שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    עדיין חרדית, אבל דברים השתנו מ-1999

    כנערה השתתפתי בהפגנת הענק נגד בג"ץ. מאז עשיתי חשבון נפש ואני כבר לא רואה במוסדות הציונות אויבים, אבל הפוליטיקה מתעקשת להקשות עליי

     

    מלכי רוטנר (תמר עבאדי, מולימדיה ון ליר)
    מלכי רוטנר(תמר עבאדי, מולימדיה ון ליר)

    אחרי מערכת הבחירות, בעודי מתכווצת עוד צעד אחד לכיוון הבייס החרדי השבטי שלי, חזרתי 20 שנה אחורה, ל-1999. אני ילדה בת 14. אני באוטובוס שיצא מתל אביב ומשתרך בכניסה לירושלים יחד עם מאות אוטובוסים שהגיעו מכל ריכוז חרדי ברחבי הארץ. עלינו לירושלים למה שכונה לאחר מכן "הפגנת חצי המיליון". יום למחרת נצבעה העיתונות החרדית, היחידה שאליה נחשפתי באותה התקופה, בתמונה ממעוף הציפור: הכניסה לירושלים מלאה במאות אלפי חרדים שהגיעו למחות נגד פסיקת בית המשפט העליון. ואני מוטמעת היטב ביניהם. חלק בלתי נפרד.

     

     

    הרקע להפגנה מצד החרדים היו פסיקות ששינו את הסטטוס קוו בעייני דת: הקביעה שהפטור הגורף משירות בצה"ל שהוענק לבני ישיבות אינו חוקי (קביעה שהוליכה מאוחר יותר להקמת ועדת טל); הפסיקה שקבעה כי בתביעת גירושים על בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש על פי חוקי הכנסת ולא על פי ההלכה, ושורת החלטות המחייבות את המועצות הדתיות לאפשר לנציגי היהדות המתקדמת והיהדות קונסרבטיבית להצטרף אליהן.

     

    אני זוכרת בכי ותפילה. חרדה מפגיעה בקיום אורח חיים דתי במדינת העם היהודי.

    הרבה דברים קרו ב-20 השנים שחלפו. החברה החרדית גדלה לאין שיעור, ולפי ההערכות בשנת 2030 היא עומדת למנות כרבע מאוכלוסיית ישראל. ההגמוניה החילונית הלבנה שהקימה את המדינה ושלטה בה עשורים רבים החלה להיסדק. רב-תרבותיות השתלטה על המרחב.

     

    אבל קרו גם דברים נוספים. תמורות ותנועות בתוך החברה החרדית מאתגרות אותה מבפנים: חרדים שמעוניינים לקחת חלק מהישראליות, אך יחד עם זאת לשמור על זהותם; נשים שמדברות פמיניזם חרדי, זהיר ותוהה, עושות את צעדיהן הראשונים על דרכים שטוו פמיניסטיות ליברליות ודתיות, אך יחד איתן מייצר גם קול מקורי וברור.

     

    ממרומי גיל 34 אני בוחנת את הפסיקות שהתקבלו אי אז ב-1999 והוציאו את השבט שלי למחאה המונית מול בית המשפט, ואני תוהה היכן אנחנו ניצבים. הדיכוטומיות היטשטשה ופינתה את מקומה לגווני אפור. האם ביטול הפטור הגורף מצה"ל לבני הישיבות, על כל כשליו והטעויות שנעשו בדרך, היא לא מה שהחרדים "החדשים"/"הישראליים" מבקשים שוב ושוב?

     

    האם קביעה בענייני חלוקת רכוש בגירושין על פי חוקי הכנסת לא מנקה עוול היסטורי ולא צועדת צעד משמעותי במאבקן של הנשים הפמיניסטיות החרדיות וההלכתיות שאני חלק מהן? האם ייצוג זרמים נוספים ביהדות הם לא חלק מהמאבקים שלי ושל חבריי וחברותיי?

    כשה"שבט" החרדי גדל התרחבו גם השוליים. טעות חמורה תהיה להמשיך להסתכל עליו כמכלול הומוגני. הקמפיינים האנטי-חרדיים שנוהלו במערכת הבחירות החולפת, שדיברו במונחי שוק של בידול וייחוד, דחקו אותי ושכמותי, שכבר מזמן לא רואים במוסדות המדינה הציונית אויבים, בחזרה אל הבדלנות השבטית, נדרשים להגן על הזהות החרדית המותקפת שלנו.

     

    מדינת ישראל מרוטה ועייפה אחרי שנה של שתי מערכות בחירות רעות, ועוד אחת מוניציפאלית לא שקטה בכלל. העם אמר את דברו - דברים מבולבלים, תועים ושונאים. אלה לא היו מערכות בחירות משסעות יותר מאלו שקדמה להן, אבל הן היוו שלוש מערכות בתוך שנה, והשמיים עדיין כהים.

     

    הבייס שלי הותקף ואני שוב ילדה בת 14 בתוך קהל צפוף של 500 אלף חרדים, רואה פוליטיקאים חילונים מבועתים מילד שמכסה את עיניו בידו וקורא שמע ישראל, ושומעת את ה"שמע ישראל" שנזעק אז במחאה ההיא.

     

    חוסר הבהירות מבהיל ומרגיע אותי כאחד. לא היו מנצחים בבחירות האלו. כולנו מתכנסים בשקט ובענווה. מרכינים ראש, ואומרים "חטאנו".

     

    • מלכי רוטנר היא הכותבת היא פעילה חברתית חרדית, עמיתה במכון שחרית

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים