שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מחקר: בגלל העברת מחלות - רק האדם המודרני שרד
    חוקרים מהאוניברסיטאות העברית, ברקלי וסטנפורד פיתחו מודלים לתיאור הדינמיקה בין ניאנדרטלים לאדם המודרני, בהשפעת הדבקה הדדית במחלות בעת המפגש ביניהם. התוצאה מסקרנת: "המחקר מציע פרספקטיבה חדשה על התהליכים שעיצבו את גורל מיני האדם בעולם"

    שאלה מרכזית בחקר הניאנדרטלים היא מדוע הם נעלמו מאירואסיה לפני כ-40 אלף שנה, אחרי שהתקיימו בה מאות אלפי שנים, והוחלפו על ידי בני אדם מודרניים בתהליך מהיר יחסית שארך אלפי שנים. האם לנו, הומיניד אפריקני, היה יתרון כלשהו על פני בני דודינו האירופאים והאסיאתים, שהוביל להכחדתם המהירה? שאלה מסקרנת עוד יותר עולה מממצאים ארכיאולוגיים שנבדקו.

     

    מחקר, שפורסם בכתב העת המדעי "Nature Communications", שבו לקחו חלק חוקרי אבולוציה, אקולוגים וארכיאולוגים מאוניברסיטאות סטנפורד, ברקלי והאוניברסיטה העברית בירושלים, מציע שכל אחת מהקבוצות - האדם המודרני באפריקה והניאנדרטלים באירואסיה - התמודדה עם מערך מחלות מדבקות שונה וחבריה פיתחו עמידות לחיידקים ווירוסים שונים במהלך מאות אלפי שנות אבולוציה נפרדת.

     

    ניאנדרטלים (צילום: shutterstock)
    ניאנדרטלים. איור(צילום: shutterstock)

     

    כשנפגשו האוכלוסיות בלבנט, החלו המחלות לעבור ביניהן. המפגש ייצר עומס מחלות כזה, שבני האדם המודרנים היו מנועים מהתפשטות אל מחוץ ללבנט, אזורים שבהם היו נפוצות המחלות ניאנדרטליות, והניאנדרטלים מצדם לא יכלו להתפשט דרומה מסיבה דומה. בכך ייצבו המחלות איזור דו-קיום צר באזור גיאוגרפי מוגבל.

     

    לאורך הזמן - כך על פי המחקר - החלו האוכלוסיות להתערבב בהדרגה באזור חזית המגע. כך יכלו הקבוצות לרכוש עמידות למחלות החדשות שסיכנו אותן, נוצרו מעברי גנים בין האוכלוסיות ובהדרגה פחת עומס המחלות שייצר המפגש ביניהן. לבסוף, לאחר שרכשו עמידות מספקת, הוסר מחסום עומס המחלות שהגביל עד אותו רגע את התפשטות האוכלוסיות לאזורים גיאוגרפיים חדשים.

     

    המודלים המתמטיים

    כדי להבין את התופעה לעומק, פיתחו החוקרים, בהובלת ד"ר גילי גרינבאום מאוניבסיטת סטנפורד וד"ר אורן קולודני מהאוניברסיטה העברית, מודלים מתמטיים לתיאור דינמיקות של התפשטות מחלות ומעבר גנים בין אוכלוסיות.

     

    המודלים הראו כי המפגש בין הקבוצות צפוי היה ליצור פרק זמן ממושך שבו עומס המחלות רב, האוכלוסיות בקרבת חזית המגע מצומצמות, וכל קבוצה נוטה לבודד את עצמה כדי למזער את קצב ההעברה של מחלות חדשות אל חבריה.

     

    חוקר מתאר את קרובי משפחתנו הקדמונים. ארכיון

    חוקר מתאר את קרובי משפחתנו הקדמונים. ארכיון

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בשלב זה, צופים המודלים עומס מחלות יציב ובהתאם לכך חפיפה בין האוכלוסיות צפויה הייתה להיות מוגבלת לאזור גיאוגרפי מצומצם. בנוסף, המודלים צופים שלבסוף, באופן פתאומי ומהיר יחסית, קטן עומס המחלות ועולה המוכנות למגע בין הקבוצות, מה שיכול היה לערער את חזית המגע ולאפשר התפשטות אל מעבר ללבנט.

     

    מודלים אלו מסבירים כיצד יכלו מחלות להכתיב משך זמן ארוך מהמפגש הראשוני בין האוכלוסיות ועד תחילת התפשטות האדם המודרני אל מחוץ ללבנט. עם זאת, עומדת בעינה השאלה: מדוע היו אלה דווקא אנו, בני האדם המודרני, שהתפשטו על חשבון הניאנדרטלים, ולא להיפך?

     

    כדי לענות על שאלה זו, בחנו החוקרים מודלים שבהם עומס המחלות בעת המפגש בין האוכלוסיות איננו זהה. האדם המודרני התמודד במשך מאות אלפי שנים עם פתוגנים טרופיים באפריקה, בעוד שהניאנדרטלים התמודדו עם פתוגנים של אקלים ממוזג באירואסיה. בשל כך, צפוי להיות הבדל באופי של מערך המחלות שכל אחת מהקבוצות נשאו. ממחקרים אחרים עולה כי כיום, עומס המחלות הטרופי גדול מעומס המחלות של אקלים ממוזג, וסביר להניח שמצב זה איפיין גם את אוכלוסיות האדם בעבר.

     

    המודלים של החוקרים, שלקחו בחשבון את האופי השונה של מערך המחלות בשתי הקבוצות, הצביעו על כך שהקבוצה שמביאה איתה יותר מחלות מתגברת מהר יותר על מחלות של המין האחר, וכן שלאורך זמן הפער בין הקבוצות בעומס המחלות צפוי לגדול. המודלים מציעים אפשרות שלבסוף, האדם המודרני השתחרר כמעט לחלוטין מעומס המחלות הניאנדרטליות, בעוד שהניאנדרטלים נשארו פגיעים למחלות של בני האדם המודרנים.

     

    כעת, מצויידים גם בעמידות למחלות ניאנדרטליות וגם בארסנל של מחלות שהניאנדרטלים רגישים אליהן, יכלו בני האדם המודרנים להתפשט אל תוך אירואסיה תוך כדי הפצת מחלות לניאנדרטלים, מחלות שתרמו להיעלמותם. מהמחקר עולה שדינמיקה של מחלות, בשילוב עם תהליכים אבולוציוניים של החלפת גנים, יכולים להסביר גם את פרק הזמן הארוך שבו התקיימו שני מינים עם חפיפה מוגבלת זה לצד זה וגם את השינוי הפתאומי, שבו האדם המודרני התפשט אל מעבר ללבנט והביא להיעלמות הניאנדרטלים.

     

    "תוצאות המחקר מתארות למעשה תהליכים דומים, שחלקם אף התרחשו בהיסטוריה המתועדת, בהם קבוצות אדם היו מנותקות אחת מהשניה לאורך זמן, עברו אבולוציה עם מחלות שונות, ונפגשו בשנית לאחר אלפי שנים", אמר ד"ר קולודני. "למשל, במהלך אלף השנים האחרונות בכל פעם שהגיע האדם הלבן מאירופה ליבשות ואיים חדשים - אמריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, או האיים הקנריים - חוו התושבים המקומיים עומס מחלות רב, שצמצם את האוכלוסיות ותרם באופן משמעותי להשתלטות האדם הלבן. במקרים אלו, אי-השיוויון בעומס המחלות היה לטובת האירופים", מוסיף ד"ר גרינבאום.

     

    עוד ציינו החוקרים: "המחקר מציע דרך חדשה לחקור את האופן שבו מחלות יכולות לעצב אינטרקציות בין מינים, והוא מציע שמחלות מילאו תפקיד משמעותי יותר ממה ששיערנו, והן אולי אפילו הסיבה המרכזית לכך שאנו, האדם המודרני, הפכנו להיות קבוצת האדם היחידה על פני כדור הארץ".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים