שתף קטע נבחר

"'חומריו האפלים' לא הייתה נוצרת בלי 'משחקי הכס'"

רגע לפני שסדרת הדגל החדשה של HBO עולה בישראל, פגשנו את יוצרי התוכנית וכוכבי הסדרה, שמבהירים כי למרות התכנים האפלים - "אין סיבה שילדים לא יוכלו לצפות בה". בריאיון ל-ynet הם מספרים למה הספרים של פיליפ פולמן רלוונטים היום לא פחות מהשנה בה נכתבו, איך משחקים לצד חיה מדברת שבכלל לא קיימת, ולמה אין מקום להשוואה עם "משחקי הכס"

"חומריו האפלים", הסדרה החדשה של HBO בהפקה משותפת עם ה-BBC, היא עיבוד לסדרת ספריו המצליחים והמאתגרים של הסופר פיליפ פולמן, העוסקים בנושאים אפלים וכבדים - בערך כמו התקציב של הסדרה - תחת ערך פנטזיה. היא מגוללת את סיפורה של ליירה היתומה בת ה-12 (בגילומה של דפני קין, "לוגאן"), שגדלה בג'ורדן קולג' שבאוקספורד מאז שהושארה שם כתינוקת על ידי דודה, עזריאל (ג'יימס מקאבוי). מאז, היא מעבירה את ימיה בשיטוט ברחבי הקולג' ובניסיונות יומיים להבריז משיעורים.

   

 

"חומריו האפלים" מתרחשת ביקום דומה לשלנו עם מספר הבדלים משמעותיים: החברה נשלטת על ידי המג'יסטריום - גוף דתי קשוח במיוחד, וכל אדם מלווה תמיד בחיה המכונה דמון, שהיא התגלמות הנפש שלו. ליירה והדמון שלה פן (בקולו של קיט קונור), חולמים לצאת יחד עם עזריאל למסע לצפון המושלג בו ניתן למצוא דובי ענק לובשי שריון וכנראה גם פורטלים לעולמות אחרים. "הצפון הוא לא מקום לילדים", אומר לה עזריאל, אבל מסתבר שגם אוקספורד לא. ילדים קטנים נעלמים, נחטפים על ידי אכלנים (קבוצת פושעים), וכזה הוא גם גורלו של רוג'ר, חברה הטוב של ליירה. לאחר חטיפתו, מגיעה לאוקספורד גברת קולטר, אקדמאית יפה ומתוחכמת, שמתעניינת בליירה ומשכנעת אותה לנסוע איתה ללונדון על מנת למצוא את רוג'ר. לפני שהיא עוזבת, מקבלת ליירה מידיו של מנהל הקולג', מעין מצפן קטן ש"אומר את האמת". הצופים בסדרה יעקבו אחרי מסעה של ליירה בניסיונה להציל את העולם, אולם גם אחרי מסע ההתבגרות העצמית שלה.

 

מתוך
דפני קין בתפקיד ליירה. מתוך "חומריו האפלים"(צילום: HBO)

מתוך
לכל אדם יש דמון (חיה) שמלווה אותו(צילום: HBO)
במפגש עיתונאים מצומצם שהתקיים בלונדון לרגל עליית הסדרה בישראל (ביום ג' ב-yes, HOT וסלקום TV), הבהירו יוצריה ג'יין טרנטר וג'ק ת'ורן (המפיקה והתסריטאי בהתאמה) כי הם נשארו נאמנים מאוד ליצירתו של פולמן. "הספרים של פולמן הם ספרי מופת והיה לנו חשוב שלא להרוס יצירה מושלמת. מה שניסינו לעשות עם האדפטציה הוא הדבר שפיליפ אמר שהוא עשה עם הספרים", אומרת טרנטר, שבמשך שנים שימשה כראש מחלקת התוכן של ה-BBC. "הוא כתב ספרים למבוגרים שילדים יכולים וצריכים לקרוא, ואנחנו עשינו טלוויזיה למבוגרים שילדים יכולים וצריכים לראות".

 

"הסדרה נקראת 'חומריו האפלים' ויש בה הרבה אפלה", ממשיכה טרנטר, "אבל אין סיבה שילדים לא יוכלו לצפות בה. מניסיוני, ילדים אוהבים אתגר ואוהבים לדבר בבית הספר על הדברים שראו יום לפני. אני מקווה שילדים בכל העולם ידברו על הדברים המפחידים והלא מפחידים שהם רואים בסדרה שלנו".

 

גם לת'ורן יש עבר מכובד בהוליווד. מי שהיה חלק מצוות הכותבים של 'חסרי בושה" ו"גלי", עיבד את הספר "פלא" למסך הגדול ואף אחראי על העיבוד הבימתי של "הארי פוטר והילד המקולל", ולקח על עצמו להפוך את הספר הראשון בטרילוגיה של פולמן, "המצפן הזהוב" לתסריט - אמר שהנושאים עליהם כתב פולמן, כגון הפרדה בין ילדים והוריהם וניצול כוח לרעה על ידי מוסדות שלטון רלוונטיים לתקופתנו יותר מאשר לשנת 1995, בה התפרסם הספר.


מתוך
"סורי, נוט סורי". לקין לא אכפת אם המעריצים לא יאהבו אותה בתפקיד ליירה(צילום: HBO)
 

"רק לאחרונה היינו עדים למחאה שהוסרה מהרחובות ללא הליך משפטי", התייחס ת'ורן למחאה בנושא האקלים ברחובות לונדון. "הפסקת המחאה נעשתה באופן מאד גלוי על ידי קבוצת אנשים שהרגישו שהם יכולים לעשות זאת. הם מנעו מאנשים את הזכות למחות. אנחנו חיים בזמנים מסוכנים והספרים משקפים הרבה מהמציאות העגומה של ימינו. אגב, לגרטה טונברג ולליירה יש המון מהמשותף. ילדה אחת יכולה לשנות עולמות, לא?".

 

ג'יימס מקאבוי ("זה: חלק 2", "אקס-מן") מסכים עם הדברים ומוסיף: "מעבר לסיפור של ליירה, זהו סיפור על ביטול האפשרות לדמיין. זה מאבק בין אלה שמנסים לפגוע בזכות האנושות לחשוב ולחקור, לאלה שמאמינים בכוח המחשבה החופשית. הסדרה מעלה נקודות קריטיות, כמו עד כמה חשובה מחשבה חופשית? מה ההשפעה של הספרות על האדם? וגם - עד כמה אנשים משרתים את המוסדות השולטים בהם? יש כאן המון שאלות קיומיות וסופר רלוונטיות לתקופה בה אנו חיים כיום".

 

חומריו האפלים (צילום: gettyimages)
היה מעריץ של הספרים עוד לפני שלוהק. ג'יימס מקאבוי(צילום: gettyimages)
מקאבוי עצמו הוא מעריץ מושבע של הספרים, קרא את הסדרה שלוש פעמים ואף האזין להקלטות האודיו שלה (בקולו של פולמן) פעמיים, עוד לפני שלוהק לסדרה לתפקיד של עזריאל. במפגש בלונדון, הוא סיפר שלא עלה בדעתו שיזכה לשחק באדפטציה הטלוויזיונית אבל ברגע שלוהק, הגיע לצילומים עם הבנה מאוד עמוקה של הדמות ורעיון מגובש בנוגע לאיך הוא רוצה לגלם אותה.

 

"ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בכל סצנה", אמר השחקן. "בהתחלה לא חשבתי שאני האדם הנכון לגלם את עזריאל, לא חשבתי שאני ראוי לגלם כזו דמות. התרגשתי להיכנס לעולמו ולעבור את כל מה שהוא עובר. בלי ספוילרים לאלה שלא קראו את הספרים, הוא מנסה להשיג דבר מדהים בדרכים כל כך אפלות, שהדמות שלו פשוט מרתקת וכל המסע שלו, לדעתי, הוא יוצא מן הכלל. זוהי דמות שכבוד גדול לי לשחק אותה".

 

מתוך
רות וילסון מתוך "חומריו האפלים"(צילום: HBO)

בשונה ממקאבוי, לרות וילסון ("הרומן", "לות'ר") לא היה מושג למה היא נכנסת. היא שמעה על הספרים אולם לא קראה אותם טרם ליהוקה לסדרה. גברת קולטר, אותה היא מגלמת, מתוארת כהתגלמות הרוע האנושי ואחת האנטגוניסטיות הגדולות בספרות המודרנית. "אחרי שקראתי את הספרים הבנתי שאין מצב שאני לא עושה את הדמות שלה", היא מבהירה. "היא כל כך מסתורית ובלתי צפויה והיא משתנה כל הזמן ומבלבלת את הקהל. קולטר היא מניפולטורית בחסד, היא משיגה את מה שהיא רוצה ובתכלס היא אדם מאוד מפחיד. תוך כדי עבודה, הבנתי כמה מעריצים יש לסדרת הספרים הזו, כמה לאנשים אכפת ממנה וכמה לחץ יש עליי לגלם אותה כמו שהם מדמיינים, להוציא אותה כמו שצריך".


חומריו האפלים (צילום: gettyimages)
הסופר פיליפ פולמן(צילום: gettyimages)

פרט לדמותה הצבעונית והמטרידה של גברת קולטר, מה שמשך את וילסון היו הדמונים. כמו לשאר הדמויות, גם לה יש דמון, אולם היחסים בינה לבינו שונים מאלו של שאר הדמויות. ההבדל המשמעותי הוא שקולטר יכולה להיפרד מהדמון שלה. "הדמון שלי הוא קוף ובניגוד לדמונים אחרים, הוא לא מדבר. העובדה שאני יכולה להיפרד ממנו עזרה לי להבין את האלמנט הפסיכולוגי של הדמות. גם העובדה שיש אדם שמפעיל את הבובה עליה עובדים אחר כך עם ה-CGA מאוד עזרה. עבדנו יחד על איך אנחנו מתנהגים אחת עם השני, איך אנחנו מתקשרים בלי לדבר. כל סצנה הייתה מתוכננת היטב. הרעיון שהדמון הוא הנשמה של הדמות ואמור לייצג אותה, מוסיף מימד לדמות ועבורי, זה היה החלק הכי מרגש בתהליך".

 

אבל עם כל הכבוד לוילסון ולדמון שלה, לב הסדרה היא ליירה, הילדה בת ה-12 שיוצאת להציל את העולם ועל הדרך מגלה את עצמה. בספר, היא מתוארת כבלונדינית בעלת תלתלים ואילו דפני קין (14) המגלמת אותה, לא חולקת את המאפיינים הפיזיים המבוקשים. "חשבתי שלא אצליח לקבל את התפקיד כי מבחינה חיצונית ליירה ואני די שונות", היא אומרת. "בנוסף, בקלטת האודישן הראשונה ששלחתי, הפרצוף שלי היה אדום ונפוח כי עקצה אותי מדוזה יום לפני והייתי בטוחה שזה חסר סיכוי, אבל עברתי שלב והוזמנתי לקריאה יחד עם רות ומשם הכול כבר התגלגל. אז אולי אני לא דומה לליירה אבל מבחינה אישיותית יש לנו המון במשותף. שתינו חטטניות, סקרניות, חצופות ורועשות".

 

חומריו האפלים (צילום: gettyimages)
"ילדה אחת יכולה לשנות עולמות"(צילום: gettyimages)

"קשה שלא לחשוב על הלחץ שקיים בלגלם דמות כל כך אהובה", ממשיכה קין. "בטח יהיו אנשים שלא יאהבו אותי בתור ליירה אבל, סורי נוט סורי. אני אוהבת את הדמות ואת כל האהבה הזו הכנסתי לתפקיד. אני מקווה שאנשים יבחינו בכך".

 

אפשר לחשוב שקין מדמיינת את הלחץ שמופעל עליה, אבל השחקנית הצעירה יודעת על מה היא מדברת. בהיעדרה של סדרת דגל לרשת HBO מאז ש"משחקי הכס" ירדה מהמסך, והיות והתחרות בשוק התוכן עולה הילוך עם כניסתן של אפל TV פלוס ודיסני למשחק, והצורך של נטפליקס, HBO ואמזון להנפיק תוכן טוב יותר, גדול יותר וחזק יותר - הרבה מאוד מונח על כתפי ההפקה. ולא רק בגלל מאות מיליוני הדולרים שהושקעו בה.

 

"יש עלינו מספיק לחץ גם בלי המחשבה הזו", מבהירה טרנטר. "'משחקי הכס' הייתה אלמנט חשוב מאוד בהתפתחות העולם והשפה הטלוויזיונית והיה לה חלק גדול באפשרות שניתנה לנו להביא את הספרים האלה לחיים, ואנחנו אסירי תודה על כך", היא אומרת ומוסיפה: "לדעתי, בלי 'משחקי הכס' הסדרה שלנו לא הייתה נוצרת לעולם. אבל יחד עם זאת, אני סבורה שאין מקום להשוואה בין השתיים ומדובר במוצרים שונים לחלוטין. חשוב לי להדגיש זאת כדי שהצופים לא יבואו לצפות ב'חומריו האפלים' תחת רושם מוטעה".  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: gettyimages
חומריו האפלים
צילום: gettyimages
לאתר ההטבות
מומלצים