שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    בין סלומון טקה לחיר חמדאן
    יש קו מחבר בין הצעיר יוצא אתיופיה לצעיר הערבי שנורו בידי שוטרים: "כשלי המערכת" בדרך כלל פוגעים בשכבות המוחלשות של החברה

     

    סלומון טקה ()
    סלומון טקה

    122 ימים עברו מאז שסלומון טקה ז"ל נורה למוות בידי שוטר ופרוץ המחאה נגד אלימות משטרתית. משטרת ישראל סופגת חלק משמעותי מהביקורת, אבל היא לא עומדת שם לבדה. יש להסתכל גם על המערכות הנוספות האמונות על שמירת הצדק.

     

     

    בהחלטה שנתן השבוע קבע בג"ץ שהאינטרס החברתי מחייב בחינה מחודשת של מותו של חיר חמדאן מכפר כנא מירי שוטר, נוכח הסבר לא מספק של מח"ש לסגירת התיק עקב חוסר אשמה. המערכות מצידן בוחרות לעמוד על רגליהן האחוריות ומסרבות לתקן את הפגמים המביאים לעיוות דין. אין בהחלטת בג"ץ דבר מלבד הדרישה לערוך חקירה ראויה למקרי מוות של אזרחים בידי שוטרים על מנת לקיים את החובה המוסרית כלפי הציבור.

     

    הציבור הוא שנותן לשוטרים ולאנשי הביטחון את המנדט לאכוף סדר במרחב הציבורי ולהפעיל כוח. מי שחושש מניצול לרעה של החלטת בג"ץ כנראה מעולם לא נאלץ להיות בצד השני, הצד שמתמודד עם המערכת. המציאות מראה כי אם אתה משתייך למערכת, הכף מוטית לטובתך. לעומת זאת, אם אתה משתייך לקבוצת מיעוט כמו יוצאי אתיופיה, חרדים או ערבים - נקודת הפתיחה שלך מול שוטר, או נציג של מערכת המשפט, ירודה. לכן חשש מאפקט מצנן בעבודת המשטרה או הפרקליטות אינו תואם את המציאות בשטח.

     

    במקרה של סלומון טקה ז"ל צריכה מח"ש, ששייכת לפרקליטות המדינה, לקיים את מה שהיא עצמה דורשת. אתמול התבשרנו על דחיית העתירה של משפחת טקה לבית המשפט העליון בדבר עיון בחומרי החקירה. הפרקליטות כל כך דואגת להגינות ההליך הפלילי במקרה הזה, עד שהיא מסרבת לתת למשפחת המנוח לעיין בחומרים שאת חלקם היא עצמה חלקה עם הציבור.

     

    הרי היום, ארבעה חודשים לאחר מותו של סלומון בידי שוטר, הישראלי הממוצע יודע על המקרה לא מעט: על הכדור שניתז-לא-ניתז מהקרקע, על DNA של סלומון, על אבנים שזרק לכאורה על הקצין היורה, ואפילו על הפצע מהכדור בחזהו. הסיבה לכך היא שהפרקליטות, ובתוכה מח"ש, בחרה לנהל לא מעט מהתיק באמצעי התקשורת, עד שהמשפחה הייתה צריכה להתלונן על ההדלפות המגמתיות והשקריות בחלקן.

     

    שוב אנחנו פוגשים את המוסר הכפול מצידה של המערכת, שבתגובתה לעתירה מציינת כי "אין לחרוג מהכלל לפיו אין לעיין בחומרי חקירה בשלב זה, נוכח החשש לפגיעה בניהול ההליך ובזכויות הנאשם והחשש לשימוש בלתי ראוי בחומר החקירה".

     

    זכויותיו של הקצין היורה נידונות בכל שיחת סלון, ואילו זכויותיו של סלומון לפרטיות נזרקו מהחלון על ידי המכון לרפואה משפטית ומח"ש עצמה.

     

    כמו בכל מנגנון גדול ומסועף, יש במערכות כשלים וליקויים. חלקם בגלל תהליכי עבודה לא נכונים, חלקם בגלל היעדר תקצוב, וחלקם תוצרים של תפיסות גזעניות. השאלה היא מי נושא בנטל שנקרא "כשלי המערכת". התשובה לכך היא השכבות המוחלשות של החברה, אלו שקולן לא נשמע, שחסרות הון פוליטי והון כלכלי על מנת להיאבק במערכת ולדרוש ממנה לתקן את עצמה. האירועים הללו מהווים הזדמנות עבור החברה בישראל להפגין סולידריות ולדרוש יחד מהמוסדות תיקון עצמי. לפחות כך נחלוק בנטל.

     

    • עו"ד שלומית בוקיה היא מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים