ומה נעשה כשהסבב יסתיים?
יש לפעול ביתר חוכמה ביום שאחרי. בצד ההרתעה ששוקמה חשוב להגיע עם חמאס להסדר על עידוד שיקום התשתיות ברצועת עזה
תקיפות חיל האוויר בעזה, הבוקר
בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור אם אנחנו בדרך להסלמה שתעצים ותלך עד כדי מבצע ישראלי גדול, או שמדובר באירוע שידעך תוך יום-יומיים. אני מעריך שהאפשרות השנייה היא הנכונה. הסיבה העיקרית היא ששני גורמי הכוח העיקריים - ישראל וחמאס - מעוניינים בהרגעה, אך לא פחות חשוב מכך, גם שני הגורמים שלכאורה רוצים בהסלמה לא בהכרח חושבים שהעיתוי מתאים להם. הכוונה היא הן לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) והן לאיראן. הג'יהאד האסלאמי נתפס לא מוכן. מפקדו הכריזמטי, האיש ששלט בו ביד רמה, נעלם. גם הפגיעה בדמשק ערערה את הביטחון. את התוצאה רואים בשטח.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כבר ביממה הראשונה נהרגו 7-5 פעילים של הארגון בעת שהכינו עצמם לירי. דבר זה לא קרה בכל האירועים בשנה האחרונה שבה הגא"פ היה הגורם היוזם. הגא"פ בעזה זקוק להפוגה ולו רק כדי להתארגן מחדש. איראן אמנם מעודדת כל פגיעה, אך הרצון האיראני הברור הוא ליצור טבעת חנק סביב ישראל, טבעת שתכלול את חיזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות בסוריה וגא"פ בעזה (וייתכן שאף סיוע מרחוק מעיראק ומתימן), ואז, בעיתוי הרצוי, להפעיל את כולם בו-זמנית כנגד ישראל.
המצב כיום לא מאפשר זאת, בראש ובראשונה היות שחיזבאללה נמצא בעיצומו של משבר פוליטי פנימי במדינתו, וכל פעולה שלו לסייע "לאחינו בעזה" תיתפס בלבנון, ובצדק, כהקרבה של אינטרס לבנוני לטובת עזה, דבר שהוא מאוד לא פופולרי בלבנון.
כדי שהתרחיש של דעיכת האירוע תוך זמן קצר הוא זה שיקרה, חשוב להדגיש את ארבעת הדברים הבאים:
ראשית, יש להסתפק בתקיפה מדודה רק כנגד פעילים המתכננים ירי נגדנו. איפוק מעין זה ל-24 שעות נוספות משרת אותנו. שנית, אין זה חשוב מי יורה אחרון. אם נצליח להמשיך ולמנוע פגיעות בנפש אצלנו, והגא"פ ירצה לטעון שהוא ירה אחרון, ולכאורה אילץ אותנו להפסיק - שיבושם לו. האמת של הסבב הזה ידועה לו היטב. דבר שלישי - יש לוודא שכל המעברים לעזה, לרבות אלה שמכניסים מזון ודלק, יהיו סגורים. זהו לחץ לגיטימי ויעיל יותר מעוד הפצצות. רביעית, יש לנהוג כמו ראש הממשלה והרמטכ"ל ולהיזהר מאמירות מתלהמות מדי שיוצרות גם מחויבות לפעול מעבר לרצוי.
ואם אכן זה יהיה התרחיש שיתממש, חשוב גם לפעול ביתר חוכמה ביום שאחרי. בצד ההרתעה ששוקמה חשוב להגיע עם חמאס, ובהקדם, להסדר שלפיו מצד הגזר ישראל תעודד את שיקום התשתיות בעזה בשיתוף פעולה עם הממשלה ברצועה, שכן כל ניסיון לעשות זאת למען התושבים מאחורי גבה של הממשלה שם לא צלח ולא יצלח.
בצד המקל – יש להיות מוכנים לבצע שוב סיכול אם אכן הדבר מונע פיגוע, וחשוב יותר - להעביר את המסר שלפיו כל חידוש אש יוביל לסגירה ארוכה של המעברים. בקיצור, ככל שנתייחס לעזה יותר כמדינה (היא אכן כזו) כן תגדל היכולת שלנו להרתיע.
השקט היחסי בגבול הצפון מזה 13 שנה לא נובע מכך שחיזבאללה פחות חזק או פחות עוין כלפינו מאשר חמאס, אלא משום שלבנון היא מדינה עשירת תשתיות וחיזבאללה חושש מלהביא הרס על מדינתו. לחמאס, לעומת זאת, אין הרבה מה להפסיד.
יותר מזה, עד לפני שנתיים יכול היה חמאס להטיל את מרותו על הגא"פ. כיום הוא מתקשה לעשות זאת, לא בגלל העדר יכולת צבאית אלא משום שהוא מאבד בהדרגה את הלגיטימיות והתמיכה של הרחוב. מגמה זו מתרחשת משום שאינו יודע לספק תשובות כלכליות נאותות לציבור.
במבט שטחי, הן חמאס והן הגא"פ הם ארגוני טרור, אך ההבדל ביניהם עצום. חמאס הוא בראש ובראשונה תנועה פוליטית חברתית שכיום נושאת גם באחריות מדינתית לחייהם של שני מיליון תושבים. הגא"פ הוא ארגון טרור נטו. יותר מכך, חמאס הוא גוף עצמאי יחסית בעוד הגא"פ הוא שלוח איראני, בדיוק כמו חיזבאללה. עדיף לנו שלטון חמאס מורתע מאשר מצב שבו עזה נשלטת דה-פקטו על ידי הגא"פ.
- אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 13/11/2019 12:38
לפנייה לכתב/ת 
גיורא איילנד
צילום: עופר עמרם
מומלצים
