חברה פיטרה עובד כי ניצל את ימי המחלה שלו

"ח.ש. יהודה נכסים" טענה שסיימה את העסקתו של נהג חלוקה כיוון שישב בבית "ואכל חינם". בית הדין מתח עליה ביקורת וחייב אותה בכ-155 אלף ש'

עו"ד אלכסנדר ספינרד | פסקדיןפורסם: 03.10.19 , 22:29

בית הדין לעבודה בחיפה מתח לאחרונה ביקורת חריפה על חברת השיווק הסיטונאי "ח.ש. יהודה נכסים", שפיטרה נהג חלוקה משום שניצל את 90 ימי המחלה שעמדו לרשותו לאחר ששבר את ידו. השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין חייבה אותה לשלם לו כ-155 אלף שקל וכתבה: "התייחסות הנתבעת לעובד הנמצא בתקופת מחלה אינה מתאימה לתקופתנו, בה אנו מייחסים חשיבות לשלומו של העובד".

הנהג עבד בחברה כ-22.5 שנים עד שפוטר בפברואר 2016 עם שובו מחופשת המחלה. בתביעה שהגיש נגד החברה כמה חודשים לאחר מכן הוא טען שפיטוריו היו שרירותיים וחסרי תום לב, וכי לא נערך לו שימוע. החברה הודתה בתחילה שפיטרה אותו בגלל חופשת מחלה "לא הגונה", שבמהלכה "אכל בחינם" על חשבונה והשאיר אותה בלי עובד. אך בהמשך הגרסה שונתה ונטען כי התובע פיברק את הפציעה ועבד במקום אחר בזמן החופשה. עוד נטען כי טרם פיטוריו נערכה לו שיחת שימוע חוקית שהוקלטה.

דיני עבודה

נגן סקסופון תובע: פוטרתי כי הקמתי ועד

מערכת פסקדין

סקסופוניסט טוען שמנכ"ל תזמורת ירושלים מזרח ומערב סיים את העסקתו בגלל התארגנות עובדים עצמאית. התזמורת טוענת מנגד: התביעה מופרכת

נגן סקסופון תובע: פוטרתי כי הקמתי ועד

אלא שהשופטת אילת שומרוני-ברנשטיין לא קיבלה את גרסתה המשתנה של המעסיקה וקבעה כי אין ספק שהסיבה היחידה לפיטורי התובע הייתה חופשת המחלה שלקח כדין ובאישור רפואי. היא הבהירה שהחלטת הפיטורים לא הייתה הוגנת או סבירה: "התייחסות הנתבעת לעובד הנמצא בתקופת מחלה אינה מתאימה לתקופתנו, בה אנו מייחסים חשיבות לשלומו של העובד, וזאת בלשון המעטה".

עוד נקבע כי הטענה שהעובד שיקר לגבי מצבו הועלתה באופן סתמי ולא גובתה בראיות, וכי לא ייתכן שהנתבעת תדרוש מהתובע לחזור לעבודה לפני שהחלים, במיוחד כאשר נהיגה עם יד שבורה מסוכנת לציבור ולנהג עצמו.

השופטת קיבלה את טענת התובע בדבר השימוע וציינה כי את ההוכחה לשיחת השימוע סיפקה החברה באמצעות תמלול ערוך ומגמתי שכלל רק חלק מהשיחה, אך גם בהנחה שהיה זה שימוע – ההליך היה פגום ובעייתי. ראשית, משום שהוא נערך למראית עין כשההחלטה על פיטורי התובע נלקחה מראש, עוד בזמן ששהה בחופשת מחלה, ועל כך מעידה העובדה שהנתבעת העסיקה עובד אחר תחתיו.

שנית, לפיטורים לא הייתה עילה מוצדקת והם נגועים בחוסר תום לב ובמניעים פסולים. שלישית, התובע לא קיבל הזמנה בכתב, הוא זומן לשיחה "מהיום להיום" ולא הוסבר לו מהם הנימוקים העומדים מאחורי השימוע – כנדרש בדין.

משכך נפסק כי התובע זכאי לפיצויים של 50 אלף שקל על פיטוריו הלא חוקיים ועל הפגמים בהליך השימוע.

השופטת בחנה טענות נוספות של התובע ומצאה כי הוא עבד 10 שעות ביום ולכן הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בתוספת פיצויי הלנה, וכן להפרשי פנסיה והפרשי פיצויי פיטורים שלא שולמו לו במלואם. עם זאת, נדחו דרישותיו הלא מוכחות לפיצויים על ניכויי שכר לא חוקיים, תלושי שכר פיקטיביים, פדיון חופשה ודמי חגים ואי מסירת הודעה לעובד.

בסיכומו של דבר חויבה החברה לשלם לתובע כ-141 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.