שתף קטע נבחר

על גב הנכים: "רוצה לחיות, לשרוד, להתקיים"

התוספת שלה מייחלים הנכים, המוערכת ב-400 שקלים בחודש לאחר אישור החוק להגדלת הקצבאות, מתעכבת בשל היעדר הסמכויות של ממשלת המעבר. "המצוקה היא אינסופית", אומרת איריס חיה זיגדון המשותקת בגפיה

בחודש פברואר 2018, לאחר מאבק שנמשך כשנתיים וכלל מאות פעולות מחאה, ובהן חסימות צירים ראשיים למשך שעות רבות, אושר בכנסת החוק להגדלת קצבאות הנכות, שחולקה לכמה פעימות. הפעימה הראשונה, שיצאה לפועל במארס 2018, העלתה את הקצבה הבסיסית של נכה בדרגת אי־כושר של 100%, שהוקפאה במשך כ-15 שנים, מסכום של 2,342 ל־3,270 שקל בחודש (כיום היא עומדת על 3,312 שקל בשל ההצמדה למדד המחירים לצרכן).

מצוקה בקצבאות הנכים בעקבות כך שאין ממשלה (צילום: תומי הרפז)
בנימין עדיקא ואיריס חיה זיגדון(צילום: תומי הרפז)

בחוק נקבע כי לאחר ביצוע הפעימה הראשונה, שר הרווחה ושר האוצר "יבחנו את הגדלת שיעור קצבאות הנכות באופן מדורג בשנת 2020 ובשנת 2021, ויגישו את המלצותיהם בעניין לאישור הממשלה עד לסוף שנת 2019 ובלבד שהקצבה החודשית המלאה לא תפחת מ־3,700 שקלים חדשים".

 

המשמעות – הנכים היו אמורים, על פי החוק, לקבל תוספת של כ־400 שקל נוספים בחודש לכל הפחות, שתתפרס על פני השנתיים הקרובות ותתוקצב בחלקה כבר בשנת 2020, לאחר אישור הממשלה וועדת העבודה והרווחה. עם זאת, ממשלת מעבר אינה יכולה לאשר תוספת תקציבית שכזאת, בסכום של מיליארדי שקלים.

 

בנימין עדאקי (62), שחולה בניוון שרירים מאז גיל 14, הוא דוגמה טיפוסית לנכה שייפגע קשות כתוצאה מכך. עדאקי, גרוש שמתגורר בדרום תל־אביב, משותק בכל הגפיים וזקוק לסיוע צמוד בכל שעות היממה. הוא מתקיים רק מקצבאות הביטוח הלאומי.

 

"להיות נכה בארץ זה דבר קשה מאוד", הוא מספר. "כשלא מעלים את הקצבאות, נכים כמוני מרגישים שהמדינה מנסה לדחוף אותם לתוך מוסדות. אני רוצה לחיות, לשרוד, להתקיים".

 

"לא יוצא מהבית, סגור כמו בכלוב"

בנימין מתאר את שגרת חייו העגומה. "אני לא יוצא מהבית, סגור כמו בכלוב. אני גמור, נמצא בחרדות קיומיות ובמלחמת הישרדות. אחרי התשלום למטפלים נשארים לי בערך 3,000 שקל לשלם את כל החשבונות וההוצאות. התמונה קודרת אבל אני מנסה לשמור על אופטימיות".

 

איריס חיה זיגדון (68), חלתה בפוליו בגיל עשרה חודשים ומאז היא משותקת בארבע גפיים. היא גרושה ומתגוררת בבת־ים.

 

"אנשים לא מבינים מהם חיי היום־יום של נכה", היא טוענת. "אנחנו זקוקים בכל רגע לעזרה, משלמים המון כסף עבור מטפלים והקצבאות שאנחנו מקבלים ממש לא מספיקות לנו. אני משלמת על המטפלת כ־6,000 שקל בחודש ואז נשארים לי אולי אלף שקל שבהם אני מרשה לעצמי לקנות משהו לנשמה שלי".

 

איריס מסבירה כי מצבם של כמה מחבריה הנכים חמור אף יותר. "המצוקה היא אינסופית. למה המדינה רוצה להכניס אנשים כמונו למסגרות של בתי חולים במקום לתת לנו את הסכומים שהם מוכנים להשקיע שם? בעבר כבר הידרדרתי לפת לחם. אני יודעת מה זה רעב ואני לא מוכנה להישבר".

 

בשל החשש מדחיית הפעימות הנוספות של הגדלת הקצבאות, הנכים יחדשו ביום חמישי הקרוב את מחאתם, בהפגנה שתתקיים החל מ־17:00 בצומת עזריאלי בתל אביב, ובמסגרתה גם צפויים להיחסם כבישים באזור, בהובלת קבוצת "הנכים הופכים לפנתרים". דובר המחאה, לביא נאור, אמר כי "החלטנו לצאת בזעקה גדולה כי לא יכול להיות שמדינה שנחשבת למתוקנת מפקירה את האוכלוסייה הכי מוחלשת ונותנת לה למות בייסורים, בעוני ובעולב"

 

ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "משרדי הממשלה הרלוונטיים עובדים בימים אלו על גיבוש עמדה מקצועית על מנת להציגה לממשלה החדשה. לצורך כך אף נקבעו מספר פגישות בחודשים הקרובים, שבמסגרתן תינתן לכלל ציבור הנכים הזדמנות להביע דעתם על מבנה הפעימות הבאות".

 

תגובת המוסד לביטוח לאומי: "בזכות פניות חוזרות ונשנות של שר הרווחה דאז, ח"כ חיים כץ, והביטוח הלאומי - משרד האוצר כינס ועדה מקצועית עם כל הגורמים הרלוונטיים לעניין פעימות הנכים. אנו מקווים כי יישום החוק וההבטחות לנכים יקוימו במלואן וכי הנכים יהיו שותפים להחלטות שיתקבלו בעניינם".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: תומי הרפז
בנימין עדאקי ואיריס חיה זיגדון
צילום: תומי הרפז
מומלצים