שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מונוגמיה או פוליאמוריה? קרב הזוגיות הגדול

    ד"ר מאשה הלוי סבורה שמערכות יחסים מונוגמיות מבוססות על פחד מאובדן שליטה, בעוד ד"ר מירב רוט טוענת כי המתנה הטמונה במונוגמיה היא גדולה ובעלת ערך גבוה בהרבה. לאיזו עמדה אתם הכי מתחברים? תשפטו בעצמכם

    איור של זוג  (צילום: Shutterstock)
    לאהוב רק אותך או לפתוח את הלב?(צילום: Shutterstock)

    בטור הקודם שיתפתי אתכם בעניין פליטת הפה הפרודיאנית שיצאה לי בעיצומה של תוכנית הרדיו שהקלטתי. צמד המילים "חילופי זוגות" שנאמרו במקום "חילופי עונות" הקפיצו עליי לא רק את אשתי, ששבוע שלם לא דיברה איתי, אלא גם את כל מי שפגש אותי מאז ברחוב או באירוע. כולם שאלו אותי בקריצה "מה שלום חילופי הזוגות?", והיו תלמידים שאף הגדילו ראש ושלחו לי מיילים לבירור דעתי בסוגיה. אם כבר פליטת פה, אז לפחות שתהיה לימודית ויעילה.

     

    עוד בנושא:

    אהבה עצמית ודרכים לנצח את הקנאה

     

    כך נפתח לו דיון מרתק בנושא "פוליאמוריה מול מונוגמיה", ומאחר ואיני בעלת דיעה או ניסיון בנושא, בחרתי השבוע לצאת מהנימה האישית שבה אני כותבת לכם מדי שבוע, ולהביא אוטוריטות מבריקות, אמיצות וחכמות, בעלות דעות שונות לכאן ולכאן, ולתת להן את הבמה. ד"ר מאשה הלוי היא מאמנת ומגשרת, מחברת הספר "לחיות פתוח" ותומכת פוליאמוריה אקטיביסטית. ד"ר מירב רוט היא פסיכואנליטיקאית, ראש החוג לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ומחברת הספר "מה קורה לקורא? התבוננות פסיכונאליטית בקריאת ספרות", שמבחינתה מונוגמיה היא לא פחות ממתנה שקיבל המין האנושי.

     

    מאשה ומירב מייצגות שני צדדים מנוגדים לכאורה, אף על פי ששניהם מייצגים את אותו מטבע. אין כאן טוב או רע, שחור או לבן, יש כאן בעיקר רגשות, והרבה מהם. זכרו גם כי כל אחד מכם הוא "הסמכות" היחידה לבחור מה נכון עבורו ומה עושה לו טוב. אל תתפתו להיכנס למקומות שלא עושים לכם נעים רק כי בן הזוג רוצה, וגם אל תדחיקו ותתנגדו בתוקף, רק כי עוד לא יצא לכם לחקור את הנושא.

     

    מאשה למשל, סבורה שהפכנו את הזוגיות שלנו למעין אל מודרני. "זהו אל שכולנו עבדים שלו, סוגדים לו ועורכים לו טקסים", היא אומרת. "הגענו למצב שבו אנחנו עובדים את הזוגיות, מקריבים לה קורבנות, כשבעצם המטרה של הזוגיות היא לשרת את האדם ולא ההפך". התפישה הפוליאמורית אותה היא בחרה כדרך חיים, באה בעצם לשחרר אותנו מ"כבליו" של אותו אל מודרני, בהתבסס על ההנחה שכולנו ישויות אוטונומיות, בני אדם שלמים שיש להם זכות מלאה על גופם, מיניותם והעולם הרגשי שלהם.

     

    או במילים אחרות, אי אפשר לכפות עלינו תבניות קולקטיביות שלא מתיישרות עם ההנחה הזאת, כמו התבנית המונוגמית, לתפישתה, שהיא תבנית נדירה בטבע ואולי אפילו מנוגדת לטבעו של ההומו-ספיאנס. מאשה סבורה כי הפחד האנושי, שמהווה מנוע ללא מעט בחירות ותהליכים שאנחנו עושים בחיים, מוביל להיאחזות, היצמדות ותחושת שליטה, שהיא אינה אלא אשליה. לדבריה, מחקרים מראים כי ככל שאדם חי בתחושת פחד, כך הוא זקוק יותר לשליטה, הופך רכושני וקנאי יותר ומנסה להיאחז בדברים חיצוניים על מנת להשיב לעצמו את תחושת הביטחון, בעוד אלא רק מגבירים את מעגל ההזדקקות ואת חוסר הביטחון שהוא מרגיש.

     

    "ברגע שאנחנו חושבים שבן או בת הזוג שלנו מחויב לנו עד קץ הימים, אנחנו בעצם מזינים את אותה אשליית שליטה שהנה, יש לנו משהו 'קבוע ובטוח' בחיים שלנו, וזה רחוק מהאמת", היא אומרת. "חשוב לזכור כי אין לנו באמת שליטה. כשאנחנו נאחזים בכך אנחנו מקבעים את תחושת 'המובן מאליו', מרגישים שהמערכת המונוגמית מבטיחה את היותו של בן הזוג לצדנו לעד. מעבר לכך שהתפישה הזאת חוטאת לאמת", היא טוענת, "תפישה זו מובילה לאחד מחסמי התשוקה הגדולים ביותר בזוגיות - תחושת המובן מאליו, שיכולה לכבות כל גץ של תשוקה שהצליח לבעור".

     

    זאת הסיבה שהבחירה במערכת פוליאמורית לתפישתה, מעניקה לנו הכרה עמוקה במה שיש לנו. אנחנו לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, אנחנו לומדים להעריך ואפילו קצת לקנא - במובן החיובי של המילה, ומתייחסים לקנאה כאל דלק והשראה למערכת הקיימת שלנו. "ברגע שאנחנו מתחברים להכרה הכנה והעמוקה של התחושות הפנימיות שלנו, אנחנו מתחברים יותר לעצמנו ולאמת הפנימית שלנו", היא מסכמת. "ככל שנברח מהן, נמצא עצמנו חיים מתוך הדחקה ושקר פנימי".

    מאשה הלוי (צילום: מיכל בנדק)
    ד"ר מאשה הלוי(צילום: מיכל בנדק)
     

    ד"ר מירב רוט, מצידה השני של התודעה שלנו, מבינה לגמרי את הסיבות לבחירה הפוליאמורית, אך טוענת כי המתנה הטמונה במונוגמיה היא גדולה ובעלת ערך גבוה בהרבה. כפסיכואנליטיקאית, היא מחזירה אותנו היישר אל אותם רגעים של התחלה, אל מערכת היחסים שלנו עם ההורה המטפל. "אחת הלמידות המשמעותיות שלנו ממערכת היחסים הראשונה שלנו עם האם, היא התובנה כי היא תמיד שם עבורנו גם כשאנחנו לא במיטבנו. יש שם קבלה טוטאלית, אהבה מוחלטת, אחדותית", אומרת רוט. 

     

    "אנו נידונים להתגעגע לגן העדן האחדותי של הינקות"

    בעוד מאשה מחזירה אותנו לטבע, ומסבירה כי מערכת מונוגמית אינה קיימת שם, ד"ר רוט מציינת כי הגור האנושי, בשונה מכל הגורים האחרים, הוא ייחודי מאחר שהוא נולד למצב של חוסר אונים ותלות מוחלטת. אם לא יטפלו בו, הוא לא ישרוד, והעובדה הביולוגית הישרדותית הזאת היא מגנט רב עוצמה ליצירת קשר, כמו גם למחויבות בין התינוק להוריו. "מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ממשיכת דרכו של פרויד, ומי שבעצם המציאה את שיטת הטיפול בילדים, אומרת שהרצון לקשר הזה, למחויבות הטוטאלית הזאת, נמשך עד סוף החיים שלנו", אומרת רוט. 

     

    "אנחנו נידונים להתגעגע לגן העדן האחדותי הזה של הינקות, מקום שבו אנחנו מטופלים באהבה, נענים לכל צורך, מובנים ללא מילים ואהובים מעצם היותנו", היא אומרת. את המקום הזה, היא מסבירה, נשאף לשחזר במהלך חיינו, וזאת למעשה הכמיהה האנושית המתבטאת במונוגמיה, שהיא בלעדיות על האינטימיות הרגשית כמו גם המינית, שהיא בעצם ההתפתחות הטבעית שלנו.

    פריידי מרגלית וזוגתה (צילום: מילי סדנאות השראה צילום)
    פריידי מרגלית וזוגתה. "להסתכל על האישה שאיתי ולראות את הדבר שתמיד ייחלתי לו"(צילום: מילי סדנאות השראה צילום)
     

    ד"ר רוט מציינת שצריך להבין שהקושי בזוגיות, שעלול להביא אותנו לא פעם למשברים, בגידות או לחלופין לחפש אלטרנטיביות זוגיות אחרות, הוא אף פעם לא קשור לבן הזוג שלנו, אלא תמיד לקשיים שיש לנו בתוך עצמנו. "בני הזוג שלנו מהווים בבואה עבורנו למה ש'לא בסדר' בחיים שלנו, ואז התגובה המיידית שלנו היא להדוף אותם, כי הם מייצגים את אותו 'חוסר מושלמות' פנימי שלנו", היא אומרת. "אז יכול להיות שאנחנו הולכים מהר מדי, רצים לחפש בחוץ כמו שלמדנו בעולם הצרכני שלנו, מנסים לחפש את האושר מעבר לפינה, בזמן ששכחנו שהתשובה היא בפנים", היא טוענת. "בסופו של דבר, גם בגידות או ניהול מערכת יחסית פוליאמורית גובות מאיתנו לא מעט משאבים, אז למה שלא נשקיע את האנרגיה הזאת במה שכבר יש לנו?"

    ד
    ד"ר מירב רוט. למה שלא נשקיע במה שכבר יש לנו?(צילום: אוסף ביתי)
     

    מונוגמיה אהובתי

    הן שתיהן יפות, חכמות, משכילות וצודקות. אין כאן באמת שאלה של נכון או לא נכון, של טוב יותר או פחות. כל ההגדרות הללו, שעל פניו יכולות להיחוות עבורנו כניגודים מוחלטים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת, הן לא יותר מקולות פנימיים בתוכנו. אם "נפשיט" לרגע את ד"ר הלוי וד"ר רוט מהתפקידים שנתנו להן במוחנו, נגלה שהקולות של שתיהן מתקיימים בתוכנו, גם הקול הפלרטטן וגם הקול השמרן.

     

    כך או כך, אל תשפטו את עצמכם, ואל תדחיקו. מנגד, גם אל תמהרו להיכנס למקומות שלא בטוח שתדעו איך לצאת מהם. ובאשר לבחירה שלי? לקראת השנה החדשה חתמתי שוב, ובשמחה גדולה יש לציין, על ההסכם הבדואי שלנו (לה מותר תחת נסיבות מקלות, ולי אסור אפילו לרצות), תוך כדי שאני משאירה לעצמי את הזכות להשתנות.

     

    ואתם, במקום לכעוס, לקנא, להיעלב, להלקות את עצמכם, להאשים או להתקרבן, קחו לעצמכם רגע זוגי כזה, הסתכלו עמוק-עמוק בעיניים של זה שאהבה נפשכם, ותגלו שרגע כזה של היזכרות טהורה יספיק לכם כדי לקבל את כל התשובות ולגשר בין שלל הקולות. כשאני מסתכלת בעיניים של האשה שאיתי, אני רואה את הדבר שתמיד ייחלתי לו ואפילו לא ידעתי שאני מייחלת לו. הו, מונוגמיה אהובתי.

     

    פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים