שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הלך לעולמו איש ימין שתמך בבג"ץ ובמיעוטים
    כליברל שגדל על תורת ז'בוטינסקי, השופט מאיר שמגר לא ראה סתירה בין "דמוקרטית" לבין "יהודית". הוא גם היה, רחמנא ליצלן, אקטיביסט

     

    מאיר שמגר (צילום: אלעד גרשגורן)
    מאיר שמגר(צילום: אלעד גרשגורן)

    בייחוד בימים אלה חשוב לעמוד על משנתו הדמוקרטית-ליברלית של נשיא העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, שהלך לעולמו ביום שישי. דווקא כמי שהיה מזוהה כאיש אצ"ל, רוויזיוניסט שגדל על תורת ז'בוטינסקי, חשוב להכיר עד כמה עלתה השקפתו בקנה אחד עם ערכים ליברליים-דמוקרטיים, שבימינו מזוהים שלא בטובתם עם "מחנה השמאל", אף שלא סתרו כהוא זה את העמדה הציונית, הלאומית, השמרנית והנצית המובהקת של מנהיג בית"ר.

     

     

    שמגר לא ראה סתירה בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, לבין הצורך להיות מחויבת לשוויון זכויות מלא למיעוטים לכל האזרחים בחיים בקרבה. "אין זה אף פעם מיותר לשוב ולהדגיש כי היסוד היהודי והיסוד הדמוקרטי אשר בתוך עיקרינו מורים, שניהם, כי חובה לכבד זכויותיו של כל מי שחי עמנו, כמיעוט לאומי או דתי, כאורח לשעה כעובד לתקופה או בנסיבות אחרות כלשהן", כתב.

     

    הוא ראה בשמירה על זכויות אדם ערך ראשון במעלה והיה זה שקיבל את ההחלטה לא להתנגד לכך שתושבי השטחים יוכלו לעתור לבג"ץ ולקבל סעד כנגד המדינה לאחר 1967. כשופט עליון הדגיש במיוחד את חופש הביטוי כערך עליון שהכרחי לביקורת על השלטון במדינה דמוקרטית.

     

    שמגר הבין היטב את תפקידו הייחודי של בית המשפט בישראל כמגן הפרט והמיעוטים וכמי שאחראי בין היתר על שמירת ההיבט "המהותי" שבדמוקרטיה, שאיננה רק "שלטון הרוב", כפי שטוענים היום אלה הסבורים שעצם הביקורת השיפוטית מנוגדת לו.

     

    הוא גם היה מודע לאיומים הקשים על מוסד זה, שבימינו מתגברים והולכים: "דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, אלא גם שמירה על זכויות הפרט בכלל וזכויות המיעוטים בפרט, ובית המשפט הוא המבצר של הדמוקרטיה הישראלית. רק הוא לבדו יכול להציב גבולות לשלטון, כל שלטון שהוא, מפני סחרחורת הכוח. לכן אין פלא שנשמעים קולות המבקשים לקצץ את כנפיו. זו סכנה לחירויות, משום שבית המשפט הוא המוסד היחיד שהאזרח, כל אזרח, יכול לפנות אליו אם הוא חש שנפגעה אחת מחירויותיו".

     

    מאיר שמגר הלך לעולמו    (צילום: מוטי קמחי, אלעד גרשגורן, רמי זרנגר, גבריאל בהרליה, יונתן בלום, זום77, מארק ניימן- לע"מ)

    מאיר שמגר הלך לעולמו    (צילום: מוטי קמחי, אלעד גרשגורן, רמי זרנגר, גבריאל בהרליה, יונתן בלום, זום77, מארק ניימן- לע"מ)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אף שהמהפכה החוקתית מיוחסת תמיד לאהרן ברק, נוטים לשכוח כי שמגר חתום גם הוא על בג"ץ בנק המזרחי מ-1995, כאשר פסק כי לבית המשפט סמכות לפסול חקיקה של הכנסת, על סמך חוקי היסוד מ-1992.

     

    עוד טרם המהפכה החוקתית תרם שמגר תרומה מכריעה לשמירה על שלטון החוק בכך שהרחיב משמעותית את זכות העמידה של עותרים ציבוריים בפני בית המשפט, ובכך פתח את הדרך לעתירות שעסקו בנושאים רבים שעל סדר היום הציבורי. "אוסיף מספר מילים על תפישת היסוד, המונחת ביסודה של הרחבת זכות העמידה", כתב. "הרחבת הזכות נבעה מן הרצון לשרש תופעות של פגיעה בשלטון החוק ויחד עם זאת להרחיב את זכותו של האזרח מן השורה להעלות בפני בית המשפט תופעות פסולות, הלוקות בחוקיותן ופוגעות בכל אזרח בתור שכזה או בחברתנו, בתדמיתה, ביעודה ובטהרתה".

     

    אף שלא הואשם כ"אקטיביסט", שמגר בהחלט היה גם כזה, ולא התבייש בכך: "אחד מתפקידיו החשובים של בית המשפט הוא להשרות על הציבור ערכים, ואי אפשר לעשות זאת בנרפות ובהשלמה עם המצב, בלי להיות אקטיביסט, בלי לעצב גישה עצמאית שאתה רוצה להקנות לציבור. בית משפט אקטיביסטי הוא זה שנכון להפעיל את סמכויותיו. בית משפט שאינו מחפש מוצא איך לחמוק מהחלטה, אלא משתתף בעיצוב דמותה של המדינה".

     

    שמגר היה ביטחוניסט מובהק, לאומי-ליברל במלוא מובן המילה. מורשתו המשפטית חייבת להמשך, ואסור שירדו לטמיון ההישגים בתחום שלטון החוק וזכויות האדם מתקופתו.

     

    • ד"ר עמיר פוקס הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים