יש להם ברק בעיניים

ביום חמישי נשבו הרוחות במרחב הווירטואלי שופע הפורומים של חובבי מזג אוויר ישראלים. כל מי שמבין משהו שיתף את תמונת הלוויין העדכנית שבה נראה ענן אדיר תקוע בין קפריסין למצרים, מבצע תנועת ספירלה אימתנית. המילה "הוריקן" כבר החלה לנשוב בעוצמה אדירה מהמקלדות.

בפורום Weather2day, למשל, מקום הומה פעילות שכולל שמות משתמשים כמו "אוהב חורף מחיפה", "דובון ירושלמי" ו"תחזיתיון", נרשמה התרגשות אדירה. מפות סינופטיות הועלו לאוויר בקצב רצחני וכולם עצרו את נשימתם לקראת יום שבת. בשלב זה כמה מהמודלים לחיזוי מזג אוויר התפרעו לגמרי, וצבעו את דרומה של ישראל בצבעים כהים עזים, כאלה המעידים על צפי לכמויות עצומות של משקעים. מדבר יהודה טבל כולו בסגול, הצבע הכהה ביותר בסקאלה. "בשבת Cosmo צופה 150 מ"מ (של משקעים) במדבר יהודה בשש שעות", כתב אחד הגולשים. כדאי לציין שבממוצע, במדבר יהודה יורדים פחות מ־250 מ"מ משקעים לאורך השנה כולה.

תמונת לוויין של סופת מדיקן מתחילת סוף השבוע

מערכת הפורום הגדילה לעשות ופתחה שרשור הודעות במטרה להעניק לסופה שם רשמי, ממש כמו באמריקה. הצעות כמו "סופה במדבר" ו"גולדה מאיר" ירדו מהפרק במהירות, ולבסוף הוחלט ברוב קולות כי שמה של הסערה בישראל יהיה "בראשית". "גם פרשת השבוע, גם הראשונה מסוגה אי פעם, וגם (בתקווה) שלא תפגע באף אחד כמו החללית בראשית", הסביר הגולש שהציע את השם.

אבל לא רק בקרב החובבנים זכתה הסופה להתייחסות מיוחדת. ביום חמישי בשש בערב פירסם השירות המטאורולוגי הישראלי "התרעה מיוחדת מפני אירוע מזג אוויר חורפי" שהכריזה כי "ביום שבת צפויה להיכנס למרכז ודרום הארץ מערכת מרובת משקעים". השירות צפה 50 מ"מ של גשם ביממה אחת במישור החוף הדרומי והזהיר כי "כתוצאה מכמות מרובה וחריגה זו של משקעים ייתכנו הצפות ושיבושים בכל אזור הדרום". גם ביחידת חילוץ ערבה פירסמו פוסט עתיר סימני קריאה, שבו המליצו לתושבים "לחזק חפצים העלולים לעוף מהרוחות החזקות".

כמובן שההודעות הללו רק גרמו לרודפי הסופות והשיטפונות לשלוף את הציוד מהבוידעם שבו אוחסן במהלך הקיץ, ולהיערך ליום שבת. בשלב זה גם פרצו התחזיות מהפורומים המצומצמים אל מהדורות החדשות. מדינה שלמה החליפה את ארון הקיץ בארון חורף.

שי אגם, בן 29 מראשון־לציון, אדם שמים רבים גלומים בשם משפחתו ומי שקורא מפות סינופטיות להנאתו עוד מלפני שחגג בר מצווה, היה ביום חמישי בעננים. "נכנסתי לתחום החיזוי בגיל 12", הוא מספר. "בחורף 2002 הייתה בישראל סופת ברד מטורפת. בערי המרכז הברד נשאר על הקרקע במשך כמעט 24 שעות, כל התריסים והחלונות בראשון נשברו. כילד, עניין אותי מאוד איך הברד נוצר, אז נכנסתי לפורום של מזג אוויר באינטרנט והתחלתי לעקוב. מהר מאוד זה הפך לעניין יומיומי". בגיל 15 כבר החליט אגם להפוך למקצוען ובמקביל ללימודיו בתיכון, השלים תואר ראשון במדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "ב־17 השנים האחרונות, חורף־חורף, אני עוקב אחרי מזג האוויר", הוא אומר.

היום מנהל אגם את קבוצת הפייסבוק "התחזית ישראל - מינהלת מזג האוויר", שבעזרתה הוא משתף את הגולשים בתובנות שלו לגבי מזג האוויר. "יש בישראל אלפי חובבי מזג אוויר", הוא אומר. "לדעתי הקהילה הגדולה הזאת נוצרה בגלל מזג האוויר הייחודי, שמייצר כמיהה לחורף. בדרך כלל אנשים לא אוהבים חורף, אבל במדינה כל כך שטופת שמש זה משהו שעושה טוב. כולנו שמחים שיש גשם ומתרגשים כשמפלס הכנרת עולה".

רודף אחרי ברקים. שי אגם, מנהל קבוצת הפייסבוק "התחזית ישראל - מינהלת מזג האוויר"

"קשה לתאר את האדרנלין"

מדיקן, משחק מילים של מדיטרניאן (הים התיכון) והוריקן, היא סופה דמוית הוריקן, המופיעה בים התיכון בערך פעם בשנה, בעיקר בחלקו הצפוני והמערבי. אף על פי שהיא חלשה יותר מההוריקנים של האוקיינוס האטלנטי, היא עדיין יכולה לגרום לנזק רב. רק לפני כשנה התפתחה סופה כזו ביוון, ואולם עד היום סופת מדיקן מעולם לא פגעה בחופי ישראל.

"מדיקן זו סופה שהיא בעלת מאפיינים דומים להוריקן או לסופה טרופית, שמכילה הרבה מאוד ענני סערה מפותחים ואי־היציבות שבה מאוד גבוה", מסביר אגם. "המדיקן בעצם מתנהגת כמו הוריקן, שמתפתח כתוצאה מלחץ אטמוספרי נמוך, שקע, שיוצר סביב המרכז שלו עננים שנעים בתנועה ספירלית".

דמיון נוסף הוא ששתי הסופות שואבות את האנרגיה הרבה שלהן מהים. אלא שבעוד ההוריקן מתפתח מעל האוקיינוס האטלנטי העצום, באזורים הטרופיים שלו, המדיקן נולד מעל הים התיכון הקטן יחסית. "הרוחות בהוריקן יכולות להגיע אפילו עד ל־300 קמ"ש, אבל במקרה של מדיקן מדובר על רוחות של עד 120 קמ"ש לכל היותר", אומר אגם.

הסערה הנוכחית התפתחה כתוצאה משקע שכבר ביום ראשון שעבר התמקם מעל החלק המזרחי של הים התיכון, שבתקופה זו של השנה טמפרטורת המים שלו חמה יחסית. "הוא התיישב שם ולא זז", אומר אגם, ומספר שהשקע הזה המשיך לשאוב עוד ועוד אנרגיה מהים החמים.

לדבריו, ביום שלישי החלו חלק מהמודלים לחיזוי מזג אוויר להראות אפשרות שהשקע הזה יתפתח לסופת מדיקן. "המודלים הגיעו למסקנה, לפי האלגוריתמים שעל פיהם הם פועלים, שיש תנאים מספיקים להיווצרות סופה טרופית באזור". הבעיה היא שמכיוון שלמודלים לא הייתה היסטוריה להתבסס עליה - כזכור, סופת מדיקן מעולם לא תועדה בחלק הזה של המזרח התיכון - הם התקשו לנבא את מהלך העניינים. "בגלל שזה מצב כל כך נדיר, המודלים לא יודעים איך לעכל אותו", אומר אגם. "בנוסף בגלל שמדובר בשקע, כל תזוזה קטנה שלו משפיעה מאוד גם על מיקום המשקעים וגם על מסלול הסופה עצמה. זו גם הסיבה שקשה מאוד לחזות איפה בדיוק יכה הוריקן".

ואכן, ב־24 השעות שבין יום חמישי בבוקר ליום שישי בבוקר, החלו המודלים לבצע פניית פרסה וגזלו מאיתנו את הסערה שלה ציפינו. "המודלים פישלו, ובסוף מי שחוטף על הראש הם החזאים", אומר אגם, ומסביר: "ביום חמישי עוד היה צפי שהשקע יעשה מסלול לאורך חופי מצרים ויגיע לאזור עזה, ולכן הוא היה אמור להשפיע על חופי הדרום והמרכז ובכלל על כל דרום הארץ. אבל תזוזה קטנה של מיקום השקע גרמה למודלים להבין שהוא לא ינוע לאורך החוף אלא ייכנס לאזור דלתת הנילוס במצרים. ברגע שסופה עושה מעבר מהים ליבשה, היא נעלמת. אז במצרים כבר כמה ימים יש שיטפונות מטורפים ולדעתי הם שוברים שיאים של כמויות משקעים, אבל אלינו הסערה הגיעה בתצורה מקרטעת".

אחת מתופעות הטבע המרהיבות שהסופה אמורה להביא איתה הן סערות ברקים אדירות. אגם כבר תיכנן להתייצב ביום שבת באזור עוטף עזה, המוקד הישראלי של הסופה, כדי לרדוף אחרי הברקים הללו ולתעד אותם במצלמה שלו. "קשה לתאר את האדרנלין שבמרדף ברקים", מספר אגם, שבזמן סערה מתביית בכל רגע נתון על תמונת הלוויין, כדי להבין היכן יכה הברק. "אתה נע לפי תנועת העננים", הוא אומר. "אם אין לנו סופות טורנדו לרדוף אחריהן, כמו בדרום ארה"ב, אז לפחות ברקים".

האדרנלין מופרש לא רק בגלל המרדף, אלא בגלל אי־הוודאות שכרוך בצילום. "אתה יודע שיש ענן שמייצר ברקים, אבל אתה לא יודע איפה בדיוק יופיע הברק ומתי, וכמה פוטוגני הוא יהיה", מסביר אגם. "אז אתה מכוון את המצלמה ומתפלל לתפוס תמונה איכותית. כשיוצאת תמונה מוצלחת, זו תחושה מטורפת".

איך אתה מצליח לצלם בדיוק ברגע שהברק מכה?

"בשיטה של חשיפה ארוכה. אתה מציב את המצלמה על חצובה ומגדיר את מספר השניות שבמהלכן הצמצם יישאר פתוח. אם במהלך אותן כמה שניות יש ברק, תתפוס אותו".

עסק מסוכן

אבל האדרנלין הזה גם עלול להיות מסוכן. לפני שבועיים בלבד נפגעו חמישה בני משפחה אחת מפגיעת ברק, בעת ששהו בחוף הים בזיקים, שהיה במוקד הסערה גם השבוע. אחד מבני המשפחה, אשר חזות בן ה־14, נהרג. ובכל זאת, אגם ושאר רודפי הסערות לא חוששים. "הסיכוי להיפגע מברק נמוך מהסיכוי לזכות בלוטו, ולא זכיתי עד עכשיו בלוטו", אומר אגם. ואכן, מאז 1997 נהרגו בישראל שלושה אנשים בלבד מפגיעת ברק.

נהרג מפגיעת ברק בחוף זיקים. אשר חזות ז"ל

סופות הברקים נפוצות בישראל דווקא בעונות המעבר, בגלל המפגש בין אוויר חם המגיע מדרום לאוויר קריר המגיע מצפון. "החיבור בין אוויר חם ולח לאוויר יבש וקר זה מתכון לסופות חזקות עם הרבה ברקים וגשם", מסביר פרופ' קולין פרייס, ראש החוג ללימודי סביבה באוניברסיטת תל־אביב. "בישראל רוב סופות הברקים מתרחשות בזמן שאנשים נמצאים בתוך הבית, אבל ב־90 אחוזים מהעולם ברקים מופיעים בעיקר בקיץ, כאשר אנשים נמצאים בחוץ ועוסקים בספורט או בחקלאות, ולכן יש ברחבי העולם הרבה הרוגים מפגיעת ברק".

לדבריו, ההערכות מדברות על כך שמדי שנה נהרגים מעל עשרת אלפים אנשים מפגיעת ברק. "לאחרונה השתתפתי בכנס בהודו, ורק שם מתים 3,000 איש מדי שנה מברק, ופי עשרה מכך נפצעים", הוא אומר. "בשנים האחרונות גדל מספר ההרוגים כתוצאה מפגיעת ברק בהודו וגם באפריקה, אבל אנחנו לא יודעים האם הסיבה לכך היא שינוי האקלים או פשוט גידול באוכלוסייה".

ההתחממות הגלובלית יכולה לגרום ליותר סופות ברקים?

"עדיין אין לנו מספיק נתונים, אבל לפי המודלים שלנו אנו רואים שייתכן שכן. על כל התחממות במעלה של כדור הארץ אפשר לצפות לעלייה של 10־15 אחוז בכמות הברקים".

בכדור הארץ מתרחשות כ־2,000 סופות ברקים בכל רגע נתון ובכל שנייה פורצים כ־50 ברקים בממוצע. "העננים שנוצרים באטמוספרה מכילים מים בכל מיני צורות ומצבי צבירה - קרח, אדים או טיפות", מסביר קולינס, שהמומחיות שלו היא חקר ברקים וסופות רעמים. "האינטרקציה בין חלקיקי המים גורמת למעבר של מטען חשמלי ביניהם, בקנה מידה קטן". אבל כשמחברים את כל החלקיקים הללו, ומצרפים לכך את הרוחות המייצרות הפרדה של כמה קילומטרים בין הצדדים החיוביים והשליליים של המטען החשמלי, למעשה נוצרת באטמוספרה סוללה ענקית. "ואז, כאשר עוברים סף מסוים של שדה חשמלי, אנחנו מקבלים ניצוץ והתפרקות חשמלית בתוך הענן", מסביר פרייס. "לזה אנחנו קוראים ברק. הברק, אגב, מנטרל את השדה החשמלי שנוצר בענן. רוב הברקים נותרים בתוך הענן וכ־20 אחוז מהם מגיעים לקרקע".

הברקים הללו יכולים להיות מסוכנים. "בברק עצמו יש הרבה אנרגיה, החום שלו מגיע ל־30 אלף מעלות צלזיוס", אומר פרייס. "זו אחת הסיבות שאנשים נפגעים, אם בגלל הזרם החשמלי הגבוה ואם כתוצאה מהחום הגבוה. אבל בדרך כלל, בגלל הזמן המאוד קצר שבו הברק פוגע, אין לברק זמן להדליק את המקום שבו הוא פגע, בין אם זה אדם או צמחייה".

בשנים האחרונות מנסים פרייס וחבריו לחקור את תופעת הברקים כדי לחזות אותה בצורה יעילה יותר ולאפשר לאנשים להתגונן מפניה. קולטנים שפיזרו החוקרים ברחבי ישראל מאפשרים את ניטורם של הגלים האלקטרומגנטיים, שמקורם בברקים מכל רחבי העולם. "המטרה הסופית היא לדעת בזמן אמת איפה נמצאת הסופה ולתת התראה לציבור לפני שהיא מגיעה", מסביר פרייס. "אם, למשל, היינו יכולים לשלוח התראה שבעוד חצי שעה תהיה סופת ברקים מעל חוף הים בזיקים וקיימת סכנה לציבור, זה היה יכול למנוע את האסון שבו נפגעה אותה משפחה".

מתמכרים אחרי פעם אחת

לא רק רודפי ברקים התבאסו. "צריך לפטר את כל החזאים", אומר מוטי מינקה. "הם עשו רעש וצלצולים, ובסוף כמעט ולא קרה כלום". מינקה הוא רודף שיטפונות ידוע, כזה שיוצא אל מדבר יהודה בכל פעם שיורד גשם. ביום שבת הוא חיפש שיטפונות מהבוקר, ומצא רק אכזבה. בשעות הערב דיברנו איתו, בעוד הוא עושה דרכו לנחל צין, בתקווה לקבל בכל זאת קצת אקשן. "כמו כל המשוגעים, כל אחד תופס לו איזה תחביב מוזר", אומר מינקה. "אחד עושה בנג'י, אחד גולש גלים, אני בעוונותיי אוהב לרדוף אחרי שיטפונות".

הוא התחיל עם השיגעון הזה כבר בשנות ה־70, אחרי ששירת בצבא בסיני ונחשף לתופעה בכל עוצמתה. "הדבר הכי מלהיב בשיטפון, הוא לתפוס את הגלים הראשונים", אומר מינקה. "קשה להסביר את התחושה ואת ההרגשה כשאתה רואה את ההתהוות של השיטפון. רוב אלה שחוו את הגל הראשון, באיזשהו שלב הופכים למכורים כמוני".

ואכן, מינקה הוא חלק מקבוצה של כ־30 חברים, כולם מצוידים כמובן ברכבי שטח, שמוכנים לצאת לשטח בכל רגע נתון. "אם אתה מכיר את האזור אתה יודע איפה לתפוס את השיטפון", הוא אומר. "אתה רואה את תנועת העננים במכ"מ ומסדר לעצמך את מדד הסיכויים. ועדיין, צריך הרבה סבלנות והרבה פעמים אתה מתאכזב. למעשה, יש הרבה יותר אכזבות מהצלחות". העובדה שבמרבית המקרים תפספס את תחילת השיטפון, היא כמובן זו שהופכת את ההצלחה לכך כך מרגשת.

ומה לגבי הסכנה? "אם עושים את זה לא נכון, זה יכול להיות מסוכן", מסכים מינקה. "אבל לשיטפונות יש נתיבים מאוד ברורים. אם אתה מכיר איך שיטפון פועל, תדע בדיוק איפה להתמקם וגם תסדר לעצמך נתיבי מילוט למקרה של הפתעה. יש מקרים שבהם יצא לנו לברוח לאיזו פינה ולטפס על צוק". אחד המקרים האלה התרחש ב־2010, אז נתקעו מינקה וחבריו על פיסת סלע במשך יומיים.

מה השיטפון שאתה הכי זוכר?

"השיטפון שהכי נהניתי ממנו היה ב־2007, כל המדבר זרם. יצאנו בבוקר וחצינו את כל נחלי מדבר יהודה בזמן שיטפון, מנחל דרגות בצפון ועד העלייה לערד בדרום. היו רכבים שיצאו איתנו ולא הצליחו לעבור והיינו צריכים לגרור אותם חזרה. היה יום מעניין".

והיום?

"היום פחות".