עבור השפים הרומאים זה היה יותר מדי. סניפים של מקדונלד'ס אומנם כבר היו בבירת איטליה, אבל סניף של רשת הפאסט פוד האמריקנית למרגלות המדרגות הספרדיות, מהאתרים המפורסמים בעיר? את זה הם כבר לא יכלו לקבל. ב-1986, ביום שבו נפתח הסניף מעורר המחלוקת, השפים המוחים השליכו לעברו פסטות ומאפים טריים.
מחאת השפים הייתה יריית הזינוק של תנועת מחאה, שהפכה בהמשך לארגון בשם "מזון איטי" ששם לעצמו למטרה להיאבק בנזקיה של תעשיית המזון המהיר ולעודד צריכת מזון מקומי אותנטי. פעילות הארגון התרחבה ליותר ממאה מדינות והייתה הבסיס לתנועה תרבותית רחבה יותר, "תנועת ההאטה" – תנועה המבקשת מהעולם המערבי בנימוס להוריד את הרגל מהגז.
6 צפייה בגלריה
עמית נויפלד על רקע הסניף מעורר המחלוקת של מקדונלד'ס
עמית נויפלד על רקע הסניף מעורר המחלוקת של מקדונלד'ס
עמית נויפלד על רקע הסניף מעורר המחלוקת של מקדונלד'ס
(צילום: עמית נויפלד)
עמית נויפלד (44) גילה את תנועת ההאטה ב-2006, כשקרא את הספר "בשבח האיטיות" של העיתונאי הבריטי קרל אונורה. נויפלד לא זוכר את הספר ההוא כסוחף אלא דווקא כיבשושי להחריד, אבל הגילוי של התנועה האידיאולוגית היה רגע מכונן עבורו. "מעשית הייתי 'איטי' הרבה לפני שגיליתי על קיומה של התנועה. הייתי ילד מהורהר שאף פעם לא הבין למה אנשים עובדים כל כך קשה, זאת על אף שבגיל 16 עבדתי בשתי עבודות במקביל. המעגל הזדוני של עבודה-צריכה-טלוויזיה-שינה נתפס בעיני כפספוס ענק של מורכבות החיים, והתעלמות מהקסם שקיים באופן פוטנציאלי בכל רגע נתון", הוא נזכר.
"תנועת ההאטה הייתה גילוי מרגש עבורי. לראשונה נתקלתי בגוף רעיוני מוצק וברור ששם את הדגש על האושר של האדם בעולם. התנועות הירוקות, עם כל הכבוד שאני רוחש להן, גרמו לי לתחושת אשם תמידית. מנגד, תנועת ההאטה העניקה לי אין-ספור אפשרויות לחגוג את החיים, ולעשות זאת בצורה שגם ממקסמת את האושר הפרטי וגם מובילה לצמצום טביעת הרגל האקולוגית שלי", מסביר נויפלד.
הוא מדגים את דבריו באמצעות תנועת המזון האיטי, המאמינה כי מזון יהיה טעים כשהוא טרי, מקומי, ללא סבל מיותר לבעלי חיים ונטול כימיקלים ככל האפשר, וכן באמצעות תנועת התיירות האיטית, ששמה את הדגש על בילוי ממושך ככל האפשר במקום אחד מתוך ניסיון לחוות אותו דרך עיניים מקומיות במקום לבלות באטרקציות שחוקות: "תנועת ההאטה, במובן הזה, היא התרופה הטובה ביותר שאפשר לרשום לעולם שנקלע לסחרור", מוסיף נויפלד.
כיום נויפלד הוא מהדוברים הבולטים של תנועת ההאטה בישראל. הוא פרסם את הספר "היסטוריה של מהירות", וייסד אתר בעברית על תנועת ההאטה שאותו הוא עורך עד היום. כיום הוא מעריך כי קרוב ל-12 אלף איש עוקבים אחרי התכנים שהוא מפרסם, והם מצטרפים למיליוני אנשים ברחבי העולם שמנהלים את אורח חייהם על פי ערכי תנועת ההאטה.
נויפלד רואה בקצב המהיר של החיים כיום סכנה בריאותית לכל דבר: "אנחנו רצים כל הזמן ומתישים את עצמנו למוות. ארגון הבריאות העולמי הכריז ב-2017 על מחלות הנובעות מלחץ בעבודה כמגפה של המאה ה-21, וממש לאחרונה הוסיף את השחיקה בעבודה לרשימת המגפות המודרניות", הוא אומר. "אנחנו רודפים אחרי הזנב שלנו, רק כדי להרוויח עוד כמה שקלים שאותם נוכל לבזבז בהתפתות למבצעים על פריטים שלא נעשה בהם שימוש. בכל סקר שנעשה בשני העשורים האחרונים, יותר מ-50% מהנשאלים ענו שהיו רוצים להאט את קצב חייהם".
6 צפייה בגלריה
מי צריך פאסט פוד כשיש סלואו פוד?
מי צריך פאסט פוד כשיש סלואו פוד?
מי צריך פאסט פוד כשיש סלואו פוד?
(צילום: shutterstock)
נויפלד מסתמך על נתוני סקרים מהעבר, כמו למשל סקר שנערך בשיתוף עם CNN, ובו 69% מהנשאלים אמרו שהיו רוצים להאט את הקצב ולחיות חיים רגועים יותר, ו-89% דיווחו שהיו רוצים לבלות יותר זמן עם משפחותיהם. דוגמה נוספת הגיעה ב-2014, אז ערך מכון איפסוס מורי סקר בקרב 16 אלף נשאלים ב-20 מדינות מפותחות ומצא כי קצת יותר ממחציתם היו רוצים להאט את קצב חייהם.
אם רוצים לתמצת את רעיונות ההאטה לכדי משפט אחד, נויפלד בוחר לצטט את איציק גזיאל, מייסד החווה האקולוגית "חווה ואדם", שאמר: "קבעו לעצמכם מהם הצרכים שלכם, אחרת מישהו יקבע אותם עבורכם".
לא רק תחום המזון נמצא תחת המטרייה הרחבה של תנועת ההאטה - גם תרבות הצריכה נמצאת על הכוונת של ה"איטיים". נויפלד מסביר שכדי להתמודד עם תרבות הצריכה, יש להבין את הכוחות התרבותיים והפסיכולוגיים שפועלים על הקונה, שכן צריכה ראוותנית נתפסת כדרך לשיפור "רמת החיים" (גם אם בפועל היא פוגעת באיכותם). היא משמשת אנשים כדי להחצין הצלחה בקריירה, ומהווה החצנה של חירות חיובית שמתבטאת ביכולת לרכוש כל דבר כל עוד הצ'קים לא חוזרים - ומבלי לתת את הדעת להשלכות על הסביבה הקרובה והרחוקה.
בנוסף, שלל תיאוריות פסיכולוגיות מסבירות את האופן שבו שימוש בחפצים שונים מייצר אידיליה מדומיינת, כמו למשל רכישת סט משקולות שכבר ברגע הקנייה מאפשרת לרוכש לדמיין את "האני האתלטי" שבעתידו: "הידע הזה הוא כוח. הוא מאפשר לנו להיאבק במנגנונים האלה, לפרק אותם ולזכות בחיים חדשים ומשוחררים מהצורך בעוד מכל דבר. חלק גדול מהרכישות שאנחנו מבצעים הן 'פיצוי' על שבוע קשה בעבודה, ריב עם בני הזוג, דכדוך קיומי וכדומה. אבל אם נפסיק לפגוע בעצמנו, אז לא נצטרך לפצות את עצמנו כל הזמן. יש כאן מעגל זדוני והשתתפות אקטיבית בתחרות אינסופית, שהמנצח בה הוא זה שמת עם הכי הרבה חפצים, ועלינו לקטוע את זה", אומר נויפלד.
הוא עצמו כמעט שנמנע מרכישת חפצים חדשים. את הכסף שלו הוא מעדיף להוציא על חוויות, מכיוון שהן לא תופסות מקום בארונות, אלא מסבות לו אושר רב יותר מאשר עוד בגד או רהיט חדש. "אושר עבורי זה להתעורר בכל בוקר ובמקום לשלוח יד לנייד, להתחבק במשך חמש דקות לפחות עם נועה, זוגתי. אני חש אושר גם כשאני קורא ספר ברכבת, עוזר לזולת, מגיע לשוק אחרי יום העבודה כדי לבחור מה ברצוני לאכול באותו היום, מנמנם בשעות שאנשים אחרים בדרך כלל עובדים בהן, יוצא לשוטט ברחובות ומגלה גינות חבויות. התרגלנו לחשוב שאושר כרוך בהוצאה כספית או בהישגים גדולים, אבל האושר נמצא בצורה המזוקקת ביותר ברגעים יומיומיים, קטנים ואינסופיים", מדגיש נויפלד.
מטרת העל של תנועת ההאטה, אם כן, היא להרבות אושר, אך כתוצאת לוואי היא גם מפחיתה במידה ניכרת את עלויות המחיה - עניין חשוב, לבטח בישראל שבה יוקר המחיה עולה לא פעם לכותרות. נויפלד מבהיר כי כל מי שיחליט לאמץ את עקרונות ההאטה - מזון איטי, תיירות איטית, מינימליזם ועוד - יגלה כיצד החיובים בכרטיס האשראי מצטמצמים פלאים.
6 צפייה בגלריה
רצוי לעבוד, אבל לא צריך להגזים
רצוי לעבוד, אבל לא צריך להגזים
רצוי לעבוד, אבל לא צריך להגזים
(צילום: shutterstock)
בכל הנוגע לעבודה, תנועת ההאטה אינה דוגלת ברעיונות של פרישה מוקדמת, אלא מאמצת את העבודה לחיקה ורק מבקשת להשיב אותה למקומה הראוי – פעילות תומכת חיים ולא כזו המשתלטת על החיים. "תנועת ההאטה בהחלט דוגלת בהתייעלות אישית, כשהרעיון הוא להפוך את עצמך לעובד יעיל יותר כדי שתוכל לפנות לעצמך יותר זמן, בין אם מדובר בזמן בשעות העבודה, שאותו תוכל לנצל עבור עבודה על פרויקטים אישיים (או נמנומים), ובין אם בזמן שמחוץ לשעות העבודה, באמצעות ירידה לארבעה ימי עבודה בשבוע או יציאה מוקדמת מהעבודה. אם אתה מוכיח את עצמך והופך לבורג מספיק חשוב במערכת, אתה מגלה מהר מאוד את הגמישות שהיא מאפשרת", אומר נויפלד.
היחס של תנועת ההאטה כלפי הטכנולוגיה הוא מורכב. הם לא מתנגדים לה ולא קוראים להתנתק ממנה, אבל מבקשים לעורר מודעות להשפעותיה בארבעה תחומים: המעורבות שלנו בעולם, הקשרים שאנחנו יוצרים, הכישורים שבהם אנחנו שולטים והמחויבות שלנו כלפי אחרים.
נויפלד מסביר שברגע שנכיר בהשפעות השליליות של הטכנולוגיה, נוכל גם להתמודד איתן, במקביל לצמצום החשיפה אליה: "אני חי בלי טלוויזיה כבר 20 שנה, ובאופן זה הצלתי אלפי שעות חיים מלגווע מול תכנים גרועים. אני פעיל ברשת חברתית אחת בלבד, פייסבוק. בטלפון החכם שלי אין אפליקציות למעט וואטסאפ וטלגרם, שלהן אני זקוק ככלי עבודה, ובאופן כללי אני ממעט להשתמש בו ביומיום, משתדל להשאיר אותו ככל האפשר על מצב שקט ובוחר לבדוק הודעות ומיילים בתזמון שמתאים לי, ללא התראות קוליות. בנוסף, אני משתדל לשוחח עם אנשים במקום להתכתב איתם, בעדיפות לשיחת פנים אל פנים. אם זה לא מתאפשר, תמיד אעדיף שיחה טלפונית על פני הקלדה אינסופית בנייד, שבמהלכה אני מאבד את כל העושר האנושי שעובר באינטונציות קוליות ובהבעות פנים", אומר נויפלד, ומספר שהוא ורעייתו מקפידים ללמד את עצמם כישורי חיים (DIY), כמו למשל בישול, תפירה, גינון ונגרות, ובכך נאבקים בחוסר האונים שהטכנולוגיה הטמיעה בעולם.
עם זאת, נויפלד מבהיר כי הטכנולוגיה יכולה לפעול בשירות ההאטה, בין היתר באמצעות הפצה של עקרונות התנועה ברשת, וכן באמצעות אפליקציות שמדריכות אותנו במדיטציה, יוגה ומיינדפולנס.
6 צפייה בגלריה
אפליקציות שמלמדות יוגה. למה לא?
אפליקציות שמלמדות יוגה. למה לא?
אפליקציות שמלמדות יוגה. למה לא?
(צילום: Shutterstock)
דוגמה לאפליקציה שתנועת ההאטה תחבק בשמחה היא "מפות שמחה", הנמצאת בפיתוח במעבדות יאהו. מדובר באפליקציית ניווט שאינה מכוונת לדרך המהירה ביותר, אלא לנעימה ביותר.
תחום נוסף שאותו מנסה תנועת ההאטה לשנות הוא ענף התיירות. בתנועת ההאטה יוצאים נגד הלך הרוח שעל פיו עלינו להספיק כמה שיותר, ושביקור בכל האטרקציות המרכזיות במדינה שבה אנחנו מטיילים יעניק חוויה מקסימלית. תיירות איטית אוחזת בדעה שהניסיון להספיק כמה שיותר מוביל בסופו של דבר לאובדן היכולת לחוות משהו חדש בצורה עמוקה שתותיר עלינו חותם: "בטיול מאורגן לווייטנאם הבנתי שישנן שתי סיבות מרכזיות שמערערות את היכולת שלנו להתייחס לאטרקציה תיירותית כאל חוויה אמיתית. הראשונה קשורה לאופן ההמוני, הקל, המיידי והאחיד שבו הורגלנו לממש אותה, שכן אין כמעט פינה בעולם שטרם נכבשה בידי תיירים - מפרץ הדרקון בווייטנאם ואגמי פליטביצה בקרואטיה הן שתי דוגמאות לתופעה, שאותה ניתן לייחס לעוד אתרים רבים ומוכרים כמו הטאג' מהאל, כיכר סן מרקו, טיימס סקוור או לונדון ברידג'. כל פינות החמד בעולם נמכרות כחבילות נופש משועתקות. כל אתר פראי או היסטורי עטוף באותן מסעדות מהירות וחנויות מזכרות ומאוכלס על ידי אלפי תיירים תזזיתיים. כל אלה מבטלים את האפשרות להתפעם באמת ולחוות, במלא מובן המילה, את הרגע שאמור להיות מרגש וחדש - אך בפועל מרגיש כמו אלף דברים אחרים שכבר ראינו וחווינו בעבר. הסגנון האחיד שבו נחוות הסיטואציות השונות מבטל את הראשוניות, הייחודיות והחד-פעמיות שטמונות בהן, ושיש בהן כדי להותיר רושם בל יימחה", מסביר נויפלד.
הסיבה הנוספת שפוגעת בחווייתיות, לטענתו, קשורה בצילום. נויפלד טוען כי אנחנו עסוקים כיום יותר מדי בניסיון התיעוד של החוויה במקום להיות נוכחים בחוויה עצמה. בעבר היינו ממתינים בקוצר רוח לפיתוח התמונות, מסדרים אותן באלבום ומתענגים על הזיכרונות מהטיול. כיום הכול מועבר לתיקייה במחשב, אם בכלל טורחים להוריד את התמונות מהטלפון הנייד.
6 צפייה בגלריה
אז איפה איפה הן המצלמות ההן?
אז איפה איפה הן המצלמות ההן?
אז איפה איפה הן המצלמות ההן?
(צילום: shutterstock)
תנועת ההאטה אינה מתיימרת להבטיח לכם חיים מאושרים ונצחיים, במקום זאת היא מציעה דרכים חדשות לבחינת הקשרים שאנחנו מנהלים בחיינו עם מזון, עבודה, משפחה וחברים. עצם העובדה שיותר ויותר אנשים מדווחים על שחיקה בעבודה ועל מחלות כרוניות הנובעות, בין השאר, מלחץ, דיכאון וחרדות, מעידה שהשגשוג שהושג במאה השנים האחרונות הגיע לישורת, ועלינו לבחון בעיניים חדשות את המטרות ואת השאיפות שלנו. קידום בקריירה, העלאת שכר, רכב חדש, חופשה יקרה – כל הדברים האלה מגיעים על חשבון דברים אחרים, לא פחות חשובים ואולי אף יותר: בריאות, פנאי וזמן עם המשפחה.