היה ברור שאלימות המתנחלים תחזור כבומרנג
מדי יום מאפשרים כוחות הביטחון לתושבי מאחזים והתנחלויות להתנכל באלימות לפלסטינים. מה הפלא שהם מרגישים נוח לתקוף גם לובשי מדים
(צילום: דובר צה"ל ומשי בן עמי)
בעשרת הימים האחרונים תיעד ארגון "יש דין" שמונה מקרים של אלימות כלפי פלסטינים בגדה המערבית, ועשרה אירועים של פגיעה ברכוש - שכללו בין היתר הצתת עצי זית וגניבת פרי. כל אלה התרחשו על רקע עונת המסיק שבה נמהלה השמחה על יבול זיתים רב ומשובח עם החשש מפני חגי תשרי שחלו השנה במקביל. הפלסטינים למודי הניסיון יודעים שהשילוב בין שני אלה יוצר ודאות שהמסיק יופרע על ידי מתנחלים בחופשה המבקשים לגרום לפלסטינים לפחד מלהגיע לאדמות שלהם כדי שיוכלו להשתלט עליהן. זו השיטה והיא עובדת להם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הכתובת הייתה על הקיר. זאת ידעו גם הצבא, המשטרה ושאר גורמי הביטחון שפועלים בגדה המערבית. אם לא ידעו בעצמם, היו מי שהקדימו להתריע, עוד בטרם החלה עונת המסיק, כי עליהם להיערך כראוי למנוע מעשי אלימות, גזל וחבלה. אף על פי כן, המוסקים מצאו עצמם שוב חסרי הגנה מול עבריינות המתנחלים.
לא רק שאין מי ששומר על המוסקים, אלא שאלימות המתנחלים נענית על ידי הממונים על אכיפת החוק באדישות במקרה הטוב, ובקבלת חסות מהחיילים שנמצאים במקום ועדים למתרחש, במקרה הרע. בחלק מהמקרים הכוחות פשוט לא מגיעים לאזור, או מגיעים באיחור ניכר ומאפשרים בכך לפורעים לבצע את זממם ולהימלט. במקרים אחרים מגרשים דווקא את המוסקים הפלסטינים, לעיתים תוך שימוש בגז מדמיע וברימוני הלם, ולמעשה משלימים בכך את מלאכתם של המתנחלים. ניסיון העבר מלמד שגם חקירות המשטרה ייסגרו בלא כלום ושאיש לא ייתן את הדין. כך מעניקה ישראל חסות וחסינות לתוקפים.
קו ישר וברור עובר בין יחסם של כוחות הביטחון לעבריינות המתנחלים כלפי פלסטינים לבין תקיפת החיילים ליד יצהר. הזעקה הגדולה - שלה שותפים הבכירים ביותר, החל מראש הממשלה עבור ברמטכ"ל, המשך בשר החינוך וכלה בראשי מועצות בהתנחלויות – קמה רק כאשר הפגיעה היא בחיילים. מדוע לא זעקו כאשר ילדים פלסטינים מהכפר דיר עמר הסמוך להתנחלות נריה הותקפו נמרצות באבנים ובאלות ונזקקו לאשפוז? או כאשר שמונה מתנחלים רעולי פנים תקפו באלימות משפחה פלסטינית מבורין וגנבו ממנה ציוד חקלאי וזיתים? כאשר הרב משה יהודאי בן ה-80 הוכה עד שנזקק לטיפול רפואי?
כיצד ניתן להסביר זאת מלבד קיומו של מוסר כפול ואפליה קשה – פגיעה בפלסטינים מותרת, ואילו פגיעה בחיילים אסורה. וכאן ראוי להזכיר שפגיעה בכל אדם היא פסולה, ובכל זאת כאשר אנשי כוחות הביטחון מותקפים הם מוגנים בקסדות ואפודי מגן וחמושים באמצעי אל-הרג ואף בנשק חם. כאשר פלסטיני מותקף – בכפרו או בשדותיו – הוא ניצב מול התוקפים חשוף וחסר הגנה.
במשך שנים ארוכות מטפחת ישראל את ערוגות הפשיעה האידיאולוגית בשטחים. תושבים מהתנחלויות וממאחזים מתנכלים לפלסטינים כמעט מדי יום. ההתנכלויות כוללות כניסה לכפרים הפלסטינים לצורך ביצוע מעשים המכונים "תג מחיר" כגון חבלה במכוניות וריסוס כתובות גרפיטי של נאצה ואיום, ואירועים אחרים כמו שריפת עצי זית ושדות, תקיפה באלימות, יידויי אבנים ועוד.
כל אלה נעשים באין מפריע כמעט, ומבלי שאיש מאותם בכירים שזועקים כעת יתבטא בחומרה נגד המעשים. כמעט איש מהם לא מורה לאתר את המתנחלים המעורבים באירוע ולמצות עמם את הדין – כפי שהורה אתמול (יום א') הרמטכ"ל אביב כוכבי, או מודיע ש"לא תהיה שום סובלנות כלפי פורעי חוק" – כפי שהודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הסיבה לכך היא שאלימות המתנחלים משתלבת היטב עם כוונותיה של ישראל להעמיק את אחיזתה בגדה המערבית. ישראל אינה מתנערת מהמעשים וודאי שאינה מתנערת מתוצאותיהם. להיפך, היא מסייעת להשלים את המלאכה ולהכשיר משפטית את מעמדן של אדמות שנגזלו מידי פלסטינים בדיוק באמצעות שיטות כאלו.
כאשר שלטון החוק נסוג והעבריינים נהנים מחסינות כמעט מלאה, הם לא רק מפנימים את המסר, אלא גם משתכרים ממנו. כעת מזדעזעים כולם שהגולם קם על יוצרו, או אולי ביטוי קולע יותר, שקמו המלפפונים והיכו את הגנן.
- זיו שטהל היא ראש מחלקת המחקר בארגון "יש דין"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
