שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "ייבאו" כלה מחו"ל – וביקשו שתעזוב ללא רכוש

    הורים לישראלי הסובל מבעיות בריאות חיתנו אותו בשנות ה-80 עם צעירה ענייה. אחרי 30 שנה היא ביקשה לעזוב, ואז הם שלפו את הסכם הממון

    בית המשפט למשפחה בתל אביב ביטל לאחרונה הסכם ממון שעליו הוחתמה צעירה ש"הובאה" מחו"ל כדי להינשא לישראלי שסובל מבעיות בריאות קשות. ההסכם שלל ממנה זכויות בדירה שבה חיו בני הזוג כ-30 שנה, אבל השופט ארז שני קבע שההסכם נחתם בנסיבות של עושק והטעיה ומבלי שהאישה הבינה את תוכנו.

     

    הורים לאדם עיוור שסובל מבעיות בריאות נוספות רצו למצוא לבנם כלה, ובשנות ה-80 הם נסעו לחו"ל, שם "מצאו" בת 20 מרקע כלכלי קשה, שנישאה לבנם בנובמבר 1987. היא עברה לגור עמו בישראל והתגיירה. לאחר 30 שנות נישואים ושתי בנות משותפות (שנולדו לאחר תהליך הפריה) עבר הבעל אירוע מוחי שדרדר את מצבו והיא ביקשה להיפרד ממנו. ממועד זה החלו אמו ואחותו במלחמת חורמה נגדה במטרה לסלק אותה מהדירה שבה חיו בני הזוג (הדירה רשומה על שם סבתו). בין היתר הן מנעו ממנה תשלומי מזונות, הטרידו אותה והשחיתו את רכבה.

     

    ב-2018 הגישה האישה תביעה לביטול הסכם ממון שעליו הוחתמה בסמוך לנישואים, ששולל ממנה זכויות בדירה. ההסכם אושר בזמנו בבית המשפט המחוזי וקיבל תוקף של פסק דין. היא טענה שמשפחתו של בעלה התנהלה כלפיה בחוסר תום לב. היא לא ידעה את השפה והוטעתה לחשוב שההסכם שנחתם בארץ זהה להסכם שנחתם מולה בחו"ל ושהבטיח לה חיים חסרי דאגות כלכליות ו"נכס מקרקעין בטוח".

     

    בשם הבעל (שהוכרז כחסוי) הופיעו אמו ואחותו שטענו כי אין בסיס לבטל הסכם שאושר בבית המשפט לאחר הליך מדוקדק. לשיטתן, התמורה שקיבלה התובעת היא יציאה ממעגל העוני והייתה זו החלטה מושכלת שלה להינשא לבנם. הן הוסיפו שהתובעת ידעה שדירת מגוריה רשומה על שם סבתו של הבעל לא על שמו, וכי הוריו לא הבטיחו לה דבר מלבד רווחת הזוג כל עוד הם ביחד.

     

    בפתח דבריו כתב השופט ארז שני כי הרקע לחתימת ההסכם "יכול היה בקלות למצוא עצמו בכל ספר אשר תיאר את האווירה בקהילה היהודית במזרח אירופה בתחילת המאה הקודמת".

     

    הוא ציין כי החתמת אזרח זר, שאינו יודע את השפה העברית על הסכם ש"הוסבר" לו על ידי עורך דין מטעם משפחת הנתבע, מבלי שיוכל לקרוא את ההסכם, הוא ביצוע חוזה ואף ניהול משא ומתן בחוסר תום לב.

     

    בפסק הדין נקבע שההסכם לוקה בעושק, טעות והטעיה, והודגש שהתובעת הוחתמה על ההסכם כשהיא מוחלשת, חסרת ניסיון חיים ובמצב כלכלי רע.

     

    "תנאי ההסכם היו בעצם עבודת חינם על פני עשרות שנים ללא כל תמורה פרט למחסה", כתב השופט והוסיף כי "הסכם הוגן לא היה כאן ומדובר בתנאים גרועים בהרבה מהמקובל". לדבריו, אם הייתה מקבלת שכר על טיפולה בנתבע זה היה מסתכם במיליונים.

     

    הוא הוסיף כי "ייבוא" אדם, גם אם מרצונו, ממדינה ענייה, אגב נישואין, לא יכול להיות עסקה מסחרית שניתן לסיים ב"הכושי עשה את שלוֿ, הכושי יכול ללכת". לפיכך ביטל השופט את הסכם הממון ומשפחת הבעל חויבה בהוצאות בסך 80 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובעת: עוה"ד יאיר שיבר, דורון שיבר ושנאל דורזיה
    • ב"כ הנתבע: עו"ד מיכל אופיר
    • עו"ד מורן בריק מילר עוסקת בדיני משפחה
    • הכותבת לא ייצגה בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    עו"ד מורן בריק מילר
    מומלצים