איתמר שמעוני הורשע בשוחד וזוכה מסעיף הסיקור העיתונאי

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע היום (ב') את ראש העיר אשקלון לשעבר איתמר שמעוני (52) בקבלת שוחד בסכום של 150 אלף שקל, אך במקביל זיכה אותו מקבלת שוחד בסכומים אחרים שיוחסו לו. בין היתר, שמעוני ואיש העסקים יואל דוידי זוכו מחמת הספק מעבירות של לקיחת ומתן שוחד בנוגע להשבתת אתר אינטרנט בבעלותו של דוידי. השופטת הדגישה בהכרעת הדין כי טובות הנאה כדוגמת סיקור אוהד וחיובי "לא חומריות וקשות יותר למדידה ולהוכחה".

הפסיקה בעניינו של שמעוני עוררה עניין בגלל העיסוק בסיקור תקשורתי כתמורה בעבירת שוחד - בדומה למה שמייחסת הפרקליטות לראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 4000 (פרשת בזק-וואלה).

בכתב האישום נטען כי דוידי העניק לשמעוני שוחד במאות אלפי שקלים ובכך שהשבית את אתר האינטרנט שבבעלותו - דבר שהיטיב עם שמעוני שהעניק לטענת הפרקליטות לדוידי הטבות בעסקים בעיר. כאמור, השניים זוכו מעבירת השוחד בסעיף זה. בנוסף הורשע שמעוני בעבירות של מרמה והפרת אמונים וכן הלבנת הון.

השופטת לימור מרגולין יחידי הדגישה פרק מיוחד בהכרעת הדין לנושא "ההשפעה על כלי תקשורת". לדבריה, "דומה שלא במקרה לא נכללת בחוק העונשין הגדרה של המונח 'מתת' או הגדרה של המונח 'טובת הנאה', שכן המחוקק היה ער לכך שמציאות החיים הדינמית והמשתנה תייצר התנהלויות שונות, שלאו דווקא נצפו על ידו בשעתו, שיעלו כדי התנהגות מושחתת ונפסדת של עובד ציבור בזיקה לתפקידו הציבורי, ובהתאם לתכלית העבירה, למהותה ולערכים המוגנים שעליהם נועדה לשמור, הוא ביקש לראות באותן התנהלויות ככאלה המבססות עבירה של לקיחת שוחד הראויה לתגובה מחמירה.

"בהתאם לתכלית זו, נקבע בסעיף 293 לחוק העונשין שכותרתו 'דרכי שוחד', הפותח במילים 'אין נפקא מינה בשוחד -', בניסוח ייחודי שהוא על דרך השלילה, כי טובת ההנאה שעשויה לבסס מתת אינה חייבת להיות חומרית, היא אינה מוגבלת לכסף או שווה כסף, וכפי שנקבע בהוראת סעיף (1) לחוק העונשין, ופורש בהרחבה בהלכה הפסוקה, המתת עשויה להתבטא גם בשירות ובכל 'טובת הנאה אחרת', בין שהיא מוחשית ובין שאינה מוחשית, בין שהיא גשמית ובין שאינה ניתנת למדידה".

שמעוני בבית המשפט, היום(צילום: יריב כץ)

עוד ציינה השופטת כי "טובת ההנאה נמדדת בעיקר במדדים אובייקטיביים, אם כי קיים גם מרכיב סובייקטיבי אשר בא לידי ביטוי במידה רבה יותר כשעסקינן בטובת הנאה שאינה גשמית - 'טובת הנאה אחרת', וכן מקום שטובת ההנאה ניתנת לא לעובד הציבור עצמו אלא לגורם אחר שהוא חפץ ביקרו.

"מקום בו עסקינן בעובדי ציבור, שהם נבחרי ציבור, אשר זקוקים לאמון ולתמיכה הציבורית המתחדשת והמתמשכת, ורואים לנגד עיניהם את ההתמודדות הבאה על התפקיד הציבורי, הרי שיש בהגברת חשיפתם החיובית לציבור, ושיפור דימויים הציבורי כדי לתרום להעלאת הפופולריות שלהם ולהגברת סיכוייהם לחזור ולהיבחר לתפקיד על ידי הציבור.

"שיפור הדימוי הציבורי והעלאת יוקרתו של נבחר הציבור, יכולים להתבצע במגוון אפיקים, ואמצעים. אחד מהם הוא העמדת תרומות או הטבות אחרות לגופים עירוניים ציבוריים שראש העיר מזוהה איתם, כשלמרות שראש העיר אינו נהנה מטובת ההנאה באופן אישי וישיר, יש בתרומות לאותם גופים כדי לתרום גם להעלאת יוקרתו שלו בציבור ובכך להיטיב עמו.

"פרסום אוהד וחיובי - לא ניתן לכימות" 

"שיפור הדימוי והגברת הפופולריות בהתאם לתפישה הסובייקטיבית של נבחר הציבור, יכולים להתבצע גם באמצעות טובות הנאה שאינן גשמיות ואינן ניתנות לכימות, שיש להן חשיבות ממשית עבור מקבלן. בקבוצה זו ניתן למנות רשימה לא סגורה של פעולות, ובהן: ייעוץ והעמדת משאבים שתכליתם לקדם את מעמדו הציבורי של נבחר הציבור, לשפר את דימויו החיובי ולהגדיל את סיכויי בחירתו לכהונה נוספת, יח"צ, פרסום אוהד וחיובי, השתקת ביקורת ציבורית, צמצום פרסום חיובי על יריבים פוליטיים ופגיעה תקשורתית ביריבים.

"בהיות טובות ההנאה הללו לא חומריות וקשות יותר למדידה ולהוכחה, ובהינתן העובדה שהן עשויות להינתן גם בשל השקפת עולם של נותן טובת ההנאה, או תמיכה ציבורית או פוליטית בהתנהלות נבחר הציבור, ולא בהכרח מתוך טעמים אינטרסנטיים מושחתים ומשחיתים, ולאור חומרת העבירה והשלכותיה הקשות על המוכתמים בקלון של לקיחת שוחד, ובהתאם לעקרון החוקיות, מתחייבת זהירות בייחוס טובות הנאה מסוג זה כבסיס לעבירת שוחד.

"לפיכך, נדרשת הקפדה על מימוש תכלית החוק ועל האינטרסים הציבוריים שבבסיס האיסור בעבירה, כך שבגדר 'טובת הנאה אחרת' מהסוג האמור ייכללו רק טובות הנאה ברורות, גם אם לשון החוק מאפשרת לראות בפעולות נוספות, שמידת חומרתן פחותה, כ'טובת הנאה אחרת'.

"לצד זאת, אם וככל שמוכחות טובות הנאה ופעולות מן הסוג שפורט לטובת עובד הציבור, אין, להשקפתי, בעובדה שחלק ניכר מאותן פעולות קשור למעמדו התקשורתי של נבחר הציבור, ואין בכך שמעורבים בסוגיה יחסים עם התקשורת, כדי להוביל למסקנה שאותן פעולות אינן יכולות לבסס 'טובת הנאה אחרת' העולה כדי מתת, או שלא ראוי לבחון אפשרות זו.

"כלי התקשורת הם מנשמת אפה של הדמוקרטיה. דומה שלא ניתן להפריז בחשיבות תפקידה של התקשורת בשמירה על ערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית, ובהם חופש הביטוי והבעת הדעה, לרבות, כמובן, הבעת ביקורת, כמו גם תפקידה בחשיפה של עוולות ציבוריות, פגמים בהתנהלות הרשויות הציבוריות והתנהגות שאינה תקינה מבחינה ציבורית.

"בשל אופייה ומעמדה של התקשורת, נדרשת מחד גיסא, זהירות בייחוס פליליות להתנהגות שהתקשורת מעורבת בה, שכן טיפול בכלים הפליליים בנושאים הקשורים לתקשורת, עלול במקרים הלא מתאימים לגרור פגיעה בערכים שצוינו.

"מאידך גיסא, דרושה ההכרה שאי התערבות של המשפט הפלילי בהתנהלות שיש בה שימוש לרעה בפלטפורמה של כלי התקשורת, על הכוח הרב שהם אוצרים בחובם, למטרות אישיות שאין ביניהן לבין זכות הציבור לדעת, וביניהן לבין החשיפה לאור השמש דבר וחצי דבר, עלולה לאפשר לאלה שאינם חפצים בתקשורת פתוחה, ביקורתית, וחוקרת לכרסם בכוחה של התקשורת, באמינותה, תקפותה ובהצדקה למעמדה הייחודי במשטר דמוקרטי, ובד בבד לבצע עבירה חמורה של לקיחת שוחד מבלי לתת את הדין על כך.

השופטת לימור מרגולין יחידי(צילום: יריב כץ)

"קיימים, אם כן, אינטרסים שונים, המושכים לכיוונים שונים, ויש לאתר את נקודת האיזון הראויה בהקשרם בכל תיק ותיק. בהכרעת הדין מובאים שיקולים שונים, שאינם מהווים רשימה ממצה, ובהם קיומם של אינטרסים עסקיים חיצוניים של בעליו של כלי התקשורת שיש לנבחר הציבור זיקה אליהם, הקו שנקט כלי התקשורת עד כה, סוג המעורבות בנושאים פרסונליים, ובהשפעה על תוכן הכתוב, אופן הצגת המידע ומיקום תמונות וידיעות, אל מול בקשה כללית שהמידע ימסר בצורה מאוזנת, ללא התערבות נוספת מצד נבחר הציבור, עוצמת ההתערבות, התערבות הקשורה בשיפור מעמד נבחר הציבור ו/או התערבות הקשורה ליריביו, כיווני ההתערבות מנבחר הציבור אל כלי התקשורת והפוך, משך ההתנהלות ומידת החשיבות שמייחס נבחר הציבור לסיקור תקשורתי באופן כללי.

"בהכרעת הדין פורטו השיקולים בהרחבה, והם מובאים להלן: ראשית, יש לבחון אם כלי התקשורת מוחזק בידי גורם שיש לו אינטרסים חיצוניים - כלכליים בכלל ומול נבחר הציבור בפרט. ככל שקיימים אינטרסים עסקיים, וככל שאותם אינטרסים חיצוניים עומדים על הפרק או עתידים לעמוד על הפרק בזמן עתיד נראה לעין, במועד שלנבחר הציבור צפויה להיות השפעה עליהם, והם נדונים בין הצדדים במפורש או במשתמע, ואף במרומז בלבד, אזי האפשרות שההתערבות בפרסומים בכלי התקשורת היא חלק מטובת הנאה מושחתת, היא ממשית יותר, והבחינה צריכה להיות קפדנית יותר.

"שנית, יש לבחון אם כלי התקשורת מחזיק באופן עקבי בעמדה ובהשקפת עולם כלשהי, אשר מתיישבת מבחינת האג'נדה שלו עם פרסומים הנוחים לנבחר הציבור, שאז הפרסומים האוהדים אינם קשורים בהכרח לקשר מול נבחר הציבור, או שמא הפרסומים ברוח האמורה נובעים רק מהקשר עם נבחר הציבור ו/או מבטאים שינוי בעמדה, שאז הקשר שלהם לטובת הנאה נפסדת הוא ברור יותר.

"בנוסף, אם היוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה כללית או ספציפית של בעליו, ואם ניתנת גישה למעורבות למקורביו של נבחר הציבור, בהתאם להנחייה מלמעלה, אזי היבטי טובת ההנאה הפסולה בהתנהלות הם ברורים ומובהקים יותר.

"שלישית, מבחינת התוכן, יש לבחון אם ההתערבות בפרסומים היא בהקשרים פרסונליים, בנושאים אישיים, משפחתיים, יחצ"ניים, שהזיקה שלהם לתפקיד הציבורי של נבחר הציבור היא קלושה, אם בכלל, והתערבות בהם, המובילה לפרסום חיובי או חיובי יותר, נדמית כטובת הנאה ברורה. אפשרות אחרת היא שהתערבות נבחר הציבור היא בנושאי תפקידו ותפקודו, ובקשתו היא שתובא לידיעת הציבור פעילותו הציבורית, וזאת, מבלי להתערב באופן הבאת המידע, תוכנו וניסוחו, שאז גם אם אין הצדקה להתנהלות במסגרת יחסי מראיין-מרואיין או כלי תקשורת-מקור, יתכן שיש פחות הצדקה לערב בה את המשפט הפלילי. להשלמת התמונה אעיר, כי דומה שאם ההתערבות היא משני הסוגים, אזי גם פניות שכשלעצמן אינן בהכרח נגועות, צריכות להבחן ביתר קפדנות.

שמעוני(צילום: מוטי קמחי)

"ועוד בעניין תוכן ונושאי ההתערבות, יש לבחון אם ההתערבות מתבטאת בהגברת הפרסומים החיוביים לגבי נבחר הציבור ופעילותו, ו/או התערבות בצנזור ביקורת, ו/או התערבות במניעת פרסומים חיוביים לגבי יריבים ו/או התערבות בפרסומים ביקורתיים לגבי יריבים. מובן שככל שההתערבות היא בנושאים רבים יותר, האפשרות שמדובר בטובת הנאה אסורה היא ודאית יותר.

"רביעית, מבחינת השפעה על הצורה והאופן של הפרסום, יש לבחון אם ההתערבות כוללת גם היבטי צורה, כגון התערבות בניסוח הכותרות, עמודי השער, תמונות, ומיקום ידיעות, התערבות שקשה מאוד להסביר אותה במסגרת יחסים שגרתיים של כלי תקשורת אל מול נבחר ציבור.

"ככל שננקטים יותר אמצעי התערבות, וככל שיותר התערבויות הן פרסונליות, וככל שהתכנים עוסקים בנבחר הציבור וביריביו, וככל שהיוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה גם מצד נבחר הציבור ומקורביו וגם מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה של בעליו, אזי האפשרות שמדובר בהתנהלות לגיטימית מול כלי תקשורת היא קלושה.

"חמישית, לאור הפרמטרים השונים, והעובדה שאין מדובר בטובת הנאה מספרית ומדידה, על פי רוב יהיה נכון יותר להכריע אם מדובר בהתנהלות פלילית או לא על סמך בחינה מתמשכת על פני פרק של זמן ומספר של פעולות ולא על סמך ארוע נקודתי או קצר במשכו, אלא אם מדובר בארוע נקודתי חריג ובוטה.

ואחרון, כפי שצוין לעיל, מדובר בטובת הנאה שהמרכיב הסובייקטיבי בה הוא בעל משמעות יתרה, ולפיכך, יש לבחון על פני רצף של זמן, ובמנותק מההתנהלות הפלילית הנטענת, באיזו מידה מייחס נבחר הציבור חשיבות לפרסומים על אודותיו בכלי התקשורת באופן כללי, כשככל שנושא זה חשוב לו יותר, כך האפשרות שעבורו מדובר ב'טובת הנאה אחרת' המבססת מתת, היא גדולה יותר".

עורכי הדין רובינשטיין וחימי(צילום: יריב כץ)

ראש העיר לשעבר אשקלון שמעוני זוכה גם מלקיחת שוחד מאיש עסקים אחר, אך הורשע בהפרת אמונים בסעיף זה. במקביל הוא הורשע עם אחיו עופר שמעוני בעבירת הלבנת הון. משה פונטה, יד ימינו של שמעוני, הורשע בהפרת אמונים. איש העסקים עו"ד שרון מילר זוכה מכל המיוחס לו.

שמעוני עצמו אמר לאחר הכרעת הדין: "נלמד את הכרעת הדין ונגיב בהמשך". סנגוריו, עורכי הדין מנחם רובינשטיין וגבריאל רפפורט, אמרו: "צריך לפעמים להקשיב ולשמוע מה נאמר בפסק הדין - התזה המרכזית של התביעה לגבי השוחד קרסה. אני אומר כך - הוגש לבית המשפט כתב אישום שמעט מאוד ממנו נקבע היום בהכרעת הדין כנכון ומה שביסס את ההרשעה - רוב מה שנאמר הנאשם זוכה".

עורכי הדין אבי חימי ומשה וייס, שמייצגים את עו"ד מילר, אמרו: "אנו מברכים על זיכויו הצודק של מרשנו, שמתייסר כבר שנים ארוכות. בכך נסתם הגולל על כתב האישום נגדו שמוטב שלא היה מוגש".

עורכות הדין הילה גבאי וקרן צבירן מפרקליטות מיסוי וכלכלה אמרו:"בית המשפט העביר מסר חד וברור שלפיו גם אם נבחר ציבור לקח שוחד בצורה מתוחכמת ולא בכסף מזומן, עדיין מדובר בשחיתות חמורה שיש לתת עליה את הדין".

כתב האישום 

בכתב האישום שהוגש בפברואר 2017 על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה נטען כי שמעוני, אחיו עופר ואנשי העסקים דוידי, פונטה ומילר, ביצעו - כל אחד לפי חלקו - עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים וכן עבירות מס והלבנת הון.

שמעוני הואשם בקבלת שוחד בסך 466 אלף שקל, וכן בהפרת אמונים בכך שקיבל סכום נוסף של 575 אלף שקל בשל היותו ראש העיר, רובו ממקורות שאינם ידועים ובדרך נסתרת מעיני הציבור, מבלי שבירר את מקור הכספים, וכן בעבירות מס.

לפי כתב האישום, ב- 2014, קיבל איתמר שמעוני מכתבי דרישה משתי נשים, שהעלו טענות לפגיעה מינית מצדו. לאחר מו"מ, חתם איתמר שמעוני במועדים שונים על שני הסכמי פיצוי עם אותן נשים, שבמסגרתם נדרש לשלם להן למעלה ממיליון שקלים.

כדי לגייס את הכסף, נטען, התבצעה עסקת שוחד - ראש העיר פנה לאחיו עופר ולנאשם משה פונטה, שהיה יד ימינו, וביקש שיסייעו לו. השניים פעלו, בידיעתו, לגיוס הכספים ממקורות שונים, כולל מיזמים וקבלנים שונים הפועלים באשקלון, אלו נתנו את הכספים עבור איתמר שמעוני ובקשר עם תפקידו הציבורי כראש העיר. בתמורה, פעל שמעוני, לטובת קבלת החלטות המיטיבות עם אנשי העסקים דוידי וגבי מגנזי.

גורל האישום הראשון בפרשה עורר כאמור עניין ציבורי ארצי מעבר לתיק הספציפי משום שהוא עוסק בטענות ליחסי שוחד בין ראש העיר לאיש עסקים גם בנוגע לכלי תקשורת ואופן הסיקור בו כלפיו. נטען ליחסי שוחד כך שראש העיר קיבל טובות הנאה מאיש עסקים: כספים בסכום גדול, ובנוסף, איש העסקים, כך נטען, קנה וסגר אתר אינטרנט ביקורתי נגד ראש העיר.

בנוסף, איש העסקים רכש מקומון נוסף "קול אשקלון" ודאג לסיקור תומך ואוהד לראש העיר לשעבר. עוד נטען כי שמעוני פעל בתמורה להשפעה על האופן שיקצה שטחי פרסום של העירייה במקומונים באופן שיטיב עם אותו איש העסקים, בעל מקומון, לצד דאגה לאינטרסים נוספים של איש העסקים בעיר.

לפי כתב האישום, איש העסקים דוידי ועופר שמעוני השתמשו בעסק התיווך שבבעלות עופר כאמצעי להעברת שוחד של-366 אלף שקל, במסווה של עמלות תיווך, והכל בידיעתו של ראש העיר. מתוך סכום זה, 177 אלף שקל העביר עופר שמעוני לאחיו לשם מימון הסכמי הפיצוי לנשים. כאמור בתמורה לכספים, במסגרת יחסי התן וקח, בידיעתו של איתמר, רכש דוידי את הבעלות באתר האינטרנט "אשקלון 10", אשר ביקר בצורה נוקבת את פעילותם של איתמר שמעוני והעירייה, בידיעה שלא מדובר בעסקה כלכלית רווחית עבורו.

מיד עם הרכישה, השבית דוידי את פעילות האתר, וזאת בידיעתו של שמעוני. בתמורה לפעולותיו של דוידי פעל איתמר שמעוני, בעצמו ובאמצעות אחרים, לקידום האינטרסים של דוידי בעיר אשקלון ובין היתר סייע לו לקבל היתרי בנייה לפרויקטים שונים בתחום הנדל"ן בעיר, אישורים שונים לעסקיו ועוד, וכן פעל להשפיע על אופן הקצאת שטחי הפרסום של העירייה במקומונים בעיר, באופן שייטיב עם דוידי, שהיה בעל מקומון. האחים שמעוני נאשמים בקבלת שוחד והלבנת הון ואילו דוידי נאשם במתן שוחד והלבנת הון.

התיק נוהל על ידי עורכי הדין ירון גולומב, קרן צבירן-לצטר, הילה גבאי ואורי פרייסמן מפרקליטות מחוז מיסוי וכלכלה. את שמעוני ייצג עו"ד מנחם רובינשטיין.