רוחניות לצד אמנות: בילינו לילה שלם במוזיאון תל אביב
יעל אבקסיס חילקה תהילים, ברי סחרוף חזר לפסקול של "קלרה הקדושה", שלמה בר הפגין רוח שטות והסדרנית שאלה שאלות קיומיות. במשך לילה שלם שוטטנו במוזיאון תל אביב באירוע "ספיריטואליזם" וחיפשנו רוחניות, בסוף מצאנו מוזיקה טובה ואירוע מושקע
במעבר בין הבניין הראשי לבניין החדש של מוזיאון ת"א, ישב בחור ליד שולחן ועליו קלפים הפוכים. "חצי שעה אני מחכה בתור", אמרה הגברת שבעוד רגע תזכה לבחור קלף ולשמוע מה העתיד צופן לה. על השלט שהוצב בסמוך לשולחן נכתב: "סאמי זיבק. קריאה בקלפים". קריאה בקלפים באמצע מוזיאון? על שום מה ולמה?
"ספיריטואליזם", זהו השם לו זכה האירוע שנוצר בשיתוף עם מועדון התדר, ככל הנראה בניסיון לחשוף את הקהל הצעיר למוזיאון תל אביב. זו לא הפעם הראשונה ששני המוסדות הללו משתפים פעולה, אולם הפעם הדגש היה על רוחניות.
כבר במבואת הכניסה למוזיאון הוקרן וידאו ארט מרשים ופסיכדלי שגרם לנו להבין שהגענו לערב מיוחד. נשמנו עמוק והתחלנו את המסע הרוחני במוזיאון. תחילה הרוח נשבה לכיוון האיזור המערבי והחדש. מעט לפני מקומו של סאמי זיבק, הקורא בקלפים, ניצבה לה סדרנית מטעם המוזיאון. גם לידה ניצב שלט, "התעוררתי או לא", נכתב בו. למרות השעה המאוחרת, הגברת נראתה די עירנית. מאחוריה חדר קטן, ובתוכו קבוצת אנשים שנעה לאיטה במעגלים. על רצפת החדר מתקן מתנפח ענק שנראה כנחש המסודר בצורה מעגלית. "את רוצה מזל?", שאלה אחת המשתתפות את הבחורה שעמדה לצידי. "כן. למה לא?". השואלת מיד הציגה את ידה, עליה עשרות חוטים אדומים. היא פרמה את הקשר של אחד מהם וקשרה על ידה של הבחורה. "אתה רוצה מזל?" שאלה אותי. "לא, תודה". השבתי. האם התעוררתי או לא? האם רוחניות היא חוטים אדומים ותנועה מעגלית? עוד מוקדם לדעת. השעה הייתה רק מעט לאחר השעה 21:00 והלילה עוד צעיר.
קורא בקלפים (צילום: רז גרוס)
ירדנו למטה והגענו למופע של גון בן ארי ומקהלת זולת. אל מול הקהל הרב, ניצב בן ארי, חמוש בגיטרה ובשירה שלעיתים הזכירה ראפ. מאחוריו עשרות אנשים. גברים, נשים, צעירים, מבוגרים. חדי העין יכלו לשים לב לרותם בר אור, סולן להקת האנג'לסי, ולענת מושקובסקי המעולה. אבל הפעם שניהם לא בפרונט, אלא כחלק ממקהלת הזולת. מאחוריהם קיר גבוה שעליו הוקרנו מילות השירים. זה רעיון מעולה - להגיע להופעה כשהמילים מול העיניים, יוצר הרגשה מיידית של חיבור. האנרגיות של בן ארי ומקהלת הזולת עשו את שלהם והלהיבו את הקהל הרב.
לאחר מכן הצטיידנו בבירה והתחלנו להתקדם לכיוון הופעתו של תומר ישעיהו. לצערנו, הוסבר לנו שאי אפשר להיכנס עם הבירה לגלריה בה מתקיימת ההופעה. בהמשך שמנו לב לכך שבחלקים רבים מהמתחמים שבהם נערכו הופעות, הרצאות ומיצגים, לא ניתן להכניס שתייה, דבר שקצת פוגם בחוויה. אז לאחר שנפרדנו מהבירה, הגענו להופעה. על רצפת החלל עליו ישעיהו ישב וניגן הונח פס לד, לעיתים מעוקל, שגרם לתחושה שישעיהו ומאזיניו נמצאים באי בתוך המוזיאון. השירים בניחוח ים תיכון הוסיפו לאווירה.
(צילום: רז גרוס)
באיזור השעה 23:30 בסופה של גלריית רפפורט, התקיים אירוע בו יעל אבקסיס סיפרה על החיבור שלה לספר תהילים. כלשצידה המוזיקאי אבטה בריהון, אבקסיס שיתפה את הקהל בפרקים נבחרים ואף חילקה ספרי תהילים לקהל.
האירוע השני שדרש להצטייד בכרטיס נוסף, הוא אירוע שהתרחש בפעם הראשונה. ברי סחרוף, יחד עם אורן לוטנברג ויונתן דסקל, חזרו לפסקול שיצר סחרוף לסרט "קלרה הקדושה" משנת 1996. כל הכרטיסים נמכרו שבועות קודם לכן, ולקראת חצות התור מחוץ לאודיטורים הלך והתארך. סחרוף, לוטנברג ודסקל נגנו את הפסקול, ומאחוריהם הוקרנה גרסה מקוצרת ודוממת של הסרט. לקראת סוף המופע, כשצלילי הגיטרה המוכרים הפותחים את "חם על הירח" החלו להתנגן, הקהל הגיב בהתלהבות. הביצוע הוא כמובן כפי שהופיע בפסקול הסרט - אינסטרומנטלי ומקוצר. אך בשיר שלאחר מכן, "ניצוצות", כבר זכינו לשמוע את קולו של סחרוף. השיר שסיים את ההופעה היה "הניצוץ" בביצועה של שרון רוטר, רק שהפעם סחרוף ביצע אותו בדרכו המופלאה.
הקרנה של "קלרה הקדושה" בליווי הפסקול(צילום: רז גרוס)
האירוע הוא ללא ספק נרחב ומושקע. צריך לציין שהתרחשו גם מגוון הרצאות שנבצר מאיתנו לבקר בהן בגלל חוסר היכולת להיות בכמה מקומות בו זמנית. לא בטוח שאפשר לאפיין את הקהל שהגיע. היו שהגיעו מ"צד" התדר והיו שהגיעו מ"צד" המוזיאון. בדרך כלל מייחסים חשיבות לקהל הצעיר שנחשף לאמנות שבמוזיאון, אך חשוב לציין שגם הקהל הפוקד את המוזיאון בדרך קבע, נחשף בערב הזה למוזיקה חדשה ולאמנים חדשים. כמובן שהאירוע חשף גם את הצעירים לאמנות המוצגת במוזיאון, אך לא ברור אם הם יחזרו אליו, או שהם הגיעו רק בגלל הרוח.
לפנייה לכתב/ת 
ברי סחרוף
צילום: רז גרוס
מומלצים
