונדון באותה תקופה, הורים רבים שלחו את ילדיהם לקצה המרוחק של העיר. בולבי הבחין בכך שלמרות שהמשפחות המטפלות סיפקו לילדים את כל התנאים הנדרשים להתפתחות תקינה, כמו טיפול הולם והזנה ראויה, הילדים עדיין חוו סימפטומים של מצוקה בעקבות הפרידה.
במטרה לבחון האם תינוק יתפתח בצורה תקינה אם נספק לו את כל ההזנה שהוא צריך, הפריד פסיכולוג נוסף בשם הארלו קופי רזוס מאמם מיד לאחר הלידה, הכניס אותם לכלוב ויצר עבורם שתי דמויות אם - בובה בדמות קוף שעשויה מחוטי תיל שאחזה בבקבוק חלב, ובובה העשויה מספוג רך עטוף במגבת. הקוף הפעוט בילה את מרבית זמנו עם אם במגבת, וניגש אל אם התיל רק כאשר היה רעב. כשהחזירו את הקופים לקהילה, הם סבלו ממגוון בעיות חברתיות בעקבות ההפרדה מאימם, לא יצרו קשרים עם קופים אחרים ולא היו מסוגלים לתפקד כהורים.
אם כן, מנגנון ההתקשרות מתפתח כדי לאפשר התפתחות רגשית תקינה וקירבה. עשרות מחקרים מצאו קשר בין התקשרות בטוחה בשנה הראשונה לחיים לבין יכולת לבסס קשרים ארוכי טווח ולייצר קרבה ואינטימיות בקשר. מערכות היחסים שלנו הן שיקוף של חוויות הילדות המוקדמות שצברנו. דפוס ההתקשרות שנרכש בשנה הראשונה לחיי התינוק מעצב את יחסינו הרומנטיים כבוגרים.
ישנם שלושה סוגים של פעוטות: פעוטות שחוו קשר בטוח בילדותם, פעוטות בעלי דפוס אמביוולנטי ופעוטות בלי דפוס נמנע. הראשונים יחושו ביטחון וידעו שבן הזוג יהיה שם עבורם כשהם צריכים אותו, לא יפחדו מאינטימיות או מתלות בבן זוגם ויאפשרו לבני זוגם לפתח תלות בהם. פעוטות שחוו דפוס אמביוולנטי, למשל חיפשו את קרבת האם אך ברגע שהאם ניסתה להרגיע אותם, התנגדו למגע ולא הצליחו להירגע, יביעו ספק מתמיד באהבה של בן זוגם, יהיה קשה יותר לספק אותם מבחינה רגשית, הם יזדקקו לחיזוקים בלתי פוסקים לכך שהם אהובים ויביעו חוסר ביטחון בקשר.
פעוטות בעלי דפוס נמנע סיגלו דפוס של הימנעות מקשר עם האם. הם למדו שנוכחותה לא מפחיתה את תחושת המצוקה במצבי לחץ ולכן ניסו להסתדר בכוחות עצמם. במקרים אלה האם התקשתה להבין את סימני התינוק, למשל הציעה אוכל בזמן שהוא חיפש מגע, לא ניגשה כשהוא בכה ולא התאימה את עצמה לקצב האכילה שלו. אנשים אלה נתפשים כאילו שהם לא מעוניינים ביחסי קרבה ו"מחבלים" בקשר ברגע שמתחילה להיווצר אינטימיות, מכיוון שהם למדו שאינם יכולים לסמוך על אחרים.
לזהות את דפוס ההתקשרות של העומד מולכם
עידן הרשתות החברתיות פתח בפנינו ערוץ נוסף שבו ניתן לבחון מערכות יחסים רומנטיות. נראה שהרשתות משמשות נתיב נוסף לביטוי המאווים הסמויים של ה'אני'. מחקרים שונים שנעשו לאחרונה הראו שניתן לנבא את דפוס ההתקשרות של אדם מתוך אופן התנהלותו ברשתות החברתיות. המחקרים התמקדו בעיקר בדפוסי התקשרות לא בטוחים. נמצא שאנשים בעלי דפוס נמנע כמעט ולא יזמו קשרים חדשים ולא הצליחו לשמר את החברויות הקיימות. בנוסף, הם עשו שימוש פאסיבי ברשתות, בעיקר צרכו תוכן, נמנעו מלחשוף פרטים על עצמם, לפרסם פוסטים או להגיב לפרסומים של אחרים.
בעל דפוס אמביוולנטי, לעומת זאת, מנסים לפצות על תחושת החסך באהבה שהם חשים דרך קבע באמצעות החצנת התנהגותם ברשתות החברתיות (Acting out). הם מרבים לפרסם פוסטים בעלי תוכן אישי על מנת לקבל אישור לכך שהם אהובים. "אם לא אקבל אהבה מבן זוגי, אנסה לקבל אותה במקומות אחרים", מה שמוביל לבדיקה אובססיבית של "גילויי החיבה" שהם מקבלים (בדמות לייקים ותגובות). אנשים אלו נוטים להחליף תשומת לב וירטואלית בתחושות אהבה.
מעבר לאישור לכך שהם אהובים, הם עושים שימוש ברשתות כדי לתת תוקף ליחסיהם הרומנטיים. הם מנסים לפצות על תחושת חוסר הביטחון ביחסים באמצעות יצירת נראות של הקשר - פרסום תמונות מרובות מחיי הזוגיות שלהם למשל. מדובר בניסיון לא מודע לשכנע את עצמם ואת הסביבה שהם מצויים בקשר משגשג. לבסוף, האמביוולנטיים עושים שימוש ברשתות "למעקב" אחר בן הזוג, הם מגלים עירנות לכל פוסט, שינוי סטטוס או תגובה שפירסם ומנסים להבין כיצד זה משליך על האהבה של בן הזוג כלפיהם.
דפוסי ההתקשרות שנקבעו בשנה הראשונה לחיים, משפיעים על מערכות היחסים שלנו כבוגרים. המודלים הפנימיים שהופנמו בילדותנו ישפיעו על איכות הקשר ועל יכולתנו ליצור יחסי קרבה עם בני הזוג. ככל שחווינו יותר אהבה ובטחון ביחסי הילדות המוקדמים, הקשרים האינטימיים שלנו יכילו אלמנטים של עצמאות, סובלנות ויכולת לחוות אינטימיות בקשר. לעומת זאת, חוויות ילדות שליליות או לא עקביות מובילות לבניית מערכות יחסים קרות, המאופיינות בחוסר יכולת לשמור על גבולות, ריחוק רגשי וחוסר יכולת לייצר אינטימיות וקרבה.
ד"ר לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי.
