הלקח מהבגידה של טראמפ בכורדים
לא סביר שארה"ב תתהפך עלינו כבר מחר, אבל האירועים האחרונים מחייבים לזכור שהאינטרסים שלה באים והולכים. גם בדיעבד, בן גוריון צדק
(צילום: AFP, אלי מנדלבאום)
בישראל אוהבים להשתמש בביטוי הזה, וילה בג'ונגל. זה מסדר לנו את החיים. אנחנו בפנים, בווילה, הם בחוץ, בג’ונגל. אנחנו בטוחים שאם נסגור את החלונות והדלתות מספיק חזק ונפעיל מזגן - נשכח איפה אנחנו חיים. אבל זה לא עובד יותר ובשבוע החולף קיבלנו הוכחה ניצחת חכך שלא רק הווילה היא שלנו – עם הטכנולוגיה, ההייטק והתרבות המערבית - אלא גם הג'ונגל מסביב הוא שלנו ואנחנו שלו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מעשה הבגידה של ארה"ב בכורדים חדר את קירות הבית וחייב להוציא אותנו משלוותנו. יש לו משמעויותיו מפליגות מעבר להחלטה כזו או אחרת של הנשיא דונלד טראמפ. נטישת הכורדים, אחרי ששירתו כל כך טוב ובדם יקר את האינטרסים של מדינות המערב בכלל ושל ארה"ב בפרט, היא דבר שאנו חייבים להפנים היטב.
כמו הכורדים, גם אנחנו מיעוט במזרח התיכון. לא סתם הטיף דוד בן גוריון בשעתו לברית של המיעוטים הלא-ערביים באזור. הוא הבין שזה יהיה המחנה שיוכל לאזן את הכוח והגודל של הערבים מסביב. ישראל הגשימה במידה מרובה את החזון הזה, קשרה קשרים עם המיעוט הכורדי ועם המיעוט הדרוזי ועם הנוצרים בלבנון. בשלב מסוים היא אפילו קיימה משולש אסטרטגי עם איראן וטורקיה, משולש שקרס בסופו של דבר.
המיעוט היהודי השכיל להקים מדינה, אבל בכל מאבקיו, להוציא אחד, מלחמת קדש, היה לבד. במלחמת קדש, אחרי ה"ברית" בינינו לבין צרפת ואנגליה, שבמהלכה כבשנו חצי מהאי סיני, נאלצנו לסגת בבושה גדולה בלחץ אמריקני תקיף. צרפת שבה ונטשה אותנו לפני מלחמת ששת הימים ושלחה אותנו להילחם לבד. ארה"ב ליוותה אותנו מרחוק בימים הקריטיים של מלחמת יום הכיפורים ורק לקראת סופה הגבירה את הרכבת האווירית, הופיעה כמתווכת (הנרי קיסינג'ר) וסייעה להשגת הפסקת אש, להפרדת כוחות ולבסוף שלום. תודה גדולה לה על כך, צריך לומר.
לאחרונה דובר על ברית הגנה בין ישראל וארה"ב. הרעיון יפה, ואף שעלה רק לצורכי בחירות, לא הייתי דוחה אותו. אפשר בהחלט שהקו הראשון של הישרדות באזורנו יתבסס על בריתות ועל קשרים גלויים וסמויים עם מדינות שכנות, אבל מעבר לקו הזה, מסתתר הקו השני והוא נכון עכשיו כפי שלא היה נכון מעולם: מדינת ישראל חייבת להשתית את קיומה וביטחונה על עוצמתה בלבד. רק כך היא תשרוד ורק כך תפחית הסיכון שמישהו ינטוש אותה בעת מבחן.
סביר שטראמפ לא יתהפך עלינו מחר או מחרתיים, ולמרות הצהרותיו ("חבל שנכנסנו למזרח התיכון"), עדיין יש כוחות גדולים בקונגרס, בממסד הביטחוני-מודיעיני ובדעת הקהל התומכים בישראל, מעריכים את מעמדה האזורי ומוכנים לסייע לה. אבל הניסיון הכורדי מלמד שהכל עלול להשתנות פתאום. אינטרסים באים והולכים.
בימים האלה, כשאנו מביטים אחורה לאיומה במלחמות ישראל, אנו זוכרים שזה העוגן העיקרי שאפשר להישען עליו.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופסור אורח מטעם מכון ישראל באוניברסיטת אמורי באטלנטה. שימש בעבר כחבר כנסת וכדובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר נחמן שי
צילום: ג'ורג' גינסברג
מומלצים
