שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שיר שחלמתי על פראג / עושה היסטוריה
    רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם מתלהב מחדש מאיגור ביאליק, שחקן הכדוריד הנפלא שערק מצ'כוסלובקיה לישראל ושינה את פני הענף בארץ
    בשנותיי הרבות בעיתונות הספורט הייתה לי זכות גדולה לראות בפעולה, ואף לראיין ולהתחבר עם אחד מגדולי הספורטאים החיים בארץ. מדובר בכדורידן ומאמן העבר איגור ביאליק, שבתקופת מסך הברזל ערק עם משפחתו מצ'כוסלובקיה לישראל. הוא היה מגדולי הספורטאים הצ'כים, ולמעשה, אחד הגדולים גם באירופה ובעולם כולו. הוא היה שם דבר, גם אם היו כאלו ששיבשו את שמו המקורי וקראו לו ביאליק. מבחינת ספורטאים שעזבו הכל ועלו לארץ, הוא נכלל באותה רשימה מכובדת לצד המתעמלת ההונגרייה אגנס קלטי וטניסאית השולחן המהוללת מרומניה, אנג'ליקה רוזיאנו.

     

    איגור, כמו כוכבים אחרים ממדינות מסך הברזל, הביא איתו לכאן שורה של ידע יוצא דופן כשהגיע ב־1969. הוא שינה את פניה של הפועל ר"ג אליה הצטרף ובשורותיה הפך לסופרסטאר מקומי (שיחק אצלה עד 1974), ותרם 48 שערים ב־15 הופעות בנבחרת ישראל (בגלל מיעוט המשחקים באותה תקופה הוא לא הצליח להשיג יותר). הוא גם אימן את הנבחרת מ־1977 ועד 1988.

     

    איגור ביאליק (צילום: אבי מועלם)
    הביא איתו לכאן ידע יוצא דופן. איגור ביאליק(צילום: אבי מועלם)

     

    ההיכרות בינינו התחילה בראשית דרכה של מחלקת הספורט בערוץ הראשון בטלוויזיה, כשהכנתי עליו כתבה תחת הכותרת: "שיר שחלמתי על פראג" (מילים ולחן של אריק איינשטיין ושלום חנוך, שביקרו את הכיבוש הסובייטי בצ'כוסלובקיה). נכון, הוא לא בדיוק הגיע מפראג, אלא מברטיסלבה (היום בסלובקיה), אבל מילות השיר התאימו לאיש המיוחד הזה. היה כיף בלתי רגיל לשבת במחיצתו לאורך השנים, גם בשיחות ובראיונות ל"ידיעות אחרונות". כבר בפגישה הראשונה נוצר בינינו הקליק, וכעת חזרתי אליו.

     

    האמת היא שבתחילה בכלל תיכננתי לכתוב על ההיסטוריה של הענף בארץ, על ההתחלה במגרשי הכדורגל ב־11 על 11 וההמשך במתכונת קטנה יותר של 7 על 7, אבל אין מתאים ממנו לכתבה. הוא נשאר אותו איש שיחה נעים, מנומס כפי שהיה לפני 50-40. הוא גדל תחת המשטר הקומוניסטי בברטיסלבה, שיחק 27 פעם בנבחרת האגדית של צ'כוסלובקיה שזכתה ב־1967 באליפות העולם. שנה לאחר מכן ניסה מנהיג המדינה דאז אלכסנדר דובצ'ק, להנהיג רפורמות (ה"אביב של פראג"), מה שהפך אותו ואת מעריציו לדמויות בלתי רצויות במדינות מסך הברזל שהתנהלו אז תחת משטרים קומוניסטים נוקשים. איגור ומשפחתו, כמו רבים וטובים אחרים, ברחו ועשו עלייה לישראל. אבל זה לא היה סוף הסיפור: אשתו הסלובקית סלאבה יצאה לביקור אצל משפחתה ממנו לא הורשתה לחזור, בגלל סגירת השערים. בנושא הזה הוא שומר על פרופיל נמוך ומוכן רק לומר: "סגרו אז בפניה את הגבול. זה כבר הרבה מאחוריי. התחתנתי, הקמתי כאן משפחה ואני מאושר גם היום כפנסיונר. נפגשתי איתה מאז מספר פעמים".

     

    אימן גם את נבחרות ישראל. ביאליק (צילום: קובי קואנקס) (צילום: קובי קואנקס)
    אימן גם את נבחרות ישראל. ביאליק(צילום: קובי קואנקס)

     

    גם היום, בגיל 75, הוא נזכר כי המעבר הספורטיבי שלו מאולמות מפוארים וסגורים למגרשים פתוחים בארץ ורמת משחק מאוד נחותה, לא היה עניין קל. הוא מרוצה מכך שהביא לישראל ובעיקר להפועל ר"ג, שהפכה לקבוצה מובילה בכדוריד הישראלי, את טכניקת המשחק מאירופה: סוגי מסירות שלא היו מוכרים כאן וזריקות עוצמתיות
    לשער. אחרי פרישתו ממשחק ב־1974 ("פרשתי בגיל 30, כך לימדו אותי בחו"ל, תפרוש כשאתה בשיא") הוא עשה חיל כמאמן. הצלחותיו הגדולות היו במכבי ראשל"צ ("שם נשארתי עד היום כפרזנטור של המאמנים"), שם זכה ב־6 אליפויות ו־7 גביעי מדינה. היה לו חלק בשנתיים היפות של אליפויות בהפועל רחובות, ובכלל בכל קבוצה שעזב זכה לשבחים על עבודתו היסודית.

     

    בנבחרת, הוא לקח את הסגל לאליפות העולם דרג ב' בצרפת ב־1981: "ניצחנו מעצמות כדוריד כמו איסלנד ונורבגיה, וגם כשהפסדנו זה היה בצורה מכובדת". הוא גם הוביל את נבחרת הנוער לניצחון על צרפת במוקדמות אליפות העולם ב־1986, באולם בראשל"צ, כאשר הבולטים היו זיו קושניר, דורון דיין, ישראל פלטה ועוד. חמש שנים לאחר מכן אותה צרפת זכתה באליפות העולם לבוגרים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים