"היוצר של 'שובר שורות' הבטיח לי: 'אם אעשה סרט המשך - הוא יהיה מושלם'"

לארון פול יש קמט חרדה מעל הגבה השמאלית, שצץ בכל פעם שמחשבה טורדנית או זיכרון לא סימפטי חוצים את תודעתו. בהתחלה הוא משתתק, עיניו מצטמצמות ונודדות אל האופק ואז הקמט מגלה סימני עצמאות ונמתח מעלה, לכיוון קו שערו הקצוץ. וזה קורה כשהוא נזכר ביום האחרון לצילומים של 'שובר שורות', סדרת המופת שהפכה אותו לכוכב.

כתבות נוספות למנויי +ynet:

• היוצר של "אבודים" לא מתנצל על הסוף שלה
• אבא של בלה וג'יגי' חדיד רוצה שהן ישתמשו בכישרון ולא בגוף
• 55 שנה מול המצלמה: תוכנית הריאליטי הארוכה בהיסטוריה

"יצא שמכל הסצנות בעולם, צילמנו סצנה של פלשבק לפרק הראשון של הסדרה, כך שהייתה שם סגירת מעגל ועל הסט הייתה אווירה פואטית", הוא נזכר. "לאורך כל היום חברי הצוות בכו - אמיתי! הייתה תחושה שלא רק סיפרנו סיפור יפהפה ששינה את הטלוויזיה, אלא גם שהמשפחה שיצרנו מתפרקת עכשיו. גם אני הזלתי דמעות. כמה מחברי הקאסט ואני קיעקענו על היד את הכיתוב No Half Measures ('אין חצאי מידות'), שהיה סוג של סלוגן בסדרה. ברגע שהבמאי צעק את ה'קאט' האחרון, מיהרתי להחליף בגדים ועליתי על מטוס פרטי ששכרו עבורי, שהביא אותי לקליפורניה". 

טריילר: אל קמינו

כבר בבוקר שלמחרת פול התחיל בצילומי הסרט 'הצורך במהירות' (Need for Speed). "פתאום אני יושב על סט של סרט חדש, שאני לא מכיר בו אף אחד, מביט על הקעקוע ומתמלא בגעגוע עז בזיכרון מתוק. והזיכרון הוא רק בן יממה אבל הלב שלי היה מוצף רגשות. זה היה הרגע שבו קיבלתי תזכורת לכך שההצגה חייבת להימשך ושאני בעצם בר מזל שאני מצלם סרט מיד אחרי שהסדרה הסתיימה. זה הקל על הכאב". 

חמש שנים עברו מאז העונה האחרונה של 'שובר שורות', שמרגע עלייתה חוללה פולמוסים מפרקי משפחות באינטרנט. היא הפכה את וולטר ווייט (בתפקיד חייו של בראיין קרנסטון), ממורה לכימיה שנאבק לגמור את החודש ליצרן־על של מתאמפטמין, ואת ג'סי פינקמן, תלמידו לשעבר ומכור לסמים בעצמו, לאחד הזוגות המקוריים ביותר בתולדות הדרמה הטלוויזיונית. הסדרה גם הציבה זרקור על החלום האמריקאי ושברו - עלילה שבה מורה בתיכון נדחף לייצר ולמכור סמים כדי לממן טיפולים רפואיים יכולה להיות מציאותית רק באמריקה. 

פול הצליח למקסם את התפקיד הקטן שייעדו לו בהתחלה. "הדמות שלי צלחה את העונה הראשונה ונשארה בחיים הודות לכימיה בין וולטר וג'סי", הוא אומר. עכשיו הוא חוזר עם 'אל קמינו', סרט ההמשך שעלה בנטפליקס. 'אל קמינו' ("הדרך" בספרדית) מתחיל בדיוק ברגע שבו הסתיים הפרק האחרון של הסדרה. ג'סי פינקמן נמלט מהניאו־נאצים הסדיסטים שכלאו אותו ועתה נדרש לנווט את דרכו בעולם המייאש בחוץ. הוא חבול, עייף, אבל נחוש למצוא את דרכו מחדש. בדרך הוא נתקל בדמויות מוכרות מחמש עונות הסדרה ודמויות אחרות עולות בפלשבקים. במובן זה, הסרט מיועד בעיקר למעריצים האדוקים של הסדרה. מי שלא היה מכור לה קודם יתקשה להבין מה הולך. 

"כשקראתי את התסריט נשאבתי פנימה", מספר פול. "היה לי קל להבין את הרגשות של ג'סי ומה שהוא עובר. הכל היה שם. ברור שאחרי שגילמתי את הדמות שלו במשך חמש עונות, היה לי קל יותר לגלם אותו בסרט. נשמתי כל רגע בחיים של ג'סי - הוא הפך להיות חלק ממני". 

סדרות רבות מסתיימות בהצלחה גדולה ואז חוזרות לסרט או לספין־אוף, שהורס את הזיכרון המתוק. חשבת שאתה לוקח סיכון בכך שהחלטת לעשות את הסרט?

"האמת? לא. כשוינס גיליגאן, יוצר הסדרה, התקשר אליי ושאל אם אסכים להיכנס לפרויקט הזה הוא אמר, 'אני לא אעשה סרט המשך אם הוא יהיה פחות ממושלם'. לא היה לי אפילו רגע של היסוס. ברגע שנתתי אור ירוק, הוא ישב לכתוב את התסריט. אבל הוא גם הבהיר לי שייתכן שהפרויקט לא יתרומם, ו'אל תתאכזב אם לא'. שבעה חודשים לאחר מכן הוא התקשר כדי לספר שסיים לכתוב את התסריט ויכולתי לשמוע את ההתרגשות בצד השני של הקו. לא היה לי ספק שהוא יסגור את כל הקצוות שעוד נותרו פתוחים בסיום הסדרה". 

הפקת הסרט נשמרה בסוד ומידע לא דלף מהסט. אחת הסצנות המכוננות - זהירות, ספוילר - היא פלאשבק של פגישה בין וולטר לג'סי בדיינר. בהפקה לא ידעו מה לעשות - הסצנה הצריכה ניצבים רבים, מה שהגביר את הסכנה של הדלפה. "החלטנו להזמין את בני המשפחה של חברי הקאסט לשחק בתפקיד ניצבים. רק כך, ידענו, שום דבר לא ידלוף. וכן, החתמנו גם אותם על הסכם סודיות. היינו למודי אכזבות. במהלך צילומי העונה הרביעית של הסדרה, פרצו לאוטו של בראיין קרנסטון וגנבו ממנו הקלטות של סצנת הסיום. אז די היינו בפאניקה שמשהו ייגנב או יודלף. לא רצינו להיות 'משחקי הכס', שקטעים מהעונה האחרונה שלה דלפו לרשת".

אז איך מונעים את זה בפועל?

"בעזרת תלבושות מגוחכות. מדי בוקר היינו מגיעים לסט, לבושים גלימות ארוכות עם כובעים רחבי שוליים והיינו הולכים את המרחק מהרכב לסט כשאנחנו מכוסים. כל הזמן אמרתי שדווקא כך אנחנו מושכים יותר תשומת לב, אבל מסתבר שזה עבד. זה הרגיש כאילו אנחנו מצלמים את 'סיפורה של שפחה'. היו שמועות כל הזמן, שמצלמים סרט המשך ל'שובר שורות', אבל אף אחד לא ידע מה תהיה העלילה ושהסרט יתמקד בדמות של ג'סי. אחרי שכבר סיימנו את הצילומים נשאלתי כמה פעמים מה אני חושב על השמועות. בכל פעם עניתי, שמועות, מטבען, הן מצחיקות. פעם הייתה שמועה שאגלם את האן סולו במלחמת הכוכבים, אבל זה לא קרה. אם ירצו שאשחק בסרט של 'שובר שורות', אשמח לעשות כן. אבל זה עוד לא קורה. אתה מבין? שיקרתי להרבה אנשים".

ואיך זה הרגיש?

"הו, זה הרגיש נפלא. אני טוב בלספר שקרים". 

סצנת הדיינר עם קרנסטון הייתה מתוקה־מרירה. קרנסטון, שהופיע אז בהצגה בברודווי, טס ל־36 שעות לניו־מקסיקו, כדי לצלם את חלקו בסרט. למרות שדמותו מתה בפרק האחרון, היה ברור שאי־אפשר לצלם סרט בלעדיו. "זה היה מטורף לקפוץ איתו פנימה שוב לתוך הדמויות הללו, במיוחד בחלק השמח יותר של חייהן. לוולטר וג'סי היו זמנים טובים לפני שהרבה דם נשפך וההרואין נכנס לחיים של ג'סי. הסצנה עם בראיין התרחשה לקראת סוף הצילומים, אז במשך שלושה חודשים חיכיתי לה. רק כשהתחלנו לצלם אותה, הבנתי כמה התגעגעתי למשחק עם בראיין". 

בחמש השנים שעברו מאז שהסדרה ירדה, פול וקרנסטון נשארו חברים קרובים. "אנחנו מדברים כל יום. הוא סוג של מנטור עבורי", הוא אומר. הם גם השיקו חברה לייצור מסקל, משקה אלכוהולי מקסיקני שהפך בשנים האחרונות אופנתי כמו, ובכן, הסדרה שהפגישה ביניהם. 

"ערב אחד ישבנו בראיין ואני במסעדת סושי באיסט וילג' בניו־יורק. בראיין שאל אותי אם ארצה שנעשה יחד הצגה או סרט, אולי פרויקט אחר. אמרתי לו שזה מוקדם מדי אבל אנחנו יכולים להשקיע בביזנס כמו אלכוהול. הוא צחק לי בפנים. עכשיו, אני בכלל בחור של וויסקי, אבל ברגע שהוא צחק לי בפנים, הזמנתי לשנינו קוקטיילים על בסיס מסקל ואחרי שבראיין לגם את הלגימה הראשונה, טמנתי את הזרע של הרעיון בראש. מאותו יום לא הפסקנו לדבר על זה. טסנו למקסיקו, עשינו טיול כמו של שני מתבגרים, שתינו המון מסקל ובסוף מצאנו את המותג שעליו רצינו לשים את השם שלנו".

כמו סלביות שמשיקות בושם.

"חברות בשמים שוכרות סלביות כדי שיהיו הפנים של המותג, אבל אנחנו ממש פיתחנו את המסקל שלנו, שיהיה משובח. אני לא רוצה שתזמין את המסקל שלי, תיקח לגימה ותירק. זו תהיה פאדיחה. הפרצוף שלי נמצא על הדבר הזה". 

בגיל 40, עדיין יש לו בייבי פייס. הוא אוהב לצחוק, לא לוקח את עצמו ברצינות מדי למרות הקריירה המצליחה ככוכב הוליוודי. "בדרך כלל אנחנו מוודאים שהטאלנט שלנו במצב רוח טוב ביום ראיונות, אבל איתו לא היינו צריכים לוודא - הוא תמיד במצב רוח טוב", אומר לי אחד היחצנים של הסרט, דקות ספורות לפני שאנחנו נכנסים לסוויטה שבה נערך הראיון. 

פול גדל באמצע שום מקום באיידהו, בן של כומר בפטיסטי. כשסיים את התיכון, נהג ללוס־אנג'לס במכונית החבוטה שלו, עם 6,000 דולר שחסך במטבעות שהטמין בצנצנת זכוכית. העבודה הראשונה שלו הייתה כסדרן בבית קולנוע בהוליווד.

פרסומות, וידיאו־קליפים, סרטים קצרים, תפקידים קטנים בסדרות של אחרים - הוא לא פסח על אף תחנה. באמצע העשור הקודם הוא לוהק לתפקיד המשמעותי הראשון שלו, בסדרה 'אהבה גדולה', שעסקה בעלילותיה של משפחה מורמונית. אחריה הגיעה 'שובר שורות' ומאז עלה על האוטוסטרדה ההוליוודית, כולל הופעה ב'משפחת סימפסון' בתפקיד עצמו, ובסדרה המצוירת למבוגרים בוג'ק הורסמן שגם הפיק. מאז 'שובר שורות' הוא שיחק כבר בעשרה סרטים וסדרות, בהם האפוס 'אקסודוס: אלים ומלכים', ובקרוב נראה אותו בתפקיד של רוצח מורשע, בסדרה Truth Be Told, לצד אוקטביה ספנסר, וגם בעונה החדשה של הדרמה הדיסטופית 'ווסטוורלד'. 

אבל פול היה ונשאר מזוהה עם הדמות של ג'סי פינקמן. "הפסקתי לספור את מספר הפעמים שאנשים ניגשו אליי ברחוב כי חשבו שאני ג'סי, כלומר שזו דמות אמיתית. הם ניגשים וצועקים לי בפנים, 'היי ג'סי!' ואם אני לא מגיב, הם צועקים 'פינקמן'. אז אני ניגש, לוחץ להם את היד ומסביר, 'אני שונא להרוס לך את החלום, אבל ג'סי הוא דמות בסדרה, לא אדם אמיתי'. יש מעריצים שרופים שלא מסוגלים להפריד בין הדמות לאדם. אתה יודע כמה פעמים ביקשו ממני סמים?"

לא מזמן פול נאלץ לעבור לבית חדש, ולא רק בגלל שחשבון הבנק שלו מאפשר לו לשדרג את המגורים. "גרתי שמונה שנים באותו בית בלוס־אנג'לס, אבל הייתי בתוכו כמו אסיר. האוטובוסים של סיורי הכוכבים עצרו מחוץ לבית שלי כל יום, כל היום. אני שותה קפה בחצר או עומד ליד החלון ופתאום נעצר אוטובוס ואני צריך להסתתר. אבל זה הכל באשמתי".

למה?

"לפני כמה שנים ההורים שלי הגיעו לבקר. אוטובוס עצר מחוץ לבית שלי ורציתי להראות להוריי איזה ילד טוב יש להם, אז יצאתי החוצה והזמנתי את כל התיירים אליי הביתה לשמפניה. ואם זה לא הספיק, אחרי זה ניגשתי לאוטובוס והצטלמתי איתם. רעיון נורא, איזה אידיוט שאני! מאותו יום, הגיעו אוטובוסים ונעצרו מחוץ לבית שלי. אני שומע את המדריכים אומרים, 'אתמול פול יצא ובירך את כולם' והם יושבים ומחכים לי. לפעמים מצאתי אנשים מחכים לי על המדרגות של הבית. מזל שעפתי משם". 

הוא נשוי ליוצרת קולנוע לורן פרסקיאן שבעצמה נראית כמו דוגמנית, ואב לסטורי אנאבל, תינוקת בת שנה וחצי. בבית הנוכחי שלהם, ששווה שבעה מיליון דולר, התגורר בעבר רוברט פטינסון. את לורן הכיר בפסטיבל קואצ'לה, כשעוד היה יכול ללכת אליו בלי לעורר היסטריה. 

"היום זה כבר לא אפשרי. אני לא נהנה מהופעות כמו פעם, כי אני אוהב להתפרק בלי שאנשים ינעצו בי מבטים. את לורן הכרתי שם לפני כמה שנים, דרך חבר משותף. היה לה חבר אז וגם אני יצאתי עם מישהי. שנה אחר כך שוב נפגשנו בקואצ'לה, אבל הפעם הווייב היה שונה. שאלתי את החבר שלנו אם לורן עדיין עם החבר שלה והוא אמר לי שלא. זה היה הסיכוי שלי".

והיא בטוח אמרה כן. מי תגיד לא לכוכב של הסדרה הכי מדוברת?

"היא לא צפתה בסדרה ולא ידעה מי אני. זה גם היה עוד לפני שהסדרה התפוצצה. אני שמח שמצאתי אהבה לפני שהשיגעון סביב הסדרה התחיל. היא התאהבה בי בזכות מי שאני ולא בגלל שאני שחקן מפורסם. אתה מבין? זו אהבה אמיתית".