"בישראל אנשים נותנים כסף ברחוב, לא כמו בפולין"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? שלושה צעירים פולנים שמתגוררים בדרום תל אביב מספרים בגילוי לב על החיים עצמם.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"כסף זה כמו דיאטה, שומרים כל השבוע ובסופ"ש קצת נהנים"

"הכסף לא מנהל אותנו, אין לנו אפילו חשבון בנק"

"יש אנשים שלא היו גרים פה מבחינה אידיאולוגית - אבל הם רוצים בית"

בצילום: אדה שיקורסקה (24), מתיו פוטרנסקי (24) וחנה סמיאלובסקי (23), חברים מפולין כבר כמה שנים.

אדה, מתיו וחנה, חברים מפולין(צילום: אסי חיים)

הדירה: חנה: "אנחנו שלושה שבועות בישראל. אנחנו אמני קרקס, הגענו לכמה חודשים ואנו מתארחים בבית של חברים ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב. הכרנו אותם באחד הביקורים הקודמים שלנו כאן".

מה עושים? חנה: "אנחנו חיים את הקרקס. זה התחיל כתחביב והפך לדרך חיים. התחלנו בפולין במופעי אש ואנחנו מסתובבים בכל מיני פסטיבלים בעולם. מנסים להפיץ את זה וגם עושים סדנאות לילדים, ימי הולדת, קייטנות, פסטיבלים והופעות רחוב. בכל מקום שאני נמצאת בו אני מנסה למצוא דרך להרוויח כסף דרך הקרקס וההופעות. אבל לא רק, כי לפני שהגענו לישראל עבדנו בקטיף ענבים בחבל שמפיין בצרפת".

מתיו: "אנחנו גם עובדים עם ילדים וזו המטרה שלנו - לקרב את הקרקס לילדים ובכלל לאנשים שלא יודעים מה זה ומדמיינים את הקרקס המיושן שניצל בעלי חיים".

מה זה אומר קרקס? חנה: "קרקס זה כיף. לא לראות את החיים כקשיחים. אנשים שוכחים לשחק בחיים ואנחנו מנסים להזכיר להם את זה. לא הכל רציני. קרקס נותן לך את המקום לנסות, להיכשל וגם להצליח. נותן לך את האפשרות לבחור את הצעצוע שלך, לפתח את האישיות שלך ואת היצירתיות שלך, ובשביל כל אדם זה שונה לגמרי וזה מה שיפה בזה. זה מצריך השקעה, אימון ומשמעת, וללמוד שכישלון, אם תרגיל לא מצליח, זה לא באמת כישלון אלא עוד שלב בדרך להצליח. יש קטעים שנראים מפחידים או מסוכנים, אבל כל אחד יכול לעשות את זה. זה רק עניין של תרגול".

מהי המומחיות שלכם? חנה: "אני עושה הופעות עם מקל דרגון שמסובבים על הגוף, והרעיון הוא שהאביזר תמיד נמצא במגע עם הגוף". מתיו: "אני עושה מגע עם כדורים, מנסה לרקוד עם כל אביזר ולא להשתמש בו בדרך הרגילה". אדה: "אני עושה ג'אגלינג ואקרובטיקה על חבל".

איך אתם מתקיימים? חנה: "אנחנו עושים הופעות רחוב ואוספים כסף. למשל, כשאני מופיעה בצומת עזריאלי אני יורדת לכביש כשהאור אדום ברמזור, עושה כמה תרגילים וממהרת לאסוף כסף מהנהגים לפני שהרמזור מתחלף לירוק. חלק מהאנשים ממש נדיבים ובשבילי זה כיף".

אנשים באמת נותנים כסף? אדה: "אצלכם אנשים נותנים. לא כמו בפולין. שם אין את התרבות הזאת של מופעי הרחוב ברמזורים. אף אחד לא יפתח את החלון לתת לך משהו". חנה: "יש לכם תרבות של לתת. אני חושבת שזה אפילו בדת שלכם. פעם נתנו לי ממתקים, נרות שבת ומים קרים. אנשים במכוניות בדרך לעבודה שוכחים לחייך, ואז פתאום הם רואים אותי ומחייכים, ובשבילי זה הכל. נוצר חיבור לרגע. אני הכי אוהבת את המכוניות עם הילדים בפנים כי הם מתחילים להתלהב וכולם באוטו מוחאים כפיים כשאני מסיימת, ובשבילי זה מתגמל חוץ מהכסף". מתיו: "מה שטוב בישראל זה שיש מטבע של 10 שקלים, וכשזה במטבע קל יותר לתת מאשר בשטר נייר".

ובכל זאת, כמה באמת מרוויחים מהופעה ברחוב? חנה: "ג'אגלרס לא ממש משתפים. זה סוד מקצועי. אם נגלה, כולם ינסו לעשות זאת כי זה לא מעט כסף. יום שבת זה היום הכי חזק, ואפשר לעשות כמה מאות שקלים ביום. אבל שלא תחשוב שזה קל. זו עבודה קשה בשמש כל היום".

מה הסכום הכי גדול שקיבלתם? חנה: "10 פאונד". אדה: "פגשתי בחור על אופנוע עם תוכי, קיבלתי ממנו 50 שקל והוא גם נתן לי ללטף את התוכי".

מינוס? חנה: "יש לנו מספיק כי אנחנו חיים על סכומים נמוכים מאוד. אנחנו מינימליסטים. אין לנו רכב ואנחנו מתארחים אצל חברים כשאנחנו מחוץ לפולין. אני מנסה לא לחשוב על החיים שלי במונחים של כמה כסף אני מרוויחה או כמה חפצים יש לי ואיזו דירה יש לי, אלא יותר סביב מה אני יכולה ללמוד ומה אני יכולה לתת אף שברור לי כי גם בדרך החיים הזאת צריך למצוא דרך להשיג כסף, אבל בלי לאבד את העקרונות שלך".

מה יהיה בעתיד? חנה: "אני רוצה לפתח את עצמי בקרקס, אבל גם לעשות עבודה סוציאלית בתחום הזה. לטייל בעולם, להראות את הקרקס באזורים עניים ולתת לאנשים ובעיקר לילדים אפשרות להתנסות בזה".