דורון בן־דוד כמעט לא יכול להסתובב בלי שישאלו אותו מה קורה עם סטיב בעונה החדשה של "פאודה", שתעלה בקרוב. לאורך כל הפגישה שלנו עולים אליו לרגל יושבי בית קפה ועוברי אורח, מנסים להוציא ממנו האם סטיב נשאר בחיים, ומה קורה לשאר גיבורי הסדרה הפופולרית שבה הוא מככב. "זה לא ייאמן, העונה החדשה מסקרנת את כולם", הוא אומר, עדיין נדהם ממבול השאלות שניתך עליו בכל פעם מחדש. "זאת הולכת להיות העונה הטובה מבין השלוש. קודם כל, היא הרבה יותר מלאה באקשן ובדרמות. עיקר ימי הצילום שלי היו פיצוצים ואקשנים, מסוקים ומנהרות ואללה באב אללה. יודעים כבר שאנחנו נכנסים לעזה, לכן הנוף הוא אחר והקונפליקטים אחרים. היה לי הרבה יותר מעניין לקרוא את התסריט הזה ולצלם אותו מאשר בעונות הקודמות. אני אומר כל יום תודה לאל".
בן־דוד, 39, הוא ללא ספק סיפור סינדרלה, כזה שכל תסריטאי היה משתוקק לברוא ממוחו הקודח. לפני חמש שנים הוא עוד היה שחקן עם סיפור חיים לא פשוט, שלוהק לתפקידים קטנים, השתתף בהצגות ילדים ופרינג', וחלם על הפריצה הגדולה. אבל אז הגיעה "פאודה", והשאר היסטוריה. אחר כך הגיע תורן של סדרות כמו "מטומטמת" (שמשודרת ב־HOT), "עיר מקלט", ועכשיו הסדרה המדוברת "הנערים", שמשכה תשומת לב אדירה. "נפלתי, בעזרת השם, על פרויקטים משמעותיים, שמעניין אותי מאוד לשחק בהם", הוא אומר. "כל אחד מהם זה אהבה אחרת, כל אחד יושב לך בצד אחר בגוף כשאתה מחבק אותו".
ל"פאודה" הוא הגיע הרבה בזכות הבמאי אסף ברנשטיין, איתו עבד בסדרה "אלנבי". "באתי לאודישן לבוש כמו מסתערב", הוא נזכר בחיוך. "חיפשתי בגוגל איך מתלבש מסתערב, ובאתי עם נעליים מלוכלכות, קפוצ'ון, שיער לא מסודר, זקן. אמרו לי שהייתי טוב, ושאבוא לאודישן נוסף, אבל שהפעם אבוא קצת יותר מסודר. אחרי האודישן השני אסף אמר לי שהיה מהמם, אבל שלא הכל תלוי רק בו. בקריירה שלי הספקתי כבר להבין שלא משנה אם אתה עושה אודישן פצצה, הזכייה בתפקיד אף פעם לא בטוחה.
כעבור שלושה ימים הוא שלח לברנשטיין הודעה. "כתבתי לו, 'אסף, אני לא יודע מה תעשה, אבל אני חייב להיות בסדרה הזאת', ואז, יומיים אחר כך, כשישבתי לארוחת צהריים, קיבלתי הודעה: 'אתה בפנים, אתה איתנו'. רציתי לצרוח משמחה ולא יכולתי. הצעקה נשארה לי בפנים. זרקתי את האוכל והתחלתי להסתובב בבית כמו איזה חרק. מאז, ברוך השם, דברים טובים קורים לי".
איך היה לעבוד עם ליאור רז?
"ליאור בנאדם מקסים, גבר שבגברים, אחד האנשים הכי תכלסיים שהכרתי. אני מזדהה איתו בהמון דברים והוא מזדהה איתי. גם לו לא הכל הלך בקלות עד 'פאודה'. הוא דישדש, ורק אחר כך פרץ כמו טיל. עכשיו הוא כבר בספירה אחרת, בינלאומית. אני כל כך שמח בשבילו".
"פאודה" הפכה אותך גם לסוג של סמל סקס.
"נו, באמת, אחי", הוא מחייך במבוכה, כמעט מתנצל, "אז מה, עכשיו אני יכול להסתובב בבית הקפה בלי חולצה? כתבו לי בפייסבוק 'אתה מהמם, חתיך, נראה טוב', כל מיני דברים שכותבים גם לכאלה שהם לא".
אם "פאודה" הראתה שבן־דוד הוא שחקן דרמטי מוכשר, "מטומטמת" הוכיחה שהוא גם קומיקאי בחסד. "גיליתי בעבודה על הסדרה שני אנשים מדהימים ומטורפים — היוצרים בת חן סבג ושי קפון - ולמדתי מהם המון. בהשוואה להפקות אחרות שעשיתי, 'מטומטמת' זה מין לונה פארק, בלי מאבטחים ובלי סדרנים. כל אחד עולה על איזה מתקן שהוא רוצה ומשתולל, ומתוך הדבר הזה יצאה הפקה שאני מאוד אוהב. רוב הסצנות שלי היו מול מיקי ליאון ויעקב זאדה דניאל, שני משוגעים לא קטנים, ומול בת חן ומשה אשכנזי. בת חן היא פרטנרית מדהימה, שיודעת לכוון אותך במבט, בהערה קטנה".
בעונה הקודמת של "מטומטמת" הופקדה בידיו של בן־דוד אחת הסצנות ההזויות בסדרה, בה מפשירים בן־דוד ומשה אשכנזי חומט (לטאה) קפוא בפי הטבעת של דורון. היום הוא חושב שהסצנה אולי הייתה נועזת מדי. "זאת הייתה סצנה אוונגרדית, קצת יוצאת דופן, וטיפלנו בה ברגישות מסוימת", הוא אומר. "אין לי בעיה לעשות סצנות כאלה. זה לא אני שעושה אותן, אלא השחקן. אין לי גם בעיה עם דברים מופרעים, להפך — אם נישאר בגבולות עצמנו, אז מה הרעיון? יצא סבבה, וזה משהו שכולנו הסכמנו עליו אז".
"באתי מבית הישרדותי"
אם היו מציע לסוכן של בן־דוד סדרה המבוססת על סיפור חייו, ייתכן מאוד שהוא היה דוחה את ההצעה על הסף בטענה שמדובר בתסריט מופרך. הוא נולד בשכונת שפירא בתל־אביב והעביר את ילדותו בבת־ים. אימו נישאה בגיל 15, התגרשה אחרי שנים מעטות ועבדה במקביל בכמה עבודות כדי להתפרנס. באחת מהן הכירה את אביו של דורון, אז אב לשלושה, שסיפר לה שהוא פרוד מאשתו. כשנכנסה להיריון, ביקש שתבצע הפלה, אבל היא סירבה. כשמלאו לדורון שש, ניתק האב את יחסיו עם האם וחזר לאשתו, ממנה נולדו לו שלושה ילדים נוספים. בהמשך חזר בתשובה והתחרד. "בבוקר אמא הייתה מחלקת סנדוויצ'ים באיזה בניין משרדים, בצהריים היא הייתה שוזרת פרחים, ובערב היא הייתה ממלצרת באירוע של זה שהיא שזרה לו פרחים", הוא מספר. "היא עבדה כמעט 24 שעות ברציפות. בבקרים, בחופשים, הייתי עוזר לה, ובערב הולך איתה לאולם האירועים. היא הייתה ממלצרת גם במועדון שבו שיחקו רֶמי, ואני הייתי מסתובב, עוזר לפנות את המאפרות".
כשבן־דוד מדבר על אימו העיניים שלו מדברות אהבה. "אמא שלי הכי חשובה לי בעולם. לפני שלושה שבועות דיברתי איתה בבוקר. בשלוש אחר הצהריים קיבלתי שיחת טלפון. אחד הפחדים הגדולים שלי הוא שמישהו אחר יענה, שיבשר לי על משהו נורא. ואז באמת אני שומע מישהו זר מהצד השני של הטלפון. זה ריסק אותי, באותו רגע נפל לי הלב. האיש אמר לי, 'אל תדאג, אמא עברה תאונת דרכים. תבוא לפה, היא קצת רועדת'. כשהגעתי לשם היא התחילה לבכות, כמו ילדה קטנה, חסרת אונים, מבוהלת. משהו טוב יצא מזה — בילינו יום שלם ביחד, וזה היה מקסים".
מתי נותק הקשר שלך עם אבא שלך?
"לא היה קאט, אבל היה איזה פייד־אאוט. זה התפייד. בהתחלה, פעם בכמה חודשים הוא עוד היה בא ולוקח אותי, ואז הקשר נותק לתקופה ארוכה. אחרי הבר־מצווה שלי הייתי יכול לספור על אצבעות יד אחת את הפעמים שדיברנו בטלפון. עכשיו אנחנו שוב בקשר. משהו התרכך מבחינת כל הצדדים. אני תמיד רציתי בזה. אף פעם לא היו לי שנאה וכעס כלפי מישהו. עם האחות הגדולה שלי אני בקשר מאוד חם ואוהב".
אתה לא רוצה לעשות שיחה מלב אל לב עם אבא שלך על מה שהיה?
"לא, זה לא מעניין אותי. אני גם לא פוחד מזה. קודם כל, הוא לא בנוי לשיחה כזאת ברמת הפתיחות. הוא גם חזר בתשובה, אז כל מה שהוא יגיד יהיה על סמך הדת והתורה, וזה חסר סיכוי. אני בנאדם הישרדותי, אז כל מה שאני מרגיש שיכול לתקוע אותי או לעכב אותי אני מזיז הצידה, בטח שיחה כזאת".
למרות תפקיד המסתערב ב"פאודה", הקריירה הצבאית של בן־דוד הסתכמה בלא יותר משנה, בעיקר כעובד רס"ר. "רציתי להיות ליד אמא שלי, לעזור לה", הוא אומר. "בהתחלה עשיתי קורס של בודקי מחסומים, שגם אותו עזבתי יומיים לפני הסוף, כי אמרו לי שאחרי שיציבו אותי במחסומים יהיה לי הרבה יותר קשה לצאת משם. נכנסתי לקב"נית ואמרתי לה שאני חייב להיות בבית. באיזשהו מקום נכנסתי למין מנטרה, הייתי במצוקה נפשית מאוד גדולה. לקחו ממני את הנשק כדי שלא אפגע בעצמי, ומפה לשם הגעתי לבה"ד 12, בסיס קצינות וטירוניות, שם הזמן זחל לאט. הרגשתי שהמשמעות שלי מתפיידת מיום ליום, ואני לא משנה לאף אחד כלום, ואז יצאתי על סעיף נפשי. קרבי לא הייתי יכול להיות בשום מקרה, כי אמא שלי לא הייתה חותמת לי בחיים. גם לא באתי מבית פטריוטי. באתי מבית הישרדותי".
בן־דוד למד בבית צבי במחזור שבו למדו הראל סקעת ועידו רוזנברג. "היו לי שלוש שנים מסעירות", הוא אומר. "לפעמים זה גם היה קשה, מייאש, כי לא הכל הולך חלק. אתה מתכונן לתרגיל הרבה חודשים ואז זה מתחרבש ואתה חושש שאולי יעיפו אותך. זה גם לא רק הכלים והשיטות שאתה מקבל בבית הספר, זה גם המשברים שאתה חווה, מערכות היחסים הקשות שאתה עובר, התחרותיות והמורים שאתה לא בא להם טוב בעין. כדי לממן את הלימודים עבדתי בסופי שבוע במועדון פנויים־פנויות. כל השבורים והשבורות באים לשם. זה היה מועדון מלא סיגריות, אלכוהול, טיפוסים מאוד קשים, אבל הכסף היה ממש טוב".
"חיי משפחה זה כיף"
ב"הנערים", שמבוססת על אירועי קיץ 2014 הטראומטיים ובמרכזה רצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו ח'דיר על ידי שלושה צעירים יהודים כנקמה על רצח שלושת הנערים בגוש עציון, בן־דוד מגלם את יעקב אלבז, אביו של אבישי, אחד הנערים שרצחו את אבו ח'דיר. הסערה שמעוררת הסדרה הפתיעה אותו. כמי שמשתדל להימנע ממחלוקות, בטח פוליטיות, הוא ציפה אמנם לתגובות מכל קצות הקשת הפוליטית, אבל לא עד כדי כך. העובדה שראש הממשלה יצא בקריאה שלא לצפות בסדרה ולהחרים את שידורי ערוץ 12 בו היא משודרת הדהימה אותו. "זאת סדרה מאוד טובה, מאוד אמריקאית, וממש נכנסת לעובי הקורה", הוא אומר. "יש הרבה אנשים שמתרעמים שזאת סדרה שמאלנית מדי, אבל זאת נקודת המבט של היוצרים. לא מוצא חן בעיניכם — תעשו סדרה שתציג את הצד שלכם ותניחו להם. זה בדיוק מה שליאור רז אמר על הטענות שהמחבלים ב'פאודה' מוצגים כאנשים בשר ודם, שיש בהם רגישות, אהבה, תשוקה, אמונה, שנאה. כמו אצלנו".
מה חשבת על התגובה של בנימין נתניהו?
"אני לא ימני ולא שמאלני ולא איש פוליטי. נתניהו אמר, וזאת הבעיה שלו. זאת האמנות שלנו, והבחירה של שלושת יוצרי הסדרה להגיד את מה שהם חושבים בדרך שלהם. כל דבר חשוב ומעניין, כל יצירה שמחטטת בפצעים, תמיד יהיו כאלה שיבקרו אותה ויגידו שהיא לא מאוזנת. אמנות זאת אמנות, לא פוליטיקה. זכותו של ראש הממשלה לבקר את הסדרה וזכותנו לעשות אותה, ובטח אסור לו להגיד אל תצפו בערוץ 12. תנו לאמנים ליצור בשקט ואל תערבו בזה פוליטיקה".
ירצה או לא, בן־דוד מקבל לא מעט תפקידים מעולם הפשע, ביניהם בסרט "אבינו" של מני יעיש. "כנראה שזה הטייפ־קאסט שלי. אולי בגלל האף הארוך", הוא אומר, "אני משדר משהו יותר מחוספס. את מני הכרתי עוד בתיכון בבת־ים. היינו מצלמים סצנות אקשן עם דם ופיצוצים בחניונים בסופרלנד ובירקון. לאט־לאט אני מרחיב את המנעד. היו לי גם הרבה תפקידים אחרים, כמו שוטר ב'מטומטמת' וב'נופלות על הרגליים'. שיחקתי גם חרדי בסרט החדש של דורון ערן".
בסדרה "עיר מקלט" של ליעד שוהם, עוזי וייל ואיתן צור, בן־דוד גילם תפקיד שרחוק מהליהוק הקבוע שלו — מנהל מעון לפליטים. "הייתי בשוק כשקיבלתי את התפקיד", הוא אומר. "זה היה הרבה יותר מאתגר מבחינתי, כי זה לא עוד דמות מחוספסת וחזקה, אלא מישהו יותר מופנם. נהניתי לעבוד על התפקיד הזה ולנהל שיח עם איתן צור, שהוא בנאדם מקסים ורגיש. אני מאוד מבסוט ממה שיצא בסופו של דבר. אני יכול להזדהות עם הנושא הזה, אמרתי תמיד שצריך לתת את העזרה הראשונית לפליטים, לא משנה מה הדעות שלך. כשאתה רואה בנאדם שנופל או נפצע, לא תשאל אותו 'מה הצבע שלך' ו'האם אתה ערבי או לא', ואז תחליט אם לטפל בו. קודם כל תיתן לו את העזרה".
בן־דוד נשוי למיטל עובד, שחקנית ורקדנית לשעבר ומורה ליוגה, ואבא לשלושה — אדר (9.5), אוריאל (7) ואליאנה בת השנתיים. "חיי משפחה זה כיף לא נורמלי, זה היסטרי", הוא מעיד והחיוך שוטף את פניו.
אתה בדיוק ההפך מאביך — נשוי באושר ומאוהב מעל הראש.
"לשמחתי. אני לא רוצה שהילדים שלי יחוו את החוויות הקשות שאני חוויתי. חשוב לי שהם יהיו מאושרים".
בן־דוד, שעוסק גם בהוראת משחק, חולם להמשיך לשחק, כמה שיותר, ולביים. "אני נורא רוצה לשחק. האמת, יש לי חלום לעשות דמות בעלת מוגבלות מסוימת. האנשים האלה, שמצליחים כנגד כל הסיכויים, מרתקים אותי".
