חדשות האמנות: חיים סוטין ועוד תערוכות מעניינות

היכחדות הגלריות

בשקט בשקט, סצנת הגלריות התל-אביבית הולכת ומתכווצת. גלריה אנגל, אחת הוותיקות בארץ, סגרה בשבוע שעבר את הסניף התל-אביבי שלה ותתמקד רק בפעילות בירושלים. אחרי 10 שנות פעילות, גלריה צדיק עומדת להיסגר גם היא. חנה קומן, אשת קולנוע, פתחה את הגלריה ביפו מתוך תשוקה ואהבה לאמנות. היא הציגה יצירות עד 9,000 ש"ח ושילמה לאמנים 60% ממחיר המכירה, מעבר למקובל במטרה לעודד קנייה ולעודד את האמנים. הגלריה פרחה עד שמשהו החל להשתבש ואנשים פשוט הפסיקו להגיע. "הרגשתי כאילו יש לי עץ של כוכבים שאף אחד לא רוצה לקנות", אומרת קומן, ולא מתביישת להודות שהיו לה אפס הכנסות בשנה האחרונה. התערוכה המסיימת את פעילות הגלריה - "אמ;לק - תערוכות שלא תהיינה" - נפתחה בשבוע שעבר ומציגה עבודות של כל האמנים שהיו אמורים להציג בשנתיים הקרובות.

בשנים האחרונות נסגרו גם גלריה נלי אמן, גלריה שטרן וגלריות אחרות. הגלריות שנותרו פתוחות נאבקות עם ירידה משמעותית במכירות ומחירי ארנונה בלתי נסבלים. למה זה קורה? האם בגלל מכירות פומביות שמוכרות אמנים חשובים במאות בודדות של דולרים? ואולי אין כבר אספני אמנות כמו פעם ואנשים מחפשים רק לקנות בזול?

גלריות ממלאות תפקיד חשוב בעולם האמנות - הן מהוות קרש קפיצה לאמנים בתחילת דרכם באמצעות חשיפה ושיווק במסגרת מוסד מקצועי; הן מוסדות תרבות חינמיים שמאפשרים למידה וחוויה של תערוכות שלא פעם מרחיבות דעת ותמיד מרחיבות לב.

אומנם ישנן כמה גלריות מאוד מצליחות, וכל הכבוד להן, אבל חיי הגלריסטים אינם קלים כלל. המשמעות של פחות גלריות היא גם פחות מקומות להציג את מאות האמנים החדשים שיוצאים כל שנה מבתי ספר לאמנות, ופחות מקומות לחוות אמנות. אבל צריך לזכור: בשביל להתקיים, גלריה צריכה למכור, וזה תופס גם לגבי מודלים חדשים של התאגדויות אמנים וקולקטיבים למיניהם.

סוטין בעין חרוד

בתקופה בה מקדשים את החדש וזונחים את הישן, טוב לדעת שיש מוסדות כמו המשכן לאמנות בעין חרוד. בסוף השבוע נפתחה במשכן תערוכה חדשה, גולת הכותרת של חגיגות ה-80 למשכן: "נפש עירומה - חיים סוטין והאמנות הישראלית". 

יצירה של חיים סוטין(צילום: שי לוי)

יצירה של חיים סוטין

סוטין, אמן יהודי ממוצא רוסי, הגיע לפריז ב-1913, שם היה לצייר מוערך מאוד בקרב אמני אסכולת פריז וגם על ידי פיקאסו. בשנות העשרים והשלושים הגיעו לפריז גם אמנים ישראלים כמו פרנקל, קסטל וחיים אתר - מייסד המשכן בעין חרוד, ובשנות החמישים הגיעו גם ניקל ושמי. כולם הושפעו מסוטין והביאו את השפעתו ארצה.

התערוכה עשירה ומעניינת, ואוצרים אותה יחד יניב שפירא מנהל המשכן והאוצר הראשי, סוריה סדיקובה האוצרת הראשית של מוזיאון פושקין במוסקבה וד"ר בת-שבע גולדמן-אידר ממוזיאון תל-אביב. היא מחולקת לשלושה חלקים, ששיאם באולם המציג 18 יצירות של חיים סוטין. חלק נוסף מציג את אמני אסכולת פריז, שסוטין פעל לצידם, מתוך האוסף הגדול של המשכן. החלק השלישי מציג 43 אמנים ישראלים שיצירתם מושפעת מסוטין.

יצירה של חיים סוטין(צילום: עופרית רוזנברג)

יצירה של חיים סוטין(צילום: אבשלום אביטל)

האוצר שפירא מבקש לנסח תזה מקורית, המציגה את סוטין כאמן בעל השפעה רבה על שלושה דורות של אמנים ישראלים - גם עכשוויים כדוגמת יונתן הירשפלד, עמית כבסה, מריק לכנר, אסף רהט ועוד. ההשפעה אינה חד ממדית אך באמצעות אוצרות חכמה, ניתן בהחלט לזהות רוח סוטינית - של כאב, צעקה, של נפש עירומה ומיוסרת, התלויה על בלימה בין חיים ומוות.

אהבתי מאוד את התערוכה וגם את הרעיון מאחוריה. אני גדלתי על אסכולת פריז ועל אמני ארץ ישראל וכואב לי לראות את חוסר העניין בהם בתקופה זו. אולי התערוכה תשיב להם את כבודם. ברכות לשפירא על אמירה שיש בבסיסה מחקר מעמיק וגם תפיסה חדשנית.

ועוד משהו: עבר הרבה זמן מאז שביקרתי בתערוכה המבקשת להציע נקודת מבט חדשה על האמנות הישראלית בהקשרה ההיסטורי. אשמח לראות תערוכות נוספות המעמיקות באופן דומה.

אמנות בגליל

שמחתי לחזור לגליל היפה ולגלות הרבה התלהבות ועשייה תרבותית ואמנותית, כמו למשל בקתדרה הגלילית המנוהלת על ידי אוריטל אגמון ומאיה מאיר ובגלריה הוותיקה בקיבוץ מחניים, המנוהלת (בהתנדבות) על ידי הנשים המצויינות יויו פלס ודינה רפופורט. הגלריה פועלת מזה 37 שנה, שבהן הוצגו בה מיטב אמני ישראל ולעתים שם נחשפו לראשונה, כמו למשל סמאח שחאדה.

הגלריה במחניים נועדה קודם כל לתת במה לאמני הגליל. ביקרתי גם בראש פינה, שם חיים אמנים שמנסים להתפרנס מעבודתם, כמו סיגל עשת שפט, שמציגה את יצירותיה בגלריה הבאר ברובע העתיק. למבקרים, כדאי לבקש ממנה גם לראות את הרישומים הנפלאים של מוסא שפט.