שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "יחי המסך הלבן": ההרכב שהתל אביבים עפים עליו ואתם לא מכירים
    עם קליפים שישאירו אתכם בפה פעור, מוזיקת רוק-פופ קלילה ולוק אייטיזי – תכירו את המסך הלבן. השם החם בעולם האינדי שלא מחכה לקיסריה אבל גם לא יתבאס מסולד אאוט שם, שרואה את עצמו כקול של דור ושלא מפחד לשיר לירושלים שיר אהבה פרובוקטיבי במיוחד

    ביום שאחרי הבחירות האחרונות, כשהאנגר 11 עמד שומם מליכודניקים וכחול לבן כיבו את האור בגני התערוכה, מועדון הבארבי בתל אביב היה מלא עד אפס מקום. זו הייתה השקת האלבום השני של להקת "המסך הלבן" ומסביב הקהל צעק "יחי המסך הלבן!". תוצאות מובהקות בקלפי אולי אין - אבל בבארבי יש מנצחים.

     

    המסך הלבן - גילברט וגבריאל ברויד (צילום: גבריאל בהרליה)
    המסך הלבן - גילברט וגבריאל ברויד(צילום: גבריאל בהרליה)

    כבר כמעט חמש שנים שההרכב הוא אחד השמות החמים באינדי הישראלי. הם מופיעים בכל הארץ, בין היתר בבמות המרכזיות של פסטיבלים כמו אינדינגב, יערות מנשה ומטאור עליו השלום, לאחרונה הם הופיעו אפילו מעבר לים, ובין מעריציהם האדוקים תוכלו למצוא את אסף אמדורסקי שאולי יום אחד עוד ישכנע אותם לבוא לאודישן ב"הכוכב הבא". אפילו לפלייליסט הגלגלצי הם הצליחו להשתחל פעמיים, ובכל זאת הם רחוקים מלהיות שם מוכר בכל בית. לא בטוח שהבחירה לקרוא לאלבום החדש שלם "סקס סמים ופלסטין" תעזור.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הלב של המסך הלבן הם בני הדודים גבריאל וגילברט ברויד. גבריאל נולד בארצות הברית, עבר לבריסל ובגיל 10 עלה לארץ. בן דודו גילברט, נולד בירושלים. כנערים הם נהגו להתחפש ולחקות את המוזיקאים שהעריצו, אז גם החלו לכתוב יחד. "זה התחיל מכל מיני חלומות. תרגומים של לו ריד, ולווט אנדרגראונד, דיוויד בואי שאהבנו באותה תקופה. אהבנו גלאם רוק", מספר גבריאל.

     

    על השאלה "מה זה המסך הלבן?" הם לא אוהבים לענות ומעדיפים להגדיר את עצמם כזרם אמנותי שמתמקד בעיקר במוזיקה והופעות. "דרך הצינור הזה אנחנו מעבירים את הרעיונות והמסרים שלנו", הם מסבירים. המוזיקה שלהם משלבת רוק פופי וקליט. לא משהו שיגרום לכם לאטום את האוזניים או לבקש להנמיך, ורבים מהשירים שלהם הופכים במהרה להמנונים בקרב המעריצים. אבל הטקסטים והקליפים? זה כבר סיפור אחר.

     

    המסך הלבן (צילום: אריאל עפרון)
    המסך הלבן(צילום: אריאל עפרון)

    באלבום הראשון לדוגמא הם שרו בדרכם האופטימית ש"רק בקבר יהיה בסדר" וביקשו שנישמר מה"פנאטים". במה שנשמע כמו שיר זיכרון לא מאוד קלאסי הם מתארים חיים שנגדעו באיבם בשורות כמו: "הוא כבר לא יתלוצץ עם רופאיו, הוא כבר לא יכשכש בזנב, הוא כבר לא יתגייס לצבא, הוא כבר לא יעשה אהבה" ומבטיחים ש"ניפגש בעולם הבא". באלבום החדש הם משתפים אותנו במסע שמתחיל בביקור בגליל ("בואי ניסע אל הגליל, שמעתי שנפל שם טיל"), דרך המדבר ל"ירושלים" שעוד נגיע אליה בהמשך ומסיימים בשיר אהבה רומנטי במיוחד עם הבטחה ש"גם אם השמש לא תזרח עוד. וגם אם השמיים ישרפו. אני אוהב אותך לנצח. ושהיודונאצים ימצצו".

     

     

    וזה לא רק שהמילים ארוזות בלחן מתקתק, שהסטיילינג האייטיזי מוקפד ושאופן הגשת השיר נראה כביכול אגבי, על גבול הרובוטי. כדי להשלים את התמונה הם אורזים את השיר בקליפים שלא תוכלו להסיר מהם את העיניים. אין להם בעיה לדוגמא לשכב בבריכת ג'ימבורי באיפור כבד ומבט חלול ולשיר את הקאבר שלהם ל"נר לי דקיק", עירום מלא הוא כמובן לגיטימי ואי אפשר שלא לחייך כשצופים ב"שמש" שהוא כולו הומאז' להצגת ילדים תמימה, עד הקטע שהשחקנים שמחופשים לדולפינים מזדווגים על הבמה.

     

    היום (ה'), הם מוציאים קליפ לשיר "ירושלים" (צפו בתחילת הכתבה) מתוך האלבום החדש, מדובר בשיר אהבה לא שגרתי לבירה הנצחית של ישראל, שנפתח בשורה: "לא אכפת לי שאת מלוכלכת ופצועה ושנישקו אותך אלפי שפתיים", ומצהירים בסופה "ג'ה טם ירושלים".

     

    השיר נולד בנסיעה באוטובוס בקו 480 מירושלים לתל אביב, אחרי סוף שבוע של הופעות והרפתקאות בעיר. "אני ממש זוכר את רגע הכתיבה שלו. מהרגעים הקסומים שאיזו שכינה נוחתת עליך ורעיון ממש בוקע מתוכך". מספר גבריאל. זה קרה בתקופת מאבק הנכים, בעקבות אחת ההפגנות, האוטובוס נעצר למשך 3 שעות. "פתאום נעמדנו באמצע הכביש, והשיר הזה נכתב כמו פרץ תודעה. כאילו כל הקדושים שקבורים בירושלים התעוררו בתוך הנפש שלנו וכתבו את זה, כאילו הגוף שלנו הפך לצינור למסרים של מעל 2,000 שנה".

     

     

    אתם בכלל תל אביבים ששרים שיר אהבה לירושלים? מה הקשר? ומה בדיוק אתם אוהבים בה?

    גילברט: "יש שם איזה טירוף שמאפשר לנו לפרוח פעם אחר פעם".

    גבריאל: "אני חושב שגם יש לנו קשר היסטורי עם העיר. גם ההורים של גילברט וגם ההורים שלי הכירו והזדווגו בירושלים".

    גילברט: "על ההרים".

    גבריאל: "סבא וסבתא שלנו עלו מתוך איזה ציונות פנאטית ממקסיקו וסבא שלנו הפך למתכנן מחוז ירושלים למשך כמה שנים. תמיד היינו מאוד מחוברים שורשית לעיר, ומשהו בשורשים האלה, כל פעם מחזיר אותנו. דווקא בתור 'תל אביבים', כמו שאפשר להגדיר אותנו, תמיד שמרנו על קשר הדוק עם ירושלים, שהייתה, ועד היום, סוג של עיר מקלט עבורנו. שם אנחנו יכולים להרגיש יותר חופשיים. משהו באנרגיה שהיא מצד אחד משוגעת ומצד שני מאוד רוחנית ואלוהית".

     

    את הקליפ לשיר "ירושלים" יצרו 32 אנימטורים. את האנימציות השונות איגדו לקליפ אחד ה-True Twins, מי שאחראים גם לקליפים קודמים של הלהקה. "ביקשנו מהאמנים לתת את האינטרפרטציה שלהם לשיר ולעיר. נתנו להם חופש מוחלט". התוצאה: ערבוב של סמלים קלאסיים המזוהים עם העיר ועברה המפואר, עירום ורמיזות פוליטיות.

     

     

    איך אנשים אמורים להגיב לשיר ולקליפ? אתם לא חוששים שיהיו מי שיפגעו או שיטענו שמדובר בפרובוקציה?

    "אני חושב שהשיר 'ירושלים', הוא שיר אהבה לעיר הקדושה והדי מסכנה הזאת, שסבלה כל כך הרבה בגללנו, בני האדם והדתות. המסך הלבן בא לייצר שיחה, להפגיש בין אנשים ודעות ולפתוח. הוא לא בא לשים אצבע בעין לאף אחד. זה נכון לגבי כל הדברים - האיפור, השירים, המילים הגסות פה ושם. וגם לגבי פריים שעלול להיתפס כגס", אומר גבריאל.

     

    "כשאנחנו כותבים שיר אנחנו לא מנסים להיכנס לראש של אנשים, זה גם יהיה יומרני מבחינתנו לנסות לעשות את זה. אז גם כאן בחרנו לתת חופש ולקוות שמי שיצפה בקליפ, כמו מי שיאזין לשיר, ינסה להתחבר לרעיון הכללי. שזה מסר של כבוד ושל אהבה, של רצון להגיע לשלווה ואור. כלומר לא להיבהל מהתמונה שלרגע מפחידה אותך, כי היא חלק ממסע גדול יותר שאתה אמור לעבור. יצא לי לצפות בכמה קליפים של אמנים סופר מצליחים בארצות הברית, כאלה שכל נער אמריקני מכיר", מוסיף גבריאל, "ראיתי שם ציצים מרוחים על המסך, ראיתי עירום, ראיתי ניצול, לכלוך, סמים, אלימות. דברים גרפיים ומשוגעים שאני, בתור בן אדם לא כל כך שמרן, נבהלתי. ולעומת זאת, אנחנו להקה שבוחרת לשיר שיר על עיר, באופן הכי פיוטי, כמעט תנכ"י, ואנחנו בוחרים להתייחס לרעיונות פוליטיים, לרעיונות חברתיים, לגעת באיזורים מאוד מורכבים ורגישים. גם בקליפ, בחרנו באומץ לתת ביטוי למגוון אמנים. לנסות להתחבר לדברים יותר עתיקים, או לשירי מחאה סטייל מאיר אריאל עם 'ירושלים של ברזל' - בידיעה שנספוג גם ביקורת. אבל להגיד שאנחנו רוצים לעשות פרובוקציה, בעיניי זאת השטחה".

     

    ובכל זאת יש שיטענו שאתם פונים רק לקהל התל אביבי.

    "אנחנו ממש לא חושבים ככה. להפך. אנחנו רואים את עצמנו כקול של דור שחי בישראל. האלבום הזה הוא מאוד מקומי ומדבר על החוויה של לחיות בדורנו, בעם ישראל, במדינת ישראל".

     

    גילברט: "השורה 'סקס סמים ופלסטין' מתוך השיר 'גליל', מעבירה את הסיפור של האלבום הזה ואת הסיפור של החוויה שלנו פה בישראל. בין החיים במקום שיש בו הרבה קושי והרבה דברים שנוח לנו להדחיק בד בבד עם חיים בתל אביב, או בכל מיני מקומות אחרים בארץ שהם גם כיפיים והרפתקניים. אנחנו רוצים לפנות לכמה שיותר קהלים, ומצד שני, תמיד במקום הראשון מבחינתנו זה המסר והאמנות. אנחנו לא טוענים שאנחנו שלמה ארצי ולא באים לבדר את כל הציבור הרחב. אלא רוצים להעביר את המסר שלנו. לפעמים זה יכול להרחיק חלק מהאנשים, אבל חשוב שהאמירה שלנו תהיה ברורה".

     

    גבריאל: "אנחנו בוחרים לממש את הזכות שניתנה לנו, את זה שיש אוזניים שמקשיבות ועיניים שרואות אותנו. אנחנו מרגישים מחויבים להביא את הדעות שלנו. אם אנחנו משלמים בכך איזשהו מחיר, אנחנו משלמים אותו מתוך הבנה ובחירה. היינו שמחים מאוד אם יותר ויותר אמנים היו מביאים את הדעה הפוליטית שלהם - גם אם היא זהה לשלנו וגם אם היא הפוכה".

     

    אפרופו שלמה ארצי, קיסריה היא חלום?

    "היינו רוצים", צוחק גילברט ומוסיף: "אנחנו לא חושבים בכיוון הזה כרגע. אבל אם מחר הייתה לנו הופעה בקיסריה והייתי יודע שהיא סולד אאוט, אז לא הייתי בוכה עכשיו, כן? אבל זה קצת רחוק כרגע".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים