לגעת באושר

ההיסטוריה של העם היהודי עמוסה בחבורות - חבורות שהאמינו בכל ליבן שיש להן את הכוחות לגעת באושר, להביא גאולה, לייצר תיקון עצמי עמוק שיוביל לתיקון האומה כולה. מימי החבורות הזוהריות בצפת, דרך חצרות החסידים באירופה ועד לקיבוצים בני ימינו, הרעיון היה אותו רעיון: שאיפה למציאות אוטופית, יצירת סט כללים פנימי שאמור לייצר התעלות והתגדלות של האדם, ומנהיגים כריזמטיים שהאמינו כי בפיהם בשורה ייחודית לעולם כולו. החולשות היו אותן חולשות.

הקיבוץ "נאות סמדר" שבערבה הוא לא סתם עוד קיבוץ אורגני עם חבורה של רוחניקים, אלא אסופת חברים שהתמגנטה אל גורו כזה בדיוק - יוסף ספרא, איש ירושלים. ספרא הקים את היישוב המבודד לזכר רעייתו בצלמו ובדמותו ושלט בו ביד רמה ברמות העמוקות והמטרידות ביותר. הסרט "האושר המושלם" משרטט את מערכות היחסים הקשות בקיבוץ דרך העיניים של שלוש נשים - מי שגורשה יחד עם בן זוגה בהצבעת חברים, מי שהייתה סגניתו, תלמידתו ואף שפחתו של ספרא לאורך שנים, ומי שהיא אחותה של יוצרת הסרט, אביב אור־משולם. אותה אחות עזבה בטריקת דלת את הקיבוץ לאחר שנים.

אביב מספרת את הסיפורים האישיים, כמו גם את הסיפור של הקיבוץ כולו, בתבונה וברגישות. למרות שבקלות "האושר המוחלט" יכול היה להיות סרט מחאה זועם וחד־משמעי, הוא מורכב הרבה יותר. אביב עצמה חוזרת אל הוריה, אל ילדותה, על מנת לזהות מתי חל הנתק עם אחותה והאם ניתן היה לזהות את הימים שיבואו. השיחות שלה עם יוצאי הקיבוץ הן כמעט בשפת סוד, בקודים. מילים סתומות שכל אחת מהן מסתירה פצעים כואבים, מורכבויות שקשה לתאר במילים. ולמרות שהתמונה היא עגומה ואפילו מתסכלת, יש המון כבוד לחיפוש הרוחני האמיתי של החברים, ואפילו למענה הרוחני של ספרא עצמו, למרות העדויות הברורות לניצול, דיכוי ואפילו כמעט כיתתיות.

גם האופן שבו בחרה אור־משולם להשתמש בקטעי ארכיון מעניין. מטעמי צנעת הפרט נדרש טשטוש עבור מצולמים שאינם מרואיינים, אבל ההכרח הפך לכלי אמנותי. הסצנות המטושטשות נעשו באופן כל כך אמנותי, שהן למעשה הדגישו אותה אופוריה חלומית מצד אחד, אבל גם את העיוורון האמיתי בהליכה אחר גורו בתנאים שכל בר־דעת היה מטיל בהם ספק.

"האושר המוחלט" הוא סרט התפכחות שיש בו הרבה חמלה כלפי גיבוריו. הסיפור המורכב שהסרט מציג עומד בניגודיות מדהימה לאותה אוטופיה חד־ממדית ומוחלטת של החלום היהיר לכונן חברה נטולת פגמים.

בקטנה
רק בישראל עומד שר משפטים מעל דוכן הכנסת על מנת למחות על תרגיל חקירה שפוגע בחיי המשפחה של חפים מפשע ועושה זאת באמצעות חשיפה של אותם פרטים ממש. השר ניצל את חסינותו כדי לחשוף מידע שנמצא תחת צו איסור פרסום, ובאופן מתבקש המהדורות שידרו זאת. חדש, חשוב ומעניין, כפי שכל עיתונאי יודע. "כאן" בחרו בממלכתיות־יתר לצנזר את הדברים, אבל בעיקר יצאו טרחנים ולא מעודכנים.