שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    אביר איכות השלטון
    הבמאי הישראלי ברק היימן יגיע לניו יורק בשבוע הבא להקרנת סרטו ״החבר דב״ במסגרת פסטיבל ״ישראל האחרת״ של ה-jcc במנהטן. בראיון מיוחד הוא מספר מה גרם לו לעקוב אחר חבר הכנסת השנוי במחלוקת דב חנין, במשך חמש שנים, ומה למד בדרך

    דב חנין היה מאז ומעולם דמות שנויה במחלוקת בחברה הישראלית; חנין, כזכור, היה חבר כנסת במפלגה ערבית; הוא לא שר את התקווה; הוא תומך נלהב במאבק לעצמאות של העם הפלסטיני; הוא מגדיר עצמו כקומוניסט; והוא גם נוסע בתחבורה ציבורית כאחד האדם. אך על דבר אחד רבים מסוגלים להסכים לגביו, מכל קצוות הקשת הפוליטית - הוא איש של אידיאולוגיה, עם תפיסת עולם מאוד מוצקה שלא סוטה ממנה ימינה או שמאלה.

     

    בסרטו של ברק היימן, "החבר דב", אשר יוקרן בשבוע הבא בניו יורק במסגרת פסטיבל ״ישראל האחרת״, התחקה היימן אחר הפוליטיקאי הותיק ותיעד את פועלו ברחבי הארץ של דב חנין כחבר כנסת במשך כחמש שנים. 450 שעות של חומר גלם נאספו לכדי סרט אחד. בראיון ל'ידיעות אמריקה', מספר לנו ברק היימן, במאי ויוצר הסרט, מדוע כדאי להגיע להקרנה המיוחדת ומדוע, בין אם אתם ימנים, או שמאלנים, כדאי לכם לצפות בו.

     

    כך התאהבתי בדב חנין

     

    בשנת 2003 היה ברק היימן בדיוק בתחילתה של העבודה המשותפת על הסרט 'גשר על הוואדי', אודות בית הספר הדו-לשוני הראשון בארץ, ביחד עם אחיו

    ושותפו תומר היימן, יוצר הסרט "תומר והשרוטים", אשר זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. "כתבתי אז בעיתון תל אביבי דיי איזוטרי יש לומר, שנקרא 42 מעלות״, מתאר ברק. ״העורך דאז שלח אותי לראיין איזה עורך דין לזכויות אדם שעתיד להיכנס לכנסת. זה היה דב חנין. מאז״, הוא מודה, ״התאהבתי בו. חוץ ממשיכה מינית״, צוחק היימן וממשיך, ״היו שם את כל הסממנים של ההתאהבות. רציתי כמה שיותר מהאיש הזה, אז הצעתי לו לעשות סרט דוקומנטרי על חייו ועל פועלו, והוא כמובן נענה בחיוב", כך מספר.

     

    דגכדגכ ()
    דב חנין. "פרלמנטר מצטיין"

     

    היימן מעיד כי מהרגע הראשון העריך את עולמו האידיאולוגי של דב חנין, והוא מסביר מדוע: "הוא יודע לדבר בצורה ישירה וכנה על כל העוולות הנוראיות המתקיימות בחברה הישראלית: הכיבוש, הפערים החברתיים, עוני, גזענות, ואפליה. על אף שהוא כל כך מעורב בדברים הקשים ביותר בחברה, שלרוב גורמים לאנשים לפסימיות רבה, הוא מצליח להישאר חיובי ומלא נועם. השילוב הזה היה מאוד מרענן ומרגש עבורי", מספר היימן, ועוד מוסיף: "רוב האקטיביסטים שנתקלתי בהם היו פסימיים, ומיואשים. יש גם כאלה שבחרו להתנתק ולא לצרוך חדשות ופוליטיקה. דב חנין אומר 'נהפוך הוא!' לא להתנתק, לקחת אחריות". היימן, עדיין נלהב מרוח הלחימה של חנין ממשיך: "יש לנו את המדינה שלנו - היא יפה, עם הרבה דברים טובים, וגם עם הרבה מאוד מחלות קשות. אנחנו לא יכולים להמשיך לצקצק מהצד, אלא גם לקחת אחריות. הגישה של דב ריגשה אותי. אחר כך, כשהוא נבחר, הוא הפך להיות חבר כנסת מאוד מוערך".

     

     

    450 שעות של חומר גלם ב-5 שנים

     

    ואכן, בעת כהונתו כחבר כנסת, יזם וחוקק דב חנין למעלה מ-100 חוקים היישר מספסלי האופוזיציה, ביניהם: 'חוק העלאת שכר מינימום ל-30 שקלים', 'חוק חניית הנכים', 'חוק הזכות לעבודה בישיבה', 'החוק לאיסור פרסום שירותי זנות', 'החוק לאיסור על אפליה בגין נטייה מינית, הורות או הריון בשירות התעסוקה', ועוד. בין היתר אף זכה חנין בעודו חבר כנסת בפרס 'אביר איכות השלטון', ובתארים נוספים כפרלמנטר מצטיין.

     

    היימן עקב אחרי חנין מקרוב: "פגשתי את דב בהפגנות והפכנו קרובים יותר ויותר. ב-2008 ליוויתי אותו בבחירות לראשות עיריית ת"א, וב-2014, אחרי 11 שנים של היכרות הצעתי לו לצלם את הסרט. הסרט הוא דוקומנטרי, והוא כולל חומרים מחמש שנים של צילומים, עם 450 שעות של חומר גלם. אורך הסרט כ- 75 דקות, והוא נערך בשיתוף עם נילי פלר, העורכת של 'ולס עם בשיר'. הסרט אמנם מתמקד בפוליטיקאי דב חנין, אבל קשה שלא להבין שהוא מבקש לשים את הספוט גם על מדינת ישראל, מציג את השוני, את הצדדים הקיצוניים, מראה לנו שהיא גם מרגשת אבל יכולה להיות גם מכוערת.

     

    דין גבעת עמל כדין אום אל חיראן

     

    את שכונת 'גבעת עמל' שבצפון תל אביב תוכלו למצוא מככבת בסרטו של היימן. בשנת 2014 החל הגירוש המתוקשר של התושבים מן השכונה, כמה שמתואר על ידי היימן כאחד מן הלילות הזכורים עליו ביותר בעת הצילומים: "ב-29 בדצמבר 2014 הגענו לתעד את העוול הגדול שנעשה לתושבים בגבעת עמל, יחד עם דב חנין שהגיע למקום על מנת לתמוך בתושבים המפונים. ב-4 לפנות בוקר היינו עדים לפינוי אלים וברוטלי של תושבי השכונה", מספר ברק. בדבריו, הוא עדיין, כך ניכר, זועם על הסיטואציה ואומר: "התושבים האלה מתגוררים בשכונה הזאת בין 70 ל-80 שנה, על אדמות שפעם לא היו שוות כלום, והיום הן כמעט הכי יקרות בארץ. טייקוני הנדל"ן ועיריית תל אביב גרשו אותם מבתיהם מבלי כוונה לתת להם כל פיצוי. הדבר הזה הוא רשעות לשמה".

     

    דגכדגכ ()
    חנין על האופניים. מתוך הסרט "החבר דב"

     

    היימן ממשיך לתאר את הסיטואציה כמורכבת: "האדמות האלה של גבעת עמל היו פעם כפר פלסטיני. בסרט רואים סיטואציה מאוד מעניינת- אחת הנשים המפונות, המחזיקה בדעות פוליטיות ימניות, צועקת אל עבר השוטרים: "מה, אנחנו ערבים?!" וזה מה שמאוד אבסורדי בסיטואציה. מבחינתם, אם המפונים היו ערבים, אז זה היה בסדר". היימן מסכים שעל אף ההתלבטות הקשה, "מדובר באנשים שנעשה להם עוול נוראי", ועוד מוסיף, "בהמשך הסרט אנו נוסעים לתעד את הפינוי בכפר הבדואי אום אל חיראן. לתושבים מגבעת עמל, ולאלה מאום אל חיראן יש למעשה אותו גורל וסיפור משותף. דין גבעת עמל כדין אום אל חיראן". בשלב זה הוא מציע עוד עובדה מעניינת על דב חנין: "דב חנין נלחם למען תושבי גבעת עמל עם כל כוחותיו, על מנת לחוקק חוק שימנע את הפינוי ללא הפיצוי. רוב הפוליטיקאים, כנראה, לא היו משקיעים אנרגיות עבור קבוצה של אנשים שכנראה לא היו מצביעים להם לעולם".

     

    רגע נוסף קשה מאוד שחווה היימן בצילומים היה הפינוי של הכפר הבדואי אום אל חיראן שבנגב בליל ה-18 בינואר 2017, בו נהרגו יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן ז"ל, והשוטר ארז עמדי לוי ז"ל. נסיבות האירוע עד היום שנויות במחלוקת. בעוד שמשטרת ישראל הודיעה כי מדובר בפיגוע דריסה, אחרים הציגו גרסה לפיה הנהג נפגע מירי, איבד שליטה על רכבו, ופגע בשוטרים בשגגה. האירוע נבדק במח"ש, אולם פרקליט המדינה לא הכריע בשאלה האם היה מדובר בפיגוע. ברק היימן בתגובתו לאירוע הקשה: "שני אנשים נהרגו כתוצאה מאלימות משטרתית. יש פה שני פינויים שכל אחד מהם בצד השני של הקשת הפוליטית, אך ששניהם למעשה מספרים את אותו הסיפור הטרגי".

    היימן מספר כי תושבי גבעת עמל בעצמם הגיעו להקרנה של הסרט והעידו כי הפינוי של אום אל חיראן הזכיר להם במידה רבה את הפינוי של גבעת עמל. "הם עברו שינוי מהותי", כך אומר.

     

    היימן עצמו נולד בכפר ידידיה שבשרון בשנת 1976, הגיע לעולם הסרטים התיעודיים בעקבות אחיו, תומר היימן. הוא למד עבודה סוציאלית באוניברסיטה והבין שעולם הסרטים הדוקומנטריים יותר מרתק עבורו מהאקדמיה. מאז, הוא כבר ביים והפיק קרוב ל 20 פרוייקטים שונים תחת המטרייה "סרטי האחים הימן". הבחירה בסרטים תיעודיים איננה מקרית: "היום אני משתדל להיות כמה שיותר מעורב פוליטית במאבקים שונים על דמותה של המדינה הזאת שאני כל כך אוהב, כל כך מתבייש בה וכל כך כועס עליה באותו הזמן. גם המאבק נגד הכיבוש ובעד העצמאות של הפלסטינים, וגם מאבקים רבים אחרים כמו מאבקיהם של הקהילות של מבקשי המקלט ושל מהגרי העבודה, הזוכים ליחס מחפיר וגזעני כאן בארץ, שאמורה הייתה להיות המוסרית והרגישה ביותר לאור מה שקרה לעם היהודי רק לפני 70 שנה, ולצערי מתנהגת בחוסר לב וברשעות שאי אפשר להיות אדיש מולה. הסרט הזה בהרבה מובנים משלב את הנטיות האמנותיות שלי והפעילות הפוליטית שלי, ויש בו לחלוטין אמירה שאני עומד מאחוריה ולא מעוניין לטשטש אותה. לשמחתי הרבה הסרט, כמו דב עצמו, מצליח לתקשר גם עם אנשים שחושבים אחרת ולפעמים ממש הפוך ממני.״

     

    הסרט יוקרן במסגרת הפסטיבל שמתקיים בניו יורק זו השנה ה-13. בכל שנה מוקרנים סרטים שמאירים את הצדדים הפחות מוכרים של ישראל והאנשים שקולם לא תמיד נשמע. בסוף הקרנת הסרט יענה הבמאי ברק היימן על שאלות הצופים.

     

     

     

     

     


    פורסם לראשונה 08/11/2019 22:12

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים