סכנה בארון האמבטיה: הרעלים במוצרי הטיפוח שלכם

מל ליקה הייתה קצינת מודיעין בצבא ארה"ב, חיילת קרבית שבילתה שנים באזורי מלחמה, כמעט נחטפה בידי הטאליבן, ואיכשהו חזרה הביתה בשלום. ב-2014 אובחנה כחולה בסרטן השחלות. לא הייתה לה היסטוריה משפחתית או גורם סיכון אחר וכשניסתה להבין למה חלתה, מצאה שזו כנראה תוצאה של הרגל שליווה אותה כל חייה, מבלי שידעה שהוא מסוכן. להפך, לא היה דבר תמים יותר מאשר לפזר על עצמה אבקת טלק, בוודאי בתנאים בהם שירתה במשך שנים. הרי טלק, או בשמו המתוק Baby Powder, הוא מהמוצרים הכי אהובים בעולם. הדימוי של אמא צעירה ותינוק מאושר וטלק בקופסה לבנה מתוצרת ענקית הטואלטיקה "ג'ונסון אנד ג'ונסון", הפך לאייקון בעולם הפרסום. מה שליקה לא ידעה, כמו שרוב העולם המערבי לא יודע, הוא שטלק עלול להכיל אזבסט, שכבר לפני עשרות שנים הוכח קשר בינו לבין שורה של בעיות בריאות, מקשיי נשימה ועד סרטן שחלות. 

מל ליקה הייתה כבר קרובה מאוד לסוף חייה, כאשר פגשה את פיליס אליס, במאית תעודה קנדית. אליס עבדה אז על דוקו אודות החומרים הרעילים שכולנו - בעיקר נשים אבל לא רק - מפזרים על עצמנו מבוקר עד ערב. ליקה לא זכתה לראות את הסרט. "את פוגשת אישה שהייתה גדולה מהחיים", אומרת אליס בשיחה מטורונטו, "ובסופו של דבר, מה שהרג אותה זו אבקת טלק שהיא השתמשה בה בתחתונים ובכפות הרגליים".

הדבר הראשון שעושים אחרי שרואים את הסרט שביימה, "יופי רעיל" (הזמין לצפייה ב-yes דוקו וב-sting TV), הוא ללכת לארון בחדר האמבטיה ולרוקן אותו. "בכל פעם שלמדתי על עוד מוצר שיש בו איזה כימיקל, הייתי מגיעה הביתה ומעיפה עוד משהו מהארון. בעלי השתמש בטלק כשרכב על אופניים, והכי גרוע, השתמשתי במוצרים האלה על הילדים שלי - טלק, שמפו לתינוקות, עשיתי להם אמבטיית קצף! אני זוכרת במעורפל ששמעתי שזה אולי לא טוב, אבל זה נקבר תחת כל כך הרבה אזהרות ילדות אחרות".

מה הדבר האחרון שזרקת מהארון?

"בושם שהשתמשתי בו המון שנים. הוא אמור היה להיות משהו טבעי מצרפת, אבל תמיד ידעתי שזה קשקוש, עד שיום אחד פשוט זרקתי אותו. הייתי קשורה אליו, קשה מאוד להיפטר מכל זה. אנחנו גדלות בעולם שבו לנשים יש קמפיינים שאומרים לנו מילדות שמה שיש בנו לא מספיק". 

בתעשיית היופי עושים שימוש בעשרות אלפי כימיקלים, המשווקים בלי פיקוח או ביקורת. רק תשעה כימיקלים נאסרו לשימוש בארה"ב. יש מחקרים שמצאו קשר אפשרי בין מוצרי קוסמטיקה והיגיינה אישית לסוגים שונים של סרטן, הפרעה הורמונלית בתינוקות, עיכובים התפתחותיים, ספירת זרע נמוכה, עקרות, סוכרת, השמנת יתר, ADHD ומחלות עור. 

מבחר דוגמאות לרכיבים שנויים במחלוקת, על קצה המזלג: חומר בשם פתלטים נמצא בבשמים רבים, למרות שנמצא קשר אפשרי בינו לבין בעיות במערכת הרבייה והתפתחות עוברים; החומר המשמר "פרבן", שמחקרים שיערו כי הוא קשור להתבגרות מינית מוקדמת, פגיעה בפוריות האישה והגדלת הסיכוי לחלות בסרטן השד, מצוי בשמפו, קרם לחות, תכשירי גילוח, שיזוף, איפור, דאודורנטים ומשחות שיניים; לק לציפורניים עלול לכלול פורמלדהיד, חומר שנחשד כמגביר סיכון לחלות בסרטן הדם; "טריקלוסן" הוא חומר אנטי-בקטריאלי שנמצא במשחות שיניים, סבונים וסבונים נוזליים, ובשנים האחרונות עלה חשש כי הוא עלול לגרום לנזקים בבלוטת התריס; עופרת, שהיא גורם סיכון גבוה לנזקים מוחיים, מצויה בליפסטיקים ובאייליינרים.

כבר בשנות ה-70 גילו מחקרים כי בטלק, מינרל ממשפחת המגנזיום המכיל גם סיליקון וחמצן, יש גם אזבסט. כשנשים משתמשות בטלק בסמוך למפשעה, הוא נשאב לשחלות. בדיקות של רקמות סרטניות בעשרות מחקרים גילו עקבות של טלק. יותר מ-22 אלף נשים מאובחנות מדי שנה בסרטן השחלות בארה"ב, וכ-14 אלף מהן ימותו ממנו. זהו הסרטן הקטלני ביותר לנשים, בעיקר כי לרוב הוא מתגלה מאוחר מדי. 

למה אין תוויות אזהרה על מוצרים כמו טלק?

"יש כמה סיבות, גם עוצמת התעשייה וגם העובדה שנשים נמצאות תחת לחץ חברתי בלתי פוסק להיראות ולהריח באופן מסוים. גברים מנהלים את התאגידים האלה. כל ראשי חברת 'ג'ונסון אנד ג'ונסון' מיום היווסדה הם גברים. אם אשכים היו נופלים בגלל שגברים השתמשו בטלק לתינוקות, לא רק שהיו תוויות אזהרה, המוצרים האלה מזמן לא היו על המדף".

את הקישור בין טלק לסרטן השחלות עשה ד"ר דניאל קריימר, אפידימיולוג בעל שם עולמי מאוניברסיטת הרווארד, בשנות ה-80. "'אבקת תינוקות' היא מכשיר העברה לחומרים רעילים בדיוק כמו סיגריות", הוא אומר בשיחה מהמרפאה הגינקולוגית שלו בבוסטון. "מאז המחקר שלי היו כ-30 מחקרים בנושא, וכולם הגיעו לאותה מסקנה, אבל אנשים מפזרים טלק על הילדים, וכמובן שלא יכולים להאמין שהדבר הנחמד הזה הוא ממש רעל. בכל פעם שהתפרסם מחקר, הייתה כותרת מלגלגת בעיתון: 'מחקר חדש אולי יוכיח שטלק יהרוג אתכם!'"

קריימר כמעט התייאש מהתקווה לשנות את דעת הקהל, ואז התקשרה אליו במאית הסרט, פיליס אליס, שבאולימפיאדת 1984 בלוס-אנג'לס הייתה שחקנית הוקי שדה בנבחרת קנדה. "כל הבנות בקבוצה השתמשו באבקת טלק לתינוקות כמו הרואין, שפכנו טלק בכל מקום", היא מספרת. "כמה אתלטיות שהכרתי מתו מסרטן השחלות, ומיד חשבתי על כל הזמן שבו השתמשתי בטלק. דיברתי עם ד"ר קריימר, והוא אמר, 'את עלולה להיות בסיכון'. אמרתי לעצמי, 'שיט, אם המותג הכי פופולרי בעולם משווק מוצרים שיש בהם סיכון לסרטן, מה עוד יש שם בחוץ?' צללתי לעולם הזה, וגיליתי שבכל בוקר אנחנו משתמשים באלפי כימיקלים שרבים מהם הוכחו כרעילים, ויצא סרט".

אליס עבדה על הסרט שלוש שנים. בין היתר, עקבה אחרי מימי, צעירה ממוצא אסיאתי, שגדלה בקליפורניה ולמדה כי כדי להצליח בחיים היא חייבת להיות בובה בלונדינית מושלמת. כשהגיעה לקולג' צבעה את השיער ומרחה על עצמה עשרות קרמים ותכשירי איפור בניסיון להבהיר את העור כדי שיעמוד בסטנדרטים שהחברה הציבה לה. לפני שהלכה לבית הספר לרפואה, התגלה אצלה גידול שפיר בשד, שהוסר בניתוח, ופקח לה את העיניים. במהלך הסרט, היא עוברת תהליך התנקות משימוש ברוב המוצרים שהתרגלה אליהם, ורואה בבדיקות הדם כיצד נעלמים מהגוף שלה גורמים מסוכנים. "אנחנו לא צריכים להגיד לבנות להפסיק להשתמש במוצרים", היא אומרת, "אנחנו צריכים שחברות הקוסמטיקה יפסיקו להשתמש ברעלים האלה".

מדענים וגינקולוגים שמשתתפים בסרט הולכים רחוק עד קביעה כי "תעשיית הקוסמטיקה הורסת תאים של נשים. אנחנו מדברים על אלפי כימיקלים שנזרקים לנהרות ולביבים, ונכנסים לגוף שלנו דרך קרמים לעור, שמפו, מוצרי היגיינה נשיים ומוצרי איפור". לדברי אליס, ראשי התעשייה טוענים שכמויות הכימיקלים במוצרים קטנות מכדי לגרום נזק אמיתי, אבל כיוון שאין רגולציה, אין באמת דרך לבחון את הטענה הזאת. אליס ניסתה שוב ושוב לקבל תגובה מכל מי שאמור לעשות משהו בעניין, אבל מינהל המזון והתרופות (FDA) לא הגיב, וחברת "'ג'ונסון אנד ג'ונסון" הסתפקה בהצהרה כי מוצריה בטוחים לשימוש וכי היא עומדת מאחורי המוצרים שלה. 

"שלחתי מכתב ישירות ליו"ר החברה, אלכס גורסקי, אבל הוא לא ענה", מספרת אליס, "היחצנים של תאגידים גדולים טובים בלספר סיפורים, אבל החלטתי שאם הם לא מוכנים לדבר ברצינות על העובדות המדעיות, אני לא שומרת בכוח על איזון. למדע יש רק צד אחד. אם לא היינו מבזבזים עשרות שנים במתן משקל שווה גם למדע שינויי אקלים וגם למכחישים, לא היינו במצב כל כך רע היום".

בינואר שעבר בחר המגזין פורצ'ן ב"ג'ונסון אנד ג'ונסון" כ"חברה הנערצת בעולם". זה קורה למרות שמול החברה עומדות כרגע 15 אלף תביעות פיצויים רק לגבי הטלק, שברובן היא צפויה להפסיד, ועד כה היא חויבה לשלם 4.69 מיליארד דולר. רק בשבוע שעבר שלוש רשתות כולבו מהגדולות בארה"ב - וולמארט, CVS ורייט אייד - הסירו מהמדפים, לבקשת החברה, עשרות אלפי בקבוקי baby powder שבהם התגלו עקבות אזבסט. אבל בניגוד למה שקרה עם תעשיית הטבק, שהפכה בעקבות תביעות ענק לסוג של פרסונה נון-גראטה באמריקה, שום דבר בינתיים לא מצליח לנפץ את הבועה של ענף הקוסמטיקה.

"במקרה של טבק, או שאתה מעשן או שלא, זו בחירה", אומרת אליס, "אפשר להגיד ששימוש במוצרי היגיינה וקוסמטיקה זו גם בחירה, אבל אנחנו צריכים להתרחץ ולצחצח שיניים, ולמרוח קרם אם העור קשה. עוד הבדל הוא שתעשיית הטבק קידמה כוח ועוצמה, אבל זה היה המסר היחיד שלה. בתעשיית הקומסטיקה יש עשרות מסרים: העור שלך בצבע לא נכון, את לא מריחה טוב, השיער שלך לא רך מספיק, יש לך יותר מדי קמטים. נשים צעירות שמות 12 סוגים שונים של פודרה על הפנים, כולן שומעות שהן צריכות להיראות כמו קים קרדשיאן. טלק לא קשור רק לאבקת תינוקות, יש 2,000 מוצרי טיפוח ודאודורנט".

וכל זה בלי שום רגולוציה?

"הפיקוח על מוצרי קוסמטיקה לא השתנה מאז שנות ה-30. הרגולציות הן עמוד וחצי של חוקים. בתעשיית היופי מוצרים פשוט יוצאים לשוק, ואם אף אחד לא מתלונן, הם נשארים על המדף. ה-FDA משגיח בקפדנות על תרופות ועל מכשירים רפואיים, משגיח קצת פחות על אוכל, ואילו שוק הקוסמטיקה מקבל תשומת לב מינימלית. האינטרנט הוא בכלל המערב הפרוע, מי שקונה משהו באינטרנט צריך לדעת שהוא במאה אחוז סיכון".

מתוך 532 מיליארד הדולרים שמגלגלת תעשיית היופי, 85 מיליארד הם של "ג'ונסון אנד ג'ונסון", וכשהאישה הראשונה העזה לתבוע אותם, הם הגיבו באגרסיביות הצפויה. קוראים לה דין ברג, והיא הארין ברוקוביץ בסרט של אליס. כשהציעו לה פיצוי של 1.3 מיליון דולר כדמי שתיקה, היא סירבה והלכה לבית משפט. המושבעים קבעו שהתביעה שלה מוצדקת, אבל העניקו לה אפס דולר פיצויים. ברג משערת שגברים בחבר המושבעים רצו לזכות את החברה, אבל המושבעות עשו איתם דיל, שהחברה תורשע אבל לא תשלם. מי שייצג אותה היה עו"ד אלן סמית', שמוביל בעשור האחרון עשרות תביעות נגד "ג'ונסון אנד ג'ונסון". "ראיתי בלוג של אישה בשם דין ברג, שסיפרה שיש לה סרטן שחלות והיא בטוחה שזה בגלל שהשתמשה באופן קבוע בטלק באזור המפשעה. ברקמות הסרטן שלה נמצאו עקבות טלק. יצרתי איתה קשר והתחלנו לעבוד על זה".

סמית' הגיש תביעה ובמסגרתה ביקש לקבל את כל התכתובות הפנימיות של "ג'ונסון אנד ג'ונסון". הם שלחו לו עשרות אלפי ניירות. "אם הייתי חברה ענקית מניו-יורק, עם עשרה מתמחים, הם בטח היו נזהרים, אבל אני עורך דין קטן ממיסיסיפי והם חשבו שאני לא אוכל לעבור על כל המסמכים. הם לא הכירו אותי. ישבתי 12 שעות ביום, והיו שם מיילים ומזכרים מדהימים. אחד המסמכים סיפר שחיפשו תחליף לטלק עוד בשנות ה-60. במסמך אחר מודה החברה כי טלק אינו חומר בטוח לשימוש באזור הווגינה. הם לא סיפרו על זה לאף אחד, וניצלו את הכוח הכלכלי שלהם כדי למנוע כל רגולציה ממשלתית. מעולם לא היו כאלה עדויות חותכות לקונספירציה בסדר גודל כזה".

בהמשך ייצג סמית' אישה מאלבמה שמתה עוד לפני שהתביעה שלה הגיעה לבית המשפט ב-2015. המושבעים חייבו את החברה לשלם למשפחתה 72 מיליון דולר - אך החברה עירערה וזכתה בשל בעייתיות שנמצאה בתחומי השיפוט. סכום הפיצויים הנמוך ביותר שהשיג סמית' עד היום עומד על 52 מיליון, ובסך הכל קיבלו הלקוחות שלו מאות מיליוני דולרים.

ועדיין "ג'ונסון אנד ג'ונסון" מעדיפה לשלם מיליונים, ולא לשים תוויות אזהרה.

סמית': "כן, כי הם מכחישים בתוקף את הקשר. צריך להבין שרק עשרה אחוז מ-85 מיליארד הדולר שהם מגלגלים זה מאבקת טלק לתינוקות, כל היתר מגיע ממאות מוצרים שונים, משמפו ועד שטיפה וגינלית. הפרסומות היפות של האמא והתינוק מספקות את הכיסוי לתאוות בצע". 

איך מצליחים להעלות את המודעות לסכנה?

"זה כבר קורה. היום כשאני שואל אנשים שמועמדים לשבת בחבר המושבעים, מי מהם עדיין משתמש במוצרי טלק, ידיים כבר לא מורמות. זה מתחיל לחלחל". 

עוד סימן שדברים מתחילים להשתנות הוא פשיטת הרגל לפני חצי שנה של חברת Imerys Talc America, אחת מספקיות הטלק העיקריות ל"ג'ונסון אנד ג'ונסון". ד"ר קריימר זוכר שכאשר פירסם את המחקר הראשוני שלו ב־1982, הגיעו נציגים של החברה למרפאה שלו בבוסטון, וניסו לשכנע אותו שטלק לא יכול להזיק. "יש מדענים שעד היום לא לוקחים את זה ברצינות, אבל אני מרגיש שהאמת יוצאת לאור כי כמעט כל תיק עכשיו מסתיים בפיצויים", הוא אומר.

אתה ממליץ לנשים לא להשתמש בכלל בטלק?

"לא באופן קבוע, ובכלל לא באזור המפשעה. אפשר למצוא אלטרנטיבות לא מסוכנות". 

במסגרת תהליך ההתנקות שעברה בעקבות העבודה על הסרט, הפסיקה אליס לצבוע את השיער. עד שלא מזמן הייתה צריכה לנסוע ללונדון לאירוע לקידום הסרט. 'את לא יכולה לנסוע ללונדון ככה', אז הלכתי להוציא 300 דולר כדי לשפוך על השיער ערמת כימיקלים שבטח לקחו חמש שנים מהחיים שלי". 

אולי בגלל זה הדברים לא משתנים. שוק היופי הוא בעיקרו נשים שלא מוכנות לוותר עליו.

"נכון. משחר ההיסטוריה אומרים לנשים שהן צריכות להיות יותר ממה שהן, מימי קליאופטרה. יש פרסומת ישנה לצבע לשיער שבה אישה אומרת, 'אם חיים רק פעם אחת, תן לי לחיות כבלונדינית'. מכניסים לנו לראש ש'לא תקבלי עבודה טובה, אם לא תריחי טוב'. התקדמנו מאוד בנושא העצמת נשים, אבל בתחום הזה אנחנו עדיין מאחור. אבל זה לא התפקיד של הלקוחות לדעת במה להשתמש ובמה לא, התפקיד של הממשלה הוא לדאוג לכך שלא ימכרו לציבור חומרים מסוכנים. אני לא צריכה להרגיש אשמה כשאני נותנת לילדים שלי להיות באמבטיית סבון".

זו תעשייה שנשלטת על ידי גברים, אבל המותגים הכי נחשקים משווקים על ידי נשים מפורסמות.

"אני בטוחה שאין להן מושג מה יש במוצרים שהן מקדמות".

לטענת אליס, גם בתחום היופי נשים לא-לבנות נפגעות יותר. באפריקה, היא מספרת, יש נשים ששורפות את העור כי הן משתמשות במוצר שמבהיר אותו, והוא מלא בכספית. וגם בארה"ב הנזק נמשך. "יש רמות רעל שונות במוצרים שבהם נשים שחורות משתמשות רק בגלל האופן שהן תופסות יופי, והיכולת של התעשייה לנצל את זה".

גם גברים לא יכולים לחמוק מהסיכונים של תעשיית היופי, בוודאי לא במאה ה-21. היו מקרים שבנים צימחו שדיים בגלל שימוש במוצרי לבנדר ושמני עץ התה, המכילים כימיקלים שהתערבו במערכת האנדוקרינית. "זה נושא גדול יותר מתעשיית הטבק", אומר בסרט ריק סמית', ממחברי הספר 'מוות איטי מברווז גומי', "מכיוון שאנחנו מדברים על אלפי כימיקלים שונים".

אליס מקווה שהסרט ישנה את הרגלי הצריכה, אבל היא לא חושבת ששינוי מהותי באמת יתחולל, כנראה לא עד שתשב אישה בבית הלבן.

איך מתחילים בכלל לטפל בזה בלי להגיד לאנשים שאסור להם להשתמש בכלום?

אליס: "זו באמת דילמה. צריך לשנות את הנורמות של יופי, שנשים לא יצטרכו לבחור בין הבריאות שלהן לבין מה שנחשב יפה. הדרך הסבירה ביותר היא לצמצם, לצמצם, לצמצם ולהיפטר לגמרי. כל מה שאנחנו צריכים זה סבון נקי, שמפו וסודה לשתייה. היתר זה רק לחץ חברתי ותאוות בצע של תאגידים. הם לא קמים בבוקר ואומרים, 'בואו נלך להרוג נשים היום', אבל הם גם לא חושבים, 'בואו נעשה הכל כדי שאף אחד לא ימות בדרך למיליונים שלנו". 

מ'ג'ונסון אנד ג'ונסון' נמסר בתגובה: "בטיחותם של המשתמשים במוצרים שלנו היא בראש סדר העדיפויות שלנו. אנו בוחרים את המרכיבים בקפידה, מסתמכים על המדע העדכני ביותר. תהליך אבטחה מחמיר נועד להבטיח את הבטיחות של כל מוצר שאנו מייצרים. אלפי בדיקות ב־40 השנים האחרונות מאשרות שוב ושוב שמוצרי הטלק שלנו אינם מכילים אזבסט ואינם גורמים לסרטן. הריקול ב־18 באוקטובר נבע מתוך שפע זהירות מצידנו לאחר שבדיקת ה־FDA הצביעה על הימצאות רמות מזעריות ביותר של זיהום אזבסט (לא יותר מ־0.00002%) בדגימות מבקבוק בודד שנרכש מקמעונאית מקוונת. שבוע אחר כך הבדיקות העלו כי הכל תקין. הסרט 'יופי רעיל' מעלה שאלות חשובות, וזו הסיבה שאנו תומכים בחקיקה למודרניזציה של הרשות הרגולטורית בתחום הטיפוח. נמשיך לעבוד עם הממשלה והתעשייה לקידום שינוי משמעותי".