כשמתייחסים לאזרחים כאל אויבים
לא נטייה לפשע ולא ה"תרבות" שלנו אחראיות לגלי הרצח בחברה הערבית, אלא הזנחה, הדרה ואלימות במדים. מזעזע כמה שזה לא מזעזע אתכם
מאז שנת 2000 נהרגו ונרצחו 1,386 אזרחים כתוצאה מאלימות פנימית ופשיעה מאורגנת בישובים הערביים (לפי נתוני מרכז "אמאן" למאבק באלימות בחברה הערבית). מזעזע כמה שהמספר הזה לא מזעזע את הממשלה, את המשטרה ואת הציבור הישראלי בכללותו, כאילו מדובר בחצר האחורית שהפעילה מנגנון להשמדה עצמית, "וזה לא עניינינו".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לפני שנת 2000 היה שיעור הפשיעה נמוך בהרבה בהשוואה להיום (5% ממקרי הרצח בישראל לעומת 60% כיום, פי שלושה מחלקם של הערבים בכלל האוכלוסייה). באוקטובר 2000 נורו על ידי המשטרה 13 מפגינים ערבים, חלקם על ידי צלפים. מאז – והמסקנה אומצה גם על ידי ועדת אור - משטרת ישראל נוהגת באזרחים הערבים כאילו מדובר באויבים: היעדר האמון בין הקהילה לבין משטרה העמיק, ובמקביל גברו העוינות, האלימות המשטרתית, ההדרה וההזנחה.
זה יותר מעשור אנחנו זועקים: תאספו את הנשק המשתולל ביישובים שלנו. ומענה אין. מבצע פה ומבצעון שם. יותר מ-70% מהנשק מגיע מבסיסי הצבא, וחלק מהברחות דרך הגבול. רק פתי יאמין שהמודיעין לא יודע מי מבריח ולאיפה, כי אם היה מדובר בנשק לצרכים ביטחוניים או פיגועים - הוא היה נתפס, מוחרם ובעליו היו נזרקים לכלא.
הטרור החברתי שממנו סובל הציבור הערבי הוא תוצאה של ארגוני הפשיעה הפועלים כמעט באין מפריע. הם משליטים משטר של פחד ומערב פרוע: דמי חסות, סחר בנשק ובסמים, שוק אפור, וניסיון להשתלט על רשויות מקומיות ועל החלטות של ועדות תכנון מקומיות. ראשי רשויות שלא נכנעים - מאוימים או הופכים מטרות ירי. לא ירחק היום שבו יירצח ראש רשות מקומית.
נוהגים להזכיר את תופעת הירי בחתונות ומשתמשים בה כאמתלה כדי לתקוף את הציבור הערבי והנהגתו. "מה עשיתם?", הם מתריסים. ובכן, אני הייתי זה שחוקק חוק נגד ירי בחתונות עם החמרת הענישה. נשאר רק ליישם אותו. אני לא משתתף בחתונה שאני צופה שיהיו בה יריות ועוזב חתונה אם מתחילים לירות בה.
רצח נשים? כל מקרי הרצח של נשים יהודיות מפוענחים, אבל לא כך לגבי מקרי הרצח של נשים ערביות. רבות מהן נרצחו אחרי שהתלוננו במשטרה או בלשכת הרווחה.
ההתנערות של ממשלת ישראל ומשטרת ישראל מאחריותה מוסיפה שמן למדורה. הטענה שהציבור הערבי לא משתף פעולה עם המשטרה היא בריחה מאחריות וניסיון להטיל את האשמה על הקורבן. מוכרים מקרים שבהם עדי מדינה חוסלו, או עדים נחשפו וגורלם לא שפר להם.
מי יכול לטפל בפשיעה? בסוחרי סמים ונשק? מי יכול למנוע הפצת אקדחים ורימונים מהצבא אם לא רשויות האכיפה והמשטרה? לרשימה המשותפת אין מליציות או משטרה פרטית. משטרת ישראל חזקה ויעילה בתחום זה. היא הצליחה למגר את הפשיעה בנתניה ובנהריה כי היא קיבלה החלטה.
בתחילת 2015 נפגשנו - ראשי הרשימה המשותפת - עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ודרשנו ממנו החלטת ממשלה מחייבת על מיגור הפשיעה. הוא הבטיח. נו, אתם כבר מבינים. גם מבני גנץ דרשנו התחייבות להחלטת ממשלה מחייבת ותוכנית רב-מערכתית שכוללת את משרדי ביטחון הפנים, הרווחה, הפנים, האוצר, החינוך והשיכון, כדי שהטיפול יהיה מקיף.
האלימות הגוברת היא לא תולדה של תרבות כי אם של מדיניות ותנאי מחייה. כאמור, התרבות הערבית לא השתנתה פתאום בשנת 2000. יתרה מכך: אנחנו ותושבי עזה והגדה המערבית בני אותו עם. שם יש יותר נשק אבל הרבה פחות מעשי רצח ופשיעה (8 מקרי רצח בשנה על כל מיליון תושבים, לעומת 46 מקרים בקרב הציבור הערבי בישראל). שם המשטרה לא מתייחסת אל אזרחיה כאל אויבים.
לאחרונה נפתחו תחנות משטרה רבות בישובים הערבים. ראה אום אל פחם וג'סר אל זרקה אבל שיעור הפשיעה שם לא ירד. לא שוטרים ערבים צריכה משטרת ישראל כדי למגר את התופעה אלא שוטרים יעילים, שוטרים שקיבלו הוראה לטפל בסוחרי המוות ולא הנפקת דו"חות תנועה.
וכאמור צריך גם החלטת ממשלה, ועדה רב-משרדית, תוכנית חירום, ושינוי מגמה בבתי המשפט – שהעונשים המקלים שהם גוזרים במקרים מסוימים על סוחרי נשק ומבצעי ירי, הם לעג לרש במקרה הרע ומעודדי פשיעה במקרה הרע עוד יותר. יש לשקול בכובד ראש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, או לכל הפחות ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת הסיבות והאחראים להשתוללות הפשיעה בחברה הערבית בהסתמך על דוח מבקר המדינה בנידון.
אני יודע שאין פתרון קסם מיידי. מדובר בתהליך ארוך וכואב שדורש מאמצים של כולנו, הציבור הערבי, מנהיגיו, אנשי הדת, אנשי חינוך והקהילה כולה. אנחנו מוכנים.
- ח"כ אחמד טיבי הוא יו"ר סיעת הרשימה המשותפת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
