על עוצמה ורגישות

בכל אחד מתפקידיו המרכזיים – הפרקליט הצבאי הראשי, היועץ המשפטי לממשלה, שופט בבית המשפט העליון ונשיא בית המשפט העליון – תרם מאיר שמגר תרומה נכבדה ביותר, הן לעיצוב התפקיד והן לעיצוב המשפט הישראלי. למרות השנים הרבות שחלפו מאז יצא לגמלאות, השפעת דרכו, החלטותיו ופסיקותיו ממשיכים ללוות את מערכת המשפט ואת המדינה כולה, וחותמו יישאר איתנו לדורות.

על מאיר שמגר ניתן לכתוב ספרים רבים. מטבע הדברים, שורות אלה משקפות רק מקצת מפועלו ושופכות אור רק על כמה נקודות במעשיו ובאישיותו, שבעיניי שלי ראויות במיוחד להאירן בזרקורים .

זכיתי להכיר את מאיר שמגר כשכיהן כיועץ המשפטי לממשלה, תחילה בהיותי מתמחה אצל ד"ר מישאל חשין, אז ראש מחלקת הבגצ"ים, ובהמשך כפרקליטה בפרקליטות המדינה ובעיקר במחלקת הבגצ"ים. הופעתי בפניו כשמונה לשופט בבית המשפט העליון, וכיהנתי כשופטת בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בירושלים במשך כל שנות כהונתו כנשיא בית המשפט העליון.

החלטה שהטביעה חותם לדורות קיבל שמגר בהיותו היועץ המשפטי לממשלה. הוא קבע שאין להגן בבית המשפט הגבוה לצדק על החלטות בלתי חוקיות של משרדי הממשלה ואף של השרים העומדים בראשם. דוגמה לכך היא פרשת הלן זיידמן, אישה לא יהודייה שהגיעה ארצה כתיירת בשנות ה־60, הכירה ישראלי חבר קיבוץ, נישאה לו והתגיירה גיור רפורמי. כשביקשה להירשם כיהודייה במרשם האוכלוסין, משרד הפנים סירב, וזיידמן עתרה לבג"ץ. שמגר סירב להגן על עמדת משרד הפנים, ואמר כי בנסיבות העניין אין להתנגד לבקשתה של זיידמן להירשם כיהודייה, וזאת על אף הודעת המפד"ל שהכרת בית המשפט העליון בגיור הרפורמי תביא לידי פירוק הממשלה.

ברוח עמדתו זו, שאין מגינים על כל החלטה שלטונית בלי בדיקה אם הרשות פעלה כחוק, חינך אותנו, פרקליטי מחלקת הבג"צים, ומסורת זו היא נחלתם של היועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו אחריו, ושל פרקליטות המדינה מאז ועד היום.

לסירוב להגן בבג"ץ על עמדה בלתי חוקית נודעת חשיבות רבה. הידיעה שלא כל החלטה תזכה לגיבוי משפטי, יש לה השפעה מרסנת על החלטותיהם של שרים, של פקידים בכירים ושל מנהלים אחרים בשירות הציבורי. לימים התפתח מנהג של קדם בג"ץ - הליך בו נעשית פנייה מוקדמת לפרקליטות לפני הגשתה של עתירה בטענה שהחלטת הרשות אינה חוקית. לא אחת הביא הדבר לידי שינוי בהחלטת הרשות, גם בלא צורך בהגשת עתירה.

תפיסתו של שמגר הייתה שהיועץ המשפטי לממשלה ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, ולכן אין בידי שר המשפטים, או בידי כל גורם אחר ברשות המבצעת, אפשרות חוקית ליטול את סמכויותיו. תפיסה זו חלחלה אלינו, פרקליטי מחלקת הבג"צים, שראינו עצמנו כידו הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה שתפקידו להגן על האינטרס הציבורי, על המדינה, על אזרחיה ותושביה, ובראש ובראשונה על שלטון החוק.

החלטה חשובה אחרת של שמגר בהיותו היועץ המשפטי לממשלה הייתה שאין לטעון בפני בית המשפט הגבוה לצדק שתושבי השטחים המוחזקים אינם יכולים לעתור לבג"צ. בכך נסללה הדרך לעתירות הרבות שהוגשו במהלך השנים נגד המפקד הצבאי ופקודיו, אך גם נגד הממשלה. ההחלטה ניתנה בסמוך למלחמת ששת הימים עם תחילת כהונתו של שמגר כיועץ המשפטי לממשלה, מתוך ראייה רחבה וארוכת טווח. מאז חלפו למעלה מחמישים שנה. קשה לתאר מה היה קורה אלמלא אותה החלטה, וכיצד זכויותיהם של תושבי השטחים המוחזקים היו הופכות למרמס.

זכיתי לעבוד עם שמגר מקרוב בתקופתו כיועץ משפטי לממשלה. הוא היה איש עבודה, מגיע למשרד ראשון ויוצא אחרון. היינו מאוד מקפידים להגיע לא אחרי שמונה בבוקר. שמגר, שכבר היה במשרד, היה מתחיל לחפש בשמונה את העובדים שנזקק להם, וזה היה מביך למדי להגיע למשרד בשמונה ושלוש דקות ולשמוע מהמתמחה שבדיוק היועץ המשפטי חיפש אותי. שמגר היה צנטרליסט והקפיד על הפרטים הקטנים. עקבנו בהשתאות איך השתלט במהירות על תחומי משפט חדשים ועל נושאים שלא עסק בהם בעבר ולומד כל דבר מאלף. בחלק מהתיקים הוא דרש לדווח לו על כל מהלך משפטי. התיקים היו יורדים מקומת הפרקליטות לקומת היועץ המשפטי ותמיד חוזרים בו ביום, חתומים. הוא לא השאיר למחר עבודה על שולחנו. לימים, כשהיה כבר נשיא בית המשפט העליון, ורעייתו המנוחה ואם ילדיו גאולה חלתה במחלת הסרטן שבסופו של דבר הכריעה אותה, הוא היה עוזב את בית המשפט לשעות ארוכות ויוצא לבית החולים לסעוד אותה ולחזק את רוחה.

את מבנה בית המשפט העליון שהוקם בתקופתו בתרומת יד הנדיב עיצב לפרטי הפרטים. לימים, כשהצטרפתי למשפחת שופטי בית המשפט העליון ושמגר כבר היה בגמלאות, לא אהבתי את גובה במת השופטים באולמות של בית המשפט העליון. סברתי שהגובה הניכר מספסלי עורכי הדין והקהל משדר ריחוק. רק כעבור זמן הבנתי שלא כך הם פני הדברים. באוטוביוגרפיה שלו, שיצאה לאור ב־2015, הסביר שמגר את תכנון האולמות. ממקום מושבו הגבוה רואה השופט את כל באי בית המשפט. בהביטו על המתדיינים ועל הקהל, השופט כמו מאותת לכל אחד ואחת: אני רואה אותך, אני שומע אותך. לא ריחוק נועדה הבמה הגבוהה להקרין, אלא דווקא קירבה. התבוננתי מחדש במתדיינים באולם אחרי קריאת הדברים, וירדתי לסוף דעתו. בזכותו של שמגר, וכמובן בזכותה של יד הנדיב, התברכנו בבית משפט עליון שהוא גם יפהפה וגם פונקציונלי; בית משפט שבו רבים יכולים לצפות מקרוב בהליך השיפוטי מקרוב, ושניתן לקיים בו הדרכה לקבוצות ולבקר במוזיאון בתי המשפט הממוקם בתוכו. כל אלה הם נדבכים חשובים בחינוך לדמוקרטיה.

שמגר היה נשיא בית המשפט העליון משך תקופה ארוכה. כמו בתפקידיו הקודמים, ביסס שמגר את תפקיד הנשיא ומיסד אותו, כמי שעומד בראש מערכת המשפט כולה ומנהיג אותה. תפיסתו זו זכתה לחיזוק שנים רבות לאחר פרישתו, כאשר פסק דין של בית המשפט העליון בעניין נוהל דחיות שהוציא הנשיא גרוניס למערכת המשפט הותקף בעתירת עורך הדין מיכאל שרון בטענה של חוסר סמכות. בית המשפט דחה את העתירה ובהחלטתו עמד על מעמדו של נשיא בית המשפט העליון כ"מנהיגה המוסדי של מערכת בתי המשפט", ובכך נתן גושפנקא לאופן שבו עיצב הנשיא שמגר את מערכת בתי המשפט. אנו, הנשיאים שבאו אחריו, כבר צעדנו בדרך סלולה.

פסקי הדין של שמגר בבית המשפט העליון גיבשו עקרונות יסוד לשיטת המשפט. קצר המצע ובחרתי להזכיר מכל אלפי פסקי הדין שכתב את פסק הדין בפרשת בנק המזרחי, שהוא בעיני פסק הדין החשוב ביותר של הדור השני של שופטי בית המשפט העליון. את פסק הדין המרכזי בעניין זה כתב הנשיא בדימוס שמגר במסגרת שלושת החודשים שלאחר הפרישה, שבהם יכול שופט לכתוב פסקי דין בתיקים שישב בהם לפני פרישתו. פסק דינו של שמגר קבע שחוקי היסוד נמצאים במדרג נורמטיבי גבוה יותר מחוקים רגילים, וכי לבית המשפט סמכות לבטל חוקים העומדים בסתירה לחוקי היסוד הקובעים את זכויות האדם, ובכך נסללה הדרך להגנה על זכויות האדם. אכן, הנשיא שמגר הוא הוא אביה של מה שכונה המהפכה החוקתית.

הנשיא שמגר היה שופט ללא חת. בזכות היושרה, דבקותו באמת ובצדק, העמידה האיתנה, האיזון בפסיקותיו והשמירה על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, זכה שמגר לאמון הרשויות והעם כאחד. החלטותיו השונות ופסקי הדין שנתן יהיו איתנו תמיד.

אני משתתפת בכאבם של הרעייה מיכל, הילדים ענת, רם ודן, ובני משפחותיהם.

יחסר לי מאיר, המורה והחבר.