התחלות חדשות
בכל שנה כולנו מסמנים יעדים לשנה החדשה אבל רובנו לא עומדים בהם- ד״ר שמעון שוורץ, פסיכיאטר מומחה בניו יורק, מסביר מה גורם לנו להיכשל ומה נוכל לעשות כדי להגשים את היעדים שלנו
גם אתם מרגישים את גל הנחישות שבאוויר? הימים בין ראש השנה ליום כיפור, עשרת ימי תשובה, בין ׳כסה לעשור׳ הם ימי חשבון נפש. ׳חשבון הנפש׳ הזה שעושה כל אחד מאיתנו מוביל למחשבות ותובנות על העבר, ולכמיהות חדשות-ישנות לעתיד.
בימים הקרובים נבקש סליחה ונשאף לעשות שלום עם אנשים אחרים ועם עצמנו.
פתיחת ׳דף חדש׳ מובילה להתעוררות נפשית, כזו שסוחפת אותנו אל עבר גל נחישות חדש שמתעורר ומוביל לפרץ של רצון להתחלות חדשות. מלאים במוטיבציה ובהירות, אנו מבטיחים לעצמנו שלא לחזור על טעויות העבר. המחפשים בני זוג מבינינו, מבטיחים לעצמם לבחור שכלית ולא רגשית, או להיפך. ההורים שבינינו נחושים להיות הורים קצת אחרים, עם פחות קשיחות ויותר סבלנות, או להיפך. ולמעט יחידי סגולה, כולנו מבטיחים לעצמנו להגיד ׳לא׳ לאכילה ׳רגשית׳ או לחוסר אחריות כספית.
בימים הראשונים, חדורי מוטיבציה, אנו עומדים בהבטחתנו לעצמנו, והנה הנה, נדמה כי אכן אין העבר עומד לחזור על עצמו, השנה נחיה בדיוק לאורך המסלול שקיווינו לסלול לעצמנו, היישר אל עבר הסיפוק וההצלחה. אולם, עם שוך ההתלהבות, ׳זוחלים׳ הרגלי העבר בחזרה אל חיינו. בתחילה, בשמם של תירוצים חד פעמיים, לאחר מכן, בריש גלי, ומתוך הכרה מלאה בתבוסתנו.
מה גורם לנו להיכשל ומה כדאי לעשות כדי שנוכל הפעם להגשים את היעדים שלנו?
אם לרגע נעצור ונחשוב על שגרת היומיום, נופתע להבחין כיצד דומים הימים האחד למשנהו וכיצד התמכרנו להרגלים (לאו דווקא במובן שלילי). אין הדבר מפתיע, מאחר ואלמלא כך, כל יום היינו צריכים ״להמציא את הגלגל מחדש״.
משחר ילדותנו כולנו עוברים אימון מתמיד שמטרתו להפוך את מה שבתחילה הוא מודע ומצריך ערנות לכדי הרגל, לפעילות אוטומטית המתרחשת מאחורי הקלעים (אני עדיין זוכר את שיעורי הנהיגה הראשונים, איך בזהירות אני לוחץ על הקלאץ', מעביר להילוך ראשון, ולאט לאט נכנס אל מסלול הנסיעה...). זהו תהליך חשוב אשר מאפשר לנו להפנות את תשומת לבנו אל קדמת הבמה, אל השונה, המפתיע, המסוכן, או המרגש. אך חסרונו, בהיותנו נתונים לחסדי ההרגלים, שבמובן מסוים, דומים הם לחוטים המניעים את בובות המריונטה.
מתחילים מחדש. החלטות לשנה החדשה
התבונות מזווית זו חושפת את מגבלות ׳כוח-הרצון׳ ואת היותו אובר-רייטד.על מנת לנוע קדימה, יש להביט אחורה, או שמא עדיף לומר פנימה. יש להבין את הפורמולות המוטעות במוחנו ואלו המניעות אותנו. עם היחשפות לטריגר, ההרגל מתעורר לחיים, מתוך שאיפה לספק מענה לתשוקה מסוימת. מהו טריגר? מהו בדיוק הרגל? ומה כוונתי באומרי ׳מענה לתשוקה מסוימת׳?
מערכת היחסים שלנו עם אוכל (כמו גם עם כסף) , לפחות אצל מרביתנו, מורכבת בלשון המעטה, יש שיכנו אותה אפילו ׳נקודת תורפה׳. רבים מאתנו, מי פחות, מי יותר, נוטים לאכול באופן רגשי. למה הכוונה? האכילה, תחילה עם חזרתנו הביתה ׳כנשנוש׳ קטן לפני ארוחת הערב, ממשיכה עם אכילת כל הצלחת ׳פלוס׳ בארוחת ערב, וממשיכה עם ׳קינוח׳ בעת הצפייה בלפטופ במיטה. ההרגל, מן הסתם, ברור מאליו, ׳אכילה רגשית׳.
מהו הטריגר? הזמן במהלך היום (ערב, לאחר העבודה וכו׳), המיקום (בית), מצב הצבירה הרגשי (תשישות, תסכול, סיפוק וכו׳), אנשים אחרים או היעדרם (בדידות, קונפליקט עם החבר או האישה וכו׳), או אולי משהו ספציפי המתרחש מידית לפני האכילה כגון עיון במגזין עם נשים בפוטושופ או גלישה בInstagram, הממחישה לנו כמה החיים שלנו אפורים - או שלא. לבסוף, וכנראה החשוב מכל, מהי התשוקה או הצורך אשר ההרגל מביא לידי סיפוק? האם אנו מרעיבים את עצמנו במהלך היום ומפצים על כך עם שובנו הביתה? האם הבית הריק והאוכל מהווים פיצוי רגשי להסיח את תשומת לבנו מן הבדידות?
זיהוי הכוחות ש׳מושכים׳ אותנו אחורה יכולה לרפות את ידיהם אפילו של האמיצים שבינינו. לא לפי דעתי. ידע הוא כוח, והבנת אותם המוקשים יכולה לסייע לנו להבין כיצד ניתן לנטרל אותם, גם אם בסבלנות ובזהירות. אם ההרגלים נטועים כה עמוק בתוכנו, ניתן אולי, לרתום אותם במקום להילחם בהם. להפוך את הרוח הנגדית לרוח גבית.
אם נחזור אל ׳האכילה הרגשית׳, הרי שהיא ההרגל, הקם לתחייה בחוזרנו אל הבית הריק (הלא הוא הטריגר). התעסקות זו מסיחה את דעתנו מתחושת הבדידות, הקשה לעיכול. זהו העיקר, כל מהותו של ההרגל, במקרה זה, הוא למנוע את אותו כאב רגשי המתלווה אל הבדידות.
אם כך, פתרון אפשרי, ולו חלקי, הוא להירשם לחוג (אשתי ממליצה Hot Yoga ), או להזמין חבר או חברה וכו׳. או לחילופין, אם גלישה ב Instagram היא הטריגר המוליד רגשות כישלון עצמי ושנאה עצמית אשר המובילה לאכילה הרגשית כפרס ניחומים עצמי, וגם אם זמני, אולי ניתן לראות את ״Brittany Runs A Marathon״ (מומלץ) במקום. או אפילו טוב יותר, להבין כי החיים הם לא מה שקורה ב- Instagram.
במילים אחרות, אין אנו כמו כלב זקן שלא ניתן ללמדו טריקים חדשים. ההבנה כי הרגל נולד מתוך בחירה (גם אם לא מודעת) פותחת פתח ליצירת הרגלים חדשים. נקודת המפתח היא לעבור את השלבים הראשונים, בהם אנו מתמודדים כנגד זרם נגדי, הסוחף אותנו הרחק מן המטרה. ככל שאנחנו מתרחקים מנקודת המוצא (׳ההרגל הישן׳), כך ההרגל החדש נוטע יותר שורשים בקרבנו.
ומה אם השורשים נטועים כה עמוק וההרגל אינו בר שינוי? לעיתים ניתן לעקוף את ההרגל. אם איננו יכולים לשמור על כסף הנמצא בארנק (או בחשבון הבנק), אולי ניתן להרחיק אותו מן התודעה. כך למעשה פנסיות עובדות. אחוז מסוים מופרש מתלוש המשכורת ומופקד אי שם, כך שאין אנו אפילו ׳רואים׳ את הכסף. אנחנו פשוט מתרגלים לחיות עם תלוש המשכורת, כפי שהוא. או אם הורגלנו בבית אימא לא להשאיר את הצלחת ריקה, ניתן להשתמש בצלחת קטנה יותר.
ומה אם אנו ממשיכים לחזור על טעויות העבר גם כאשר אנו יודעים מה צריך לעשות? אין ספק שלעיתים אין די ׳בהבנה׳, לפחות לא כפי שהוסברה במאמר זה, כדי לחולל את השינוי. לעיתים, האדם הוא כגמל אשר אינו רואה את דבשתו. לעיתים, הכוחות הפועלים באמת נסתרים מן העין ואין האדם יכול לראות את עצמו, בוודאי לא כפי שדמותו נשקפת לאחר. במקרים אלה, יש בהחלט מקום להתייעץ עם חבר, או בעל מקצוע. אם נחשוב על זה, הדג אינו מודע לים סביבו.
הרצון לטשטש בעיות או לא להתמודד איתן הוא אנושי ומשותף למרביתנו. שאלות מסוימות, אם נשאלות, יכולות להעלות חשד לרצון לטשטש את הבעיה או להימנע מלהתמודד איתה. נורות אדומות צריכות להתעורר כאשר ניסיונות רבים להביא לשינוי יורדים לטמיון, כאשר עולה החשד שההרגל מספק מענה לתשוקה אחרת מזו הטבעית (לדוגמא אכילה המספקת צורך מלבד סיפוק הרעב או העדר וודאות כלכלית למרות הכנסה נאותה), או כאשר מרגישים ברוח נגדית. התבוננות עצמית ספקנית שכזו היא היא תחילתו של תהליך השינוי.
ד״ר שוורץ התמחה בהרווארד והוא פסיכיאטר של הילד והמבוגר.
www.placeofmind.com.
הרגלים ישנים, התחלות חדשות.
מומלצים
